דובאי ידועה כעיר מודרנית, זוהרת ומתקדמת, אך חשוב לזכור כי היא חלק מאיחוד האמירויות הערביות וכפופה לחוקים נוקשים המשלבים מסורת איסלאמית עם מערכת משפטית מודרנית. ישנם דברים רבים שאסור לעשות בדובאי, לעיתים כאלה שנראים שגרתיים לחלוטין עבור תייר או איש עסקים מערבי, משום שהם עלולים להפר את החוק המקומי או את הנורמות התרבותיות. מדריך זה יסכם בהרחבה את הכללים, חוקי ההתנהגות (Codes of Conduct) והאיסורים המרכזיים בדובאי, תוך התייחסות לתיירים, למבקרים עסקיים, למשקיעים זרים (כולל ישראלים) ואף לסוגיות פליליות. נדגים מקרים אמיתיים, נביא חוקים רלוונטיים ונשלב מונחים באנגלית ובערבית (مثال: “אסלאם”, Islam, “חוק שריעה”, Sharia Law, ברכת שלום מסורתית “السلام عليكم”, السلام عليكم). נעמוד גם על ההבדלים בין המותר והאסור בדובאי לעומת ישראל, כדי להמחיש עד כמה נורמות היומיום שונות בין שתי המדינות. המטרה היא ליצור תמונה מקיפה ומעודכנת, הן היסטורית והן נכון להיום, של מה לא לעשות בדובאי כדי לכבד את התרבות המקומית ולהימנע מצרות עם החוק.
התנהגות ציבורית: כבוד, שקט ונימוס
אחד ההבדלים הבולטים שישראלים ותיירים מערביים רבים חווים בדובאי הוא החשיבות הרבה של התנהגות מכובדת ושקטה במרחב הציבורי. מה שנחשב נורמלי ברחובות תל אביב עלול להיתפס כגס רוח או אף פלילי בדובאי. להלן דגשים מרכזיים לגבי התנהגות ציבורית בדובאי:
- אין לצעוק או להרים את הקול בציבור: צעקות והתלהמות ברחוב אינן מקובלות. התרבות המקומית מעריכה שליטה עצמית ורוגע במרחב הציבורי. וויכוחים קולניים עלולים למשוך תשומת לב לא רצויה ואף לגרור התערבות משטרתית.
- הימנעו מגסות רוח וקללות: שימוש בשפה בוטה, קללות או גידופים בפומבי עשוי להיחשב עבירה על חוקי ה"צניעות הציבורית" בדובאי. מה שיכול להיראות כהומור עבור ישראלים (שלעיתים משתמשים בשפה צבעונית ביומיום), בדובאי עלול להביא לצרות. היו מקרים של זרים שנקנסו ואף נעצרו בגין קללה או מחווה מגונה שעשו מתוך כעס רגעי. למשל, תייר בריטי ש"בסך הכל" הראה אצבע משולשת לנהג אחר בכביש מצא עצמו נעצר ומואשם בעבירה פלילית שדינה עד חצי שנת מאסר. אכן, תנועות יד פוגעניות (כמו אצבע משולשת) או קללה בפומבי נחשבות עבירה בדובאי ועלולות להביא למעצר, קנס ואף גירוש.
- לא ללעוג או להפגין זלזול: יש איסור מוחלט על הפגנת חוסר כבוד כלפי המדינה, מנהיגיה או דתה הרשמית. עלבונות או השמצות נגד בית המלוכה, נשיא המדינה או סמלי האומה (דגל, סמל וכו') מהווים עבירה פלילית חמורה שעלולה לגרור אישומים פליליים. גם התבטאויות מזלזלות בדת האסלאם, אפילו בהלצה, אסורות בתכלית. החוק אוסר "להתפלסף" או לערער על עיקרי האמונה המוסלמית, והעונשים על חילול הקודש עלולים להיות חמורים. לדוגמה, תייר מערבי שיעיר הערה צינית על מנהג דתי עלול להיעצר באשמת פגיעה ברגשי דת. סובלנות דתית קיימת בדובאי (יש כנסיות, בתי פולחן לעדות שונות וכו'), אך הפגנת חוסר כבוד לאסלאם בפומבי אינה נסבלת כלל.
- להימנע מרעש והפרעת הסדר: הפעלת מוזיקה בקול רם, התנהגות פרועה ברחוב, דיבור בצעקות או כל הפרעה בוטה לשלוות הסביבה, עלולים לגרום להתערבות משטרתית. הדורשים שקט במרחבים ציבוריים, במיוחד לאחר 23:00 בלילה. הדבר חשוב במיוחד בשכונות מקומיות או ליד מסגדים.
- כבדו תורים וכללי מקום ציבורי: דובאי מקפידה על סדר ושקט. דחיפות או התפרצות בתור, למשל, תתקבל בשלילה. כמו כן, צילום סלפי קולני או צחוק רם במקום ציבורי עלולים למשוך מבטים, עדיף לשמור על איפוק.
- התייחסות מכובדת לזרים ולמקומיים: למרות ש-כ~90% מתושבי דובאי הם זרים (עובדים, משקיעים, מהגרים וכו'), עדיין קיים מדרג חברתי בין אזרחים אמירתים (האמירתים המקומיים) לבין הזרים. האמירתים רואים עצמם לעיתים כמעין אליטה חברתית-כלכלית, ואינם מרבים להתערבב באופן חברתי קרוב עם עובדים זרים. פנייה בגסות לעובד שירות למשל, או יחס מזלזל למהגר עבודה, יכולים לעורר תגובה חריפה מצד עדי ראייה. להפך, נימוס וחיוך הולכים רחוק בדובאי. העיר אמנם קוסמופוליטית, אך כבוד הדדי הוא בסיסי, היו אדיבים למלצרים, לנהגי מוניות, למאבטחים וכדומה.
דוגמה להשוואה: התנהגות יומיומית, ישראל מול דובאי
כדי להמחיש עד כמה כללי ההתנהגות הציבורית בדובאי שונים מאלה שרבים מאיתנו רגילים אליהם בארץ, הטבלה הבאה משווה מספר התנהגויות יום-יומיות ומראה מה מקובל בישראל לעומת מה אסור בתכלית בדובאי:
| התנהגות | בישראל (לרוב מותר/נהוג) | בדובאי (אסור/לא מקובל) |
|---|---|---|
| לצעוק או להתווכח בקול רם ברחוב | נפוץ לראות ויכוחים קולניים; לא עבירה חוקית | פוגע בנימוס הציבורי, עלול לגרור אזהרה או התערבות |
| לקלל בחברת אנשים בציבור | לא מנומס אך לא בלתי חוקי; לעיתים קורה | מהווה עבירה על חוקי הגינות ציבורית; צפוי לקנס/מעצר |
| להראות אצבע משולשת בנהיגה | גס רוח אך לא פלילי, ייתכן צופר בתגובה | "תנועה מגונה" היא עבירה פלילית (עד מאסר וקנס) |
| לבקר את הממשלה בפומבי או ברשת | זכות חופש הביטוי; מקובל לבקר מנהיגים בגלוי | ביקורת פומבית על שלטון משפחת המלוכה, פלילי וחמור |
| לחבק/לנשק בן/בת זוג ברחוב | מקובל ונראה תדיר בגנים, בחופים, במקומות בילוי | אסור לחלוטין בפומבי; עבירה על חוקי צניעות (עונש: קנס/מעצר) |
| לשתות אלכוהול במקום ציבורי | מותר במידה (למשל בפארק או חוף, בהתאם לחוקי הרשות המקומית) | אסור בהחלט; רק בבארים/אזורים מורשים |
| לעשן סיגריה ברחוב | מותר באזורים חיצוניים פתוחים | מותר ברחוב, אך לא באזורים עם איסור (חופים מסוימים, קניונים, אסור) |
| ללבוש גופייה/שורטס בקניון | נפוץ בקיץ הישראלי, לרוב ללא עניין מיוחד | לא מכובד ועלול להפר קוד לבוש; עלול לגרור בקשה לכסות עור |
הטבלה ממחישה דוגמאות בלבד; תמיד יש יוצאי דופן, אך העיקרון הוא שמה שבישראל יתקבל בסובלנות יחסית, בדובאי עלול להיחשב עבירה או לפחות לעורר תרעומת.
חשוב להדגיש: חוקי ההתנהגות הללו נאכפים ברצינות בדובאי. לעיתים תיירים זרים נוטים לחשוב ש"להם זה לא יקרה" או שהרשויות יתחשבו בהם, זו טעות. הרשויות באמירויות לא יהססו לעצור או להעניש גם זרים המבקרים במדינה, אם אלו יפרו את הכללים. משרד החוץ הבריטי אף פרסם נתונים כי דובאי היא בין המקומות המובילים בעולם במעצרי אזרחים בריטיים בחו"ל, עם מאות מקרים בשנה, רבים מהם בשל התנהגות לא נאותה או הפרת חוקים מקומיים. המסר ברור: בדובאי מצופה מהמבקר לנהוג בכבוד, באיפוק ובנימוס תמיד.
לבוש וצניעות: קוד הלבוש המחמיר בדובאי
דובאי היא יעד מודרני וליברלי יחסית במפרץ, אך היא שומרת על קוד לבוש צנוע בהתאם לערכים התרבותיים והדתיים. מבקרים חייבים להתאים את לבושם לסביבה, אחרת עלולים להיפגע רגשות מקומיים ואף להיות מוכנסים לרשימה שחורה של קניונים או אתרים. הנה הכללים העיקריים בנושא לבוש בדובאי:
- להתלבש בצניעות במרחב הציבורי: הכלל הבסיסי הוא כיסוי הכתפיים והברכיים לגברים ולנשים כאחד כאשר נמצאים במקומות ציבוריים כמו קניונים, שווקים, רחובות מרכזיים וכדומה. בגדים חשופים מדי נחשבים ללא מכבדים. לנשים מומלץ ללבוש חצאית או מכנס עד לפחות גובה הברך, חולצה עם שרוול (לא גופייה) וללא מחשוף עמוק. לגברים, להימנע מגופיות ולהעדיף מכנסיים ארוכים או ברמודה מתחת לברך במקום מכנסיים קצרים מאוד. בבגדים שקופים או צמודים מדי עדיף שלא להשתמש מחוץ למסגרות החוף/בריכה.
- בגדי חוף רק בחוף: בגד ים, ביקיני, מכנסי שחייה וכדומה מותרים רק באזורי החוף, בריכת השחייה או פארקי מים. אין לצאת מחוף הים בלבוש ים בלבד, ואפילו לא לטייל כך בקרבת החוף מחוץ לאזור המיועד. יש להצטייד בבגדים עליונים (כמו חולצה או שמלה קלה) לכיסוי כשעוזבים את אזור החוף. לדוגמה, אין להסתובב בקניון סמוך לחוף בביקיני או בלי חולצה, הדבר עלול לגרום לסילוקכם על ידי האבטחה.
- איסור על לבוש מגונה או מסרים פוגעניים: אם לובשים חולצה עם כיתוב או תמונה, יש לוודא שאין עליה תוכן שעלול להיחשב פוגעני, במיוחד כלפי דת האסלאם. סמלים, קריקטורות, אמרות גסות, כל אלו יכולים להעליב עוברי אורח. למשל, חולצה עם קללה, או עם איור עירום, לא ללבוש בדובאי. היו מקרים שתיירים dim<עטו> חולצה פרובוקטיבית ונדרשו על ידי משטרת התיירות להחליפה במקום.
- כיסוי קעקועים משמעותיים: קעקועים אינם אסורים בדובאי, אולם אם יש לכם קעקוע גדול ובולט במיוחד, במיוחד כזה שעשוי להיחשב פוגעני (למשל דימוי עירום, ביטוי בוטה או סמלים דתיים רגישים), מומלץ לכסותו בציבור. החברה המסורתית עשויה להירתע מקעקועים גדולים, ונתקלנו בהמלצות לתיירים "להעדיף לכסות קעקועים" כדי לא למשוך תשומת לב שלילית.
- לא לחצות גבולות מגדר בלבוש: איסור מיוחד חל על לבישת בגדי המין השני. כלומר, Cross-dressing אסור, גבר הלבוש בבגדי נשים או להפך. הדבר מנוגד לחוקי הצניעות והמוסר בדובאי. אנשים שנתפסו בלבוש "לא תואם מגדר" נתקלו במעצרים ואף בגירוש מהמדינה. למשל, בשנת 2017 שני תיירים מסינגפור (אחד מהם טרנסג'נדרית) נעצרו באבו דאבי כי לבשו בגדי נשים, נאשמו ב"הופעה בלתי הולמת" ונגזר עליהם מאסר שהומר לבסוף בקנס וגירוש. המסר ברור: יש להימנע לחלוטין מתחפושות או לבוש שיכול להתפרש כשינוי זהות המגדר הפיזית שלכם בציבור.
- לבוש באתרים דתיים: במידה ומבקרים במסגד (למשל מסגד שייח’ זאיד המפורסם באבו דאבי), יש כללי לבוש מחמירים עוד יותר. נשים נדרשות ללבוש עבאיה (גלימה שחורה ארוכה מסורתית) ולכסות את ראשן בצעיף, לרוב יסופקו כאלה בכניסה למסגד לתיירות. גברים צריכים ללבוש מכנס ארוך וחולצה עם שרוול (ולכסות כתפיים). אין להיכנס למסגד בלבוש חושפני או קצר. גם מבקרים לא-מוסלמים מתבקשים לכבד זאת.
טבלת קוד לבוש: מותר מול אסור
להלן טבלה קטנה המסכמת איזה לבוש נחשב מקובל ומכבד בדובאי, לעומת פריטי לבוש שאסורים בפומבי:
| קטגוריית לבוש | מותר ומקובל | אסור/לא מומלץ |
|---|---|---|
| גברים | חולצות טי-שרט עם שרוולים קצרים, מכנס עד הברך או ארוך; בגדי ספורט צנועים | חולצת גופייה (Sleeveless), מכנס קצר מאוד מעל הברכיים; חשיפת חזה בפומבי (ללא חולצה) בקניון/רחוב |
| נשים | חולצה עם שרוול (קצר OK) ללא מחשוף עמוק, חצאית או מכנס המכסים ברכיים; בגד-ים בחוף בלבד | גופיות ספגטי, חולצות בטן, מחשופים נדיבים; חצאית מיני, מכנס קצר קצר; בגד-ים מחוץ לחוף; לבוש שקוף או צמוד בצורה פרובוקטיבית |
| מסרים על הבגד | סמלים ניטרליים או מקומיים (למשל חולצה חלקה או מותג רגיל) | הדפס/טקסט גס או פוגעני, במיוחד הקשור לדת (למשל קריקטורה של נושא דתי) |
כפי שניתן לראות, קוד הלבוש בדובאי דורש התאמה פשוטה של המלתחה: לא לחשוף יותר מדי עור, ולא ללבוש משהו שעלול להעליב. גם אם חם ולח בחוץ, זכרו שבמקומות ממוזגים (כמו בקניונים) נעים, ועדיף לשאת עמכם צעיף, עליונית קלה או שרוול ארוך שתוכלו ללבוש במידת הצורך.
כדאי לדעת שאם מישהו לבוש באופן שנחשב בלתי הולם, ייתכן שיפנו אליו תחילה באופן אדיב, למשל, סדרן בקניון עשוי לבקש מתיירת ללבוש צעיף לכיסוי כתפיים חשופות. אם תצייתו בנימוס, לא צפויה בעיה. אך התעלמות או עימות עלולים להסלים: במקרים קיצוניים, משטרת התיירות יכולה לקנוס את מי שמפר בצורה בוטה את כללי הלבוש. היו אף דיווחים על תיירות שנתפסו במכנסיים קצרים מדי ונקנסו במקום או נלקחו לתחנת משטרה לצורך אזהרה.
לבסוף, נציין שדובאי אכן מודרנית ופלורליסטית, ותראו שם אנשים מכל העולם. ישנם אזורים ליברליים יותר (למשל חוף La Mer בדובאי) בהם מקומיים רגילים לתיירים בבגדי חוף, ולעומת זאת אזורים שמרניים (שכונות מגורים מקומיות, שווקים ישנים) בהם רצוי לנהוג בזהירות יתרה בלבוש. כלל האצבע: כשאתם בספק, תתלבשו צנוע יותר, עדיף להיות צנוע מדי מאשר לחשוף יותר מדי.
גילויי חיבה, זוגיות ומגדר: מה מותר ומה אסור בפומבי
נושא רגיש במיוחד בדובאי הוא יחסים בין אישיים וגילויי חיבה בציבור. מה שבעיני זוג מערבי הוא ביטוי אהבה תמים (כמו נשיקה קלה או חיבוק ברחוב) עלול להיחשב עבירה על "חוקי הצניעות" בדובאי. כמו כן, היחס החוקי והחברתי לנושאי מגדר ולקהילה הגאה שונה בתכלית מבמדינות מערביות. נפרט:
- אין להתנשק או להתחבק בפומבי: גילויי חיבה פומביים בין בני זוג אסורים. החוקים בדובאי (ובאמירויות בכלל) אוסרים במפורש על נשיקות, התחבקויות, מגע אינטימי או רומנטי בציבור. אפילו מעשה שנראה לכם תמים, למשל, נשיקה על הלחי כהGreeting, עלול להיתפס כמחווה רומנטית ולהכעיס מישהו. ואכן, מקרים עברו כבר לבתי המשפט: בשנת 2010 זוג בריטי (שלא היו אפילו זוג רומנטי, אלא ידידים) הואשמו בנשיקה בפומבי במסעדה בדובאי, לטענתם רק נשיקת שלום בלחי, ונגזר עליהם חודש מאסר וגירוש מהמדינה. זאת בעקבות תלונה של מקומית שטענה שילדה הקטן ראה אותם "מתנהגים באינטימיות" והדבר פגע ברגשותיה. דוגמאות כאלה מלמדות: אל תנשקו, אל תחבקו, ואל תאחזו ידיים באופן רומנטי בציבור. מה לגבי החזקת ידיים? לפי הרשויות מותר לזוג נשוי להחזיק ידיים תוך כדי הליכה, וזה נסבל כל עוד המחווה צנועה. עם זאת, שימו לב שסיטואציה כמו חיבוק ממושך, נשיקה על השפתיים, או ישיבה בחיק בן/בת הזוג, עלולה בהחלט לגרור תגובה. גם זוגות נשואים אמיתיים עלולים להיעצר אם יחצו את הגבול.
- שימו לב למעמד היחסים שלכם: בעידן חדש (אחרי 2020) איחוד האמירויות שינתה חלק מהחוקים לגבי זוגות לא נשואים. כיום מותר רשמית לזוגות לא-נשואים לחלוק חדר במלון או דירה ללא עבירה פלילית, שינוי משמעותי לעומת העבר, בו יחסי מין או מגורים משותפים ללא נישואין היו אסורים בחוק. הרפורמה הזו הגיעה כחלק מעדכון חוקי בשנת 2020 שהלמה את אופייה הבינלאומי של דובאי. עם זאת, עדיין לא מומלץ להכריז בראש חוצות על כך שאינכם נשואים. אם זוג לא נשוי מסתבך במקרה פלילי (נניח תלונה על רעש או אירוע אחר), עלול עדיין לעלות נושא הסטטוס שלהם. כללית, בתי המלון המודרניים בדובאי רגילים לזוגות זרים ולא ידרשו תעודת נישואין (בניגוד לעבר), אך בדירות Airbnb זולות או אצל מכרים מקומיים ייתכן שהדבר יהווה בעיה חוקית. לכן, אם אתם נוסעים כזוג שאינו נשוי, התנהגו בצניעות יתרה כדי שלא למשוך תשומת לב. במיוחד: אין לטעון זכויות כמו "בני זוג" במצבים רשמיים או מול הרשויות.
- להט"ב (LGBTQ+), מצב רגיש ואף מסוכן: יש להדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים, יחסים הומוסקסואליים או מעשים הומוסקסואליים אסורים על פי חוק בדובאי. החוק הפלילי הפדרלי באיחוד האמירויות מגדיר יחסים אינטימיים בין שני גברים (או שתי נשים) כעבירה שעלולה לשאת עונשים קיצוניים, כולל מאסר, קנסות, גירוש, ובתיאוריה אפילו עונש מוות (לפי חוק שריד היסטורי, אם כי עונש זה לא יושם הלכה למעשה במקרים מודרניים). עבור הקהילה הגאה, דובאי היא סביבה עוינת מבחינה משפטית: החוק אמנם לא "צד" באנשים על נטייתם הפרטית כל עוד אינם עושים דבר, אבל כל ביטוי פומבי או מעשה מיני חד-מיני הוא פשע. אין ברים או מועדונים גאים פומביים, סצינה גאה קיימת רק באופן מחתרתי, וגם אז תחת סכנת פשיטות משטרה. תיירים גאים שבוחרים להגיע חייבים לנקוט משנה זהירות: להימנע מכל גילוי חיבה, להימנע בתכלית מלחשוף את נטייתם בפני מקומיים, ולהיות מודעים לכך שאפליקציות היכרויות כגון Grindr חסומות ולפעמים אף מנוטרות למטרות לכידה. היו מקרים של תיירים או עובדים זרים שנעצרו וגורשו פשוט כי היו "נראים הומואים" או "התלבשו באופן נשי מדי" לטעמן של הרשויות. גם טרנסג'נדרים חשופים במיוחד, למשל, דוגמנית טרנסית תאילנדית שעברה בדובאי ב-2022 נעצרה בנמל התעופה בשל כך שמין הדרכון שלה צוין כזכר, עברה תשאול משפיל במשך 9 שעות ולא הורשתה להיכנס למדינה.
- אין סובלנות ללהט"ביות בפומבי: אפילו התבטאויות ברשתות החברתיות בעד זכויות להט"ב עלולות להיחשב הפרת חוק. הממשלה מצנזרת תכנים כאלה באינטרנט. חשוב להבין שהחברה האמירתית, למרות הפתיחות הכלכלית, שמרנית מאוד בנושאי מגדר ונטייה מינית. "הסוגיה הלהט"בית לא זוכה לשום אמפתיה או יחס סובלני", ציטוט מדויק ממדריך שפורסם בעברית לתיירים באמירויות. לכן, חברי הקהילה הגאה המבקרים שם צריכים לנקוט פרופיל נמוך במיוחד. כל סימן חיצוני (דגל גאווה על החולצה, למשל), עלול לסבך מאוד. למרבה הצער, היו מקרים שבהם קרבנות תקיפה מינית מאותו מין אף נענשו על "מעשה סדום" במקום לקבל הגנה, דוגמת נער בן 15 שנאנס ע"י גברים אמירתים ב-2007, והמשטרה איימה להאשימו עצמו בהומוסקסואליות במקום להעניש את התוקפים.
- מגע בין גבר לאישה שלא בנישואין: חברה מסורתית כאמור. ידידות אפלטונית בין המינים, קיימת בדובאי, אך במרחב הציבורי יש קודים. למשל, גבר ואישה שאינם נשואים המתגפפים, עבירה. גם ריקוד פרובוקטיבי בציבור אסור (למשל ברחבת מועדון תחת כיפת השמיים, או בפארק). ריקוד נחשב עניין אינטימי, ובציבור הוא פסול פרט לאירועים תרבותיים מוגדרים. בנוסף, נשים לבד בלילה: אין איסור חוקי שאישה תסתובב לבדה, ודובאי נחשבת בטוחה מאוד לנשים, אך המשטרה עלולה לחשוד באישה בודדה המהלכת מאוחר בלילה באזורים מסוימים כחשודה בזנות, תחום שגם הוא אסור בתכלית. ראוי לציין: למרות שעסקי מין אכן קיימים באופן לא חוקי בדובאי, תיירת תמימה עלולה להיקלע למעצר אם תתפרש כמישהו שמציע שירותים. כך שאם את מטיילת לבד, היי מודעת לסביבה ונהגי מוניות מסוימים עלולים לשאול שאלות חצופות, עדיף פשוט להיות זהירה.
- שהייה במלון עם חבר/ה מאותו המין: נושא עדין נוסף, יחס למי שנתפס כהומוסקסואל. מדריכי תיירים בעברית ציינו טיפ מעניין: אם שני חברים מאותו מין מטיילים יחד (למשל שני גברים ישראלים, או שתי חברות) ומגיעים למלון, עדיף לבקש מראש מיטות נפרדות ולא לאכלס זוג במיטה זוגית אחת. למה? אמנם אין איסור על שני גברים לחלוק חדר, אך מלון עשוי לדווח לרשויות אם יתעורר חשד שמדובר בזוג גאה. כדי למנוע אי-נעימות, עדיף לשדר "אנחנו רק חברים". למשל, היו דיווחים על זוג גברים זרים שחלקו מיטה זוגית במלון ונחקרו כדי לוודא שאינם מפרים את חוקי המוסר. זו כמובן פגיעה בפרטיות, אך יש להבין את הרגישות. לכן, כדאי לנקוט משנה זהירות גם באופן ההזמנה וההתנהלות במלון.
לסיכום סעיף זה: כל מה שקשור לביטויי חיבה, מיניות ומגדר דורש בדובאי גישה שמרנית ביותר. עדיף "להחניק" כל גילוי פומבי של חיבה רומנטית. שמרו זאת לפרטיות חדר המלון. זכרו שבמקרה הטוב תמשכו מבטים נוזפים, ובמקרה הרע, מישהו עשוי לדווח עליכם. דובאי אולי משווקת עצמה כעיר חופשית וכיפית, אך היא לא "סקס והעיר הגדולה". היו מתונים ומודעים לחוקים כדי להימנע ממצבים לא נעימים או פליליים.
אלכוהול, סמים וחומרים אסורים: אפס סובלנות ועונשים כבדים
אלכוהול וסמים הם תחומים עם רגולציה חמורה באיחוד האמירויות, כולל דובאי. בעוד שאלכוהול מותר במסגרות מוגדרות לדNon-Muslims (ללא-מוסלמים), צריכתו מוגבלת מאוד; ובאשר לסמים, הגישה היא אפס סובלנות. סעיף זה יבהיר מה מותר ומה אסור בנוגע למשקאות חריפים, עישון וסמים, וכן חומרים אסורים אחרים שכדאי להכיר (למשל תרופות מרשם מסוימות).
- שתיית אלכוהול: דובאי מתירה שתיית אלכוהול למי שהוא מעל גיל 21, בתנאי שהוא נצרך במקומות מורשים בלבד. מקומות מורשים הם בדרך כלל ברים, מועדונים, מסעדות עם רשיון אלכוהול, וכן מתחמים תיירותיים מסוימים. אסור בתכלית האיסור לשתות אלכוהול במקום ציבורי שאינו מורשה, למשל, אסור לשתות בירה בפארק, בחוף ציבורי (אלא אם יש בו אזור מוגדר עם רשיון), ברחוב, או ברכב. מי שנתפס שותה משקה חריף בפומבי עובר עבירה ועלול להיקנס/להיעצר. יתרה מזאת, שיכרות בפומבי (Public Intoxication) היא עבירה חמורה עוד יותר. אדם שיכור המפריע לסדר הציבורי, או פשוט נראה שיכור ברחוב, מסתכן במעצר מיידי. החוק האמירתי קובע ענישה חמורה למי שנתפס שיכור מחוץ למקומות המורשים. לדוגמה, תייר שנתפס מתנודד שיכור ברחוב עלול למצוא עצמו בלילה במעצר, עם כתב אישום שעלול להוביל לקנס גבוה ואף גירוש מהמדינה. היו אף מקרים שבהם אנשים הואשמו בשכרות ציבורית למרות שטענו ששתו מעט, מוטב לא לבדוק את הגבולות.
- נהיגה תחת השפעת אלכוהול: חשוב מאוד לדעת, באיחוד האמירויות חלה מדיניות "אפס אלכוהול" בנהיגה. כלומר, 0.0% אלכוהול מותר בדם של נהג. בניגוד לישראל, שמתירה עד 0.05% למשל, בדובאי אין רף מינימלי, כל אלכוהול בגוף הנהג הוא עילה לעבירה חמורה. נהיגה בשכרות נחשבת מהעבירות החמורות ביותר בדובאי, הן בשל הסיכון הגבוה לתאונות והן מטעמי מוסר. העונשים חמורים: קנסות כבדים מאוד, מאסר בפועל, שלילת רישיון ממושכת ורוב הסיכויים שגם גירוש מהמדינה לאחר ריצוי העונש. תאונות דרכים הן בעיה ידועה באמירויות, והחוק חסר רחמים כלפי נהגים שיכורים. בקיצור, אם שתית, אל תנהג (אף לא ב"קצת" יין). השתמשו במוניות או ב-Chauffeur.
- רכישת אלכוהול: כתייר, אפשר לשתות כאמור במלון או בבר. בעבר (עד 2019) גם נדרש רשיון אלכוהול מיוחד לתיירים כדי לרכוש אלכוהול בחנויות משקאות לשתיה בבית. כיום הפטור הוקל, תיירים יכולים לקנות אלכוהול בחנויות ייעודיות (כמו African + Eastern או MMI) באמצעות הצגת דרכון עם אשרת תייר, בהתאם למכסה חודשית. עם זאת, אסור להסתובב עם בקבוק אלכוהול פתוח ברחוב או להעביר אלכוהול בין אמירות בלי רישיון (למשל, נסיעה מדובאי לאמירויות אחרות עם אלכוהול, עלולה להפר חוקי אותן אמירויות הדוקים יותר).
- סמים קלים? אין דבר כזה בדובאי: כשמדובר בסמים, איחוד האמירויות נוקטת קו של אפס סובלנות מוחלטת. החזקת סם מכל סוג ובכל כמות שהיא בלתי חוקית באופן מוחלט, והענישה מחמירה מאוד. אין הבדל בין "סם קל" ל"סם קשה", גם החזקת כמה גרמים של קנאביס או חשיש לצריכה עצמית תיחשב עבירה חמורה. עד לשנים האחרונות, החוק קבע מינימום 4 שנות מאסר אפילו על כמויות זעירות ביותר של סם. אכן, מקרים מזעזעים דווחו: אדם נידון ל-4 שנות מאסר לאחר שברשותו נמצאו 0.003 גרם של קנאביס בלבד (פחות מגרגר סוכר!) בנעל שלו, עקבות שהותירו אולי מפירור סם שנדבק בנמל תעופה. אדם אחר נעצר ל-4 שנים בשל שלושה גרגירי פרג (poppy seeds) שנפלו מבאגט שאכל בשדה"ת, כי גם זרעי פרג מכילים שרידי אופיאטים. דוגמאות אלה אמיתיות (פורסמו ע"י ארגון Fair Trials International) וממחישות: בדובאי כל כמות של סם היא פשע.
- ענישה עדכנית על סמים: בשנים האחרונות (2021) בוצעו רפורמות מסוימות להקל במעט על משתמשים首次 (First-time offenders) בסמים קלים: בתי המשפט קיבלו שיקול דעת להמיר עונשי מאסר קצרים בטיפולי גמילה או קנסות, במקום מדיניות של מינימום 4 שנים כמקודם. עם זאת, עדיין החוק רחוק מלהיות סלחני. בדרך כלל, אדם זר שייתפס עם סם (אפילו גרם חשיש) יישב לפחות 3 חודשי מאסר, יקבל קנס כבד (עשרות אלפי דירהם) וקרוב לוודאי יגורש לצמיתות לאחר מכן. סחר בסמים כמובן עוד יותר חמור, מבריחי סמים או מגדלים עלולים להתמודד עם מאסר עולם או עונש מוות בהתאם לכמות.
- תרופות מרשם: נקודה חשובה נוספת, ישנן תרופות מרשם המותרות במערב אך אסורות באמירויות משום שהן מכילות חומרים נרקוטיים. למשל, קודאין (משכך כאבים נפוץ), ריטלין, תרופות הרגעה מסוימות, דורשות אישור מיוחד. תיירים נדרשים לשאת עמם מרשם באנגלית חתום ומכתב רופא עבור תרופות שכאלה, ובמקרים מסוימים אפילו אישור משרד הבריאות של איחוד האמירויות (ניתן לבדוק באתר הרשמי). בלי מסמכים, כדורים במזוודה עלולים להיחשב הברחת סמים. כך קרה שבריטית נעצרה ב-2005 עם קודאין שקיבלה לגב שלה, היא לא ידעה שהתרופה אסורה שם. לכן, בדקו מראש כל תרופה שאתם נוטלים (כולל סירופ נגד שיעול עם קודאין, או תרופת ADHD) והתייעצו עם שגרירות או אתרים רשמיים מה להביא.
- עישון ואידוי (וייפ): סיגריות רגילות, מותר לעשן בדובאי מגיל 18, אך כמובן לא בתוך מבנים ציבוריים (רק באזורים ייעודיים). סיגריות אלקטרוניות (e-cigarettes, vaping) היו בעבר אסורות לייבוא, אך החוק שונה וכיום הן חוקיות לשימוש ומכירה (מ-2019). עם זאת, אסור בהחלט לעשן או לאדות במקומות ציבורים סגורים, בקניונים, משרד וכו'. יש מקומות כמו מסעדות עם אזור מעשנים, אך רבים נטולי עישון לגמרי, יש לציית לשילוט. עישון במקומות אסורים עלול לגרור קנס כבד.
- חומרים אסורים נוספים: מעבר לסמים, יש ברשימות המכס של איחוד האמירויות מספר חפצים אסורים שאולי לא אינטואיטיביים. למשל:
- ספרים, מגזינים וחומר פורנוגרפי, אסורים ביבוא. פורנו מנוגד לחוקי המוסר, ולכן אסור גם לאחסן/להפיץ. צילום או הפצת חומר פורנוגרפי נחשב עבירה חמורה מאוד. זה כולל גם תמונות עירום פרטיות, כבר היו מקרים שאנשים הואשמו בהפצת פורנוגרפיה בגלל ששיתפו תמונות בעלות אופי מיני בקבוצות וואטסאפ. הימנעו לחלוטין מזה.
- ספרים ופרסומים רגישים, חומר תעמולה פוליטי, ספרי דת מיסיונריים (למשל תנ"ך/ברית חדשה בכמויות גדולות), כתבי כפירה באסלאם וכו', עלולים להיות מוחרמים. לשימוש אישי ספר קודש אחד כנראה לא יזיק, אבל הפצה, עבירה.
- מוצרי חזיר: מותר ללא-מוסלמים לצרוך בשר חזיר בדובאי (יש אפילו מדפי "Pork" בחנויות מסוימות לזרים), אבל יבוא בשר חזיר בכמויות עלול להיתקל בבעיות במכס. גם מוצרים מבהמת חזיר (עור חזיר, וכדומה), באופן רשמי אסורים, אף שאיך מכס יודע? לא סביר שיעשו בעיות על ארנק עור אלא אם כן רשום מפורשות שזה מעור חזיר. בכל מקרה, מתוך רגישות, עדיף לא להביא נקניקים לטעימה לחברים מקומיים…
- כלי נשק, מכשירי ציתות, כמובן אסורים. רחפנים (Drone) מצריכים אישורים. במזוודה גם GSM Scanner או מכשירי קשר חזקים, יכולים להחרים לכם.
- זרעי צמחים: איחוד האמירויות מפקחת על יבוא זרעים וצמחים, זה לא חוק מוסרי אלא חקלאי, אבל כדאי לדעת למי שמתכוון להביא משהו כזה.
לסיכום הנושא: דובאי מלהיבה עם חיי לילה, פאבים ומסעדות יוקרה, אך הכל מתקיים תחת פיקוח חוקי הדוק. מותר ליהנות מכוסית יין במסעדה מפוארת, אך היציאה מהמקום שיכור ומרעיש עלולה להיגמר בתחנת משטרה. מותר לבלות, אך אין שום סובלנות לשימוש בסמים או אפילו להחזקה אקראית של שרידי סם. עדיף אפילו לא להביא איתכם בגדים שיתכן ויש בהם שרידי מריחואנה (סיפור אמיתי, אדם נעצר כי כלבי המכס הריחו שרידי קנאביס על בגדיו). היו נקיים, תרתי משמע.
עונשים אופייניים על עבירות סמים ואלכוהול
כדי להמחיש את חומרת הענישה, להלן טבלה עם מספר עבירות נפוצות בתחום זה ומה עלול להיות עונשן בדובאי (בהשוואה משוערת לישראל):
| עבירה | ענישה בדובאי | הערות |
|---|---|---|
| שתיית אלכוהול בפומבי (שלא במקום מורשה) | קנס כבד (מאות עד אלפי דירהם) ולעיתים מעצר לכמה ימים | בד"כ שחרור בערבות עם קנס והתנצלות |
| שכרות ציבורית | מעצר מיידי, משפט מהיר; קנס גבוה (אלפי דירהם) ויתכן מאסר 1-3 חוד' + גירוש לאחר שחרור | התלוי בחומרת ההפרעה וסוג האדם (זר=גירוש) |
| נהיגה בשכרות | מאסר בפועל (חודשים עד שנה), קנס כבד (עשרות אלפי דירהם), שלילת רישיון, החרמת הרכב, וגירוש סופי | העונש המחמיר מתקבל לרוב בפועל |
| החזקת סם לצריכה עצמית (כמות קטנה) | מינ' 3 חודשי מאסר (למשתמש ראשון) או עד 2-4 שנות מאסר; קנס 20-50 אלף דירהם; גירוש | המחוקק הקל במעט ב-2022, אך הענישה נותרה כבדה מאוד |
| הברחת סמים / סחר | מאסר כבד (10-20 שנה או מאסר עולם); עונש מוות אפשרי בכמויות גדולות או חזרתיות | בפועל לרוב מאסר ארוך, לעיתים חנינה שליט |
| העלבת הדת או שלטון באלכוהול (נניח השתכרות במהלך רמדאן + קללות) | צירוף עבירות: שכרות + פגיעה ברגשי דת = מאסר ממושך (שנים) וקנס עתק; כמעט ודאי גירוש עם סיום ריצוי העונש | מקרה קיצון, אך אפשרי על פי חוק |
הטבלה להמחשה בלבד; הרשויות שומרות על מרחב שיקול דעת, אך ידוע שמערכת המשפט האמירתית אינה מקלה ראש בעבירות אלו. לדוגמה, תיירת מערבית שהתווכחה בקול רם עם עובד השכרת רכב בזמן שהייתה לכאורה תחת השפעת אלכוהול, הואשמה ב"התנהגות פוגענית" ועמדה בפני עד 2 שנות מאסר, מקרה אמיתי של "הסאסי טראקר" (Tierra Allen).
צנזורה, צילום ומדיה חברתית: פרטיות וכבוד ברשת ובמצלמה
דובאי היא אולי גן עדן לרשתות חברתיות (מי לא ראה את הבלוגריות מצטלמות מול הבורג' חליפה?), אך דווקא בתחום הדיגיטלי והצילום יש מלכודות מסוכנות למבקרים. חוקי הסייבר והפרטיות באמירויות מחמירים, ופעולות תמימות לכאורה כמו צילום סלפי עם מקומיים ברקע או פוסט מתלונן בפייסבוק, עלולות לגרור אישומים פליליים. נתייחס לנקודות החשובות:
- כבדו פרטיות, לא מצלמים אנשים בלי רשות!: זהו כלל ברזל. בדובאי אסור על פי חוק לצלם מישהו ללא הסכמתו, במיוחד אם התמונה עלולה לפגוע בצנעת הפרט שלו. החוק האוסר על חדירה לפרטיות (חוק פדרלי להגנת פרטיות, ושימוש לרעה ברשת) קובע עונשים חמורים למפרים. למשל, צילום של נשים מקומיות נחשב רגיש במיוחד. תיירת אירופית גילתה זאת בדרך הקשה בינואר 2025: היא וצילמה בחשאי אישה מוסלמית עם בורקה במסעדה, תוך לעג לבוש, הסרטון הופץ ברשת ועורר סערה. התגובה הציבורית הייתה סוערת ודרשה ענישה, ומשטרת דובאי אישרה שהנושא הועבר לתביעה. הודגש שם כי "צילום נשים מקומיות ללא רשותן הוא בלתי חוקי באמירויות ומלווה בעונשים חמורים". ואכן, נשות אמירויות רבות שומרות על פרטיותן, וצילום שלהן ללא אישור, על אחת כמה וכמה אם בלגלוג, זהו טאבו חברתי וחוקי. גם צילום גברים או ילדים מקומיים בלי רשות עלול לגרום לצרות, אם כי נשים זה הנפיץ ביותר.
- בלי לעג, בלי "שיימינג": הרחבה של הנ"ל, כל צילום או סרטון שבו אתם לועגים למישהו, משמיצים או מביכים אדם, אסור להפצה. חוקי הCyber Crime באמירויות אוסרים על הכפשת אדם או פגיעה בכבודו ברשתות החברתיות. אז אל תצלמו מקומי שעושה משהו "מצחיק" ותעלו לטיקטוק, זה עלול להתפרש כהשפלה פומבית. במקרה המוזכר, של התיירות שהלעיגו על אישה עם בורקה, הציבור דרש "איפה המשטרה? איפה חוקי ההגנה על כבוד ופרטיות התיירת מהמפרץ?". דובאי לוקחת ברצינות את נושא הכבוד המקוון.
- זהירות עם מה מצלמים: מעבר לאנשים, יש גם מקומות שאסור לצלם. למשל, בסיסים צבאיים, מתקנים ממשלתיים מסוימים, ארמונות של משפחת המלוכה, כל אלו מחוץ לתחום לצילום. אפילו צילום מטוסים ופעולת "Planespotting" נאסרו בחוק. אם אתם בתחביבי צילום, ודאו שאתם לא מפנים מצלמה לארמון או לבסיס משטרה. היו מקרים של מטיילים חובבי תעופה שנעצרו כי צילמו מטוסים בנמל התעופה. גם צילום תאונות או אירועי חירום, אסור לפרסם, מתוך כבוד לנפגעים. חוקי הסייבר אוסרים הפצת תמונות של זירות תאונה.
- לא לפרסם פוסטים פוגעניים בזמן השהות: חוקי איחוד האמירויות חלים גם על מה שאתם מפרסמים כשאתם על אדמתם. למשל, פוסט ברשת החברתית שבו אתם מבקרים בחריפות את מלון "X" ומתבטאים בצורה מעליבה, עלול לגרור תביעת דיבה פלילית. אמירת "המקום הזה רימה אותי, בעלי המקום נוכלים" בפייסבוק, גם אם כתבתם בעברית, יכולה להגיע לאוזני המושמצים ולהפוך לתלונה במשטרה. דובאי כן נוקטת בהליכים על השמצות באינטרנט (אפילו נגד תיירים). מקרה מפורסם הוא של אישה בריטית שנעצרה בדובאי בשל פוסט ישן בפייסבוק שבו כינתה את גרוש שלה ובן זוגו החדש בשמות גנאי ("אידיוט" ו"סוסה"). היא נעצרה כשנכנסה לדובאי ב-2019 ולא הורשתה לצאת, אוימה ב-2 שנות מאסר על פי חוקי הסייבר המחמירים. כלומר, גם אמירות שנכתבו מחוץ למדינה בעבר יכולות לשמש נגדה כשהיא בשטחה.
- הימנעו מקללות ברשת או בוואטסאפ: אולי תופתעו, אך גם הודעת וואטסאפ פרטית יכולה לגרור אישום אם המקבל מחליט להתלונן. חוקי הסייבר מגדירים ששליחת הודעה פוגענית, קללה או איום דרך מדיום אלקטרוני שקולה לעבירה פלילית. כבר היו מקרים שאדם הואשם כי כינה מישהו "כלב" בהודעה ונקנס. אל תנבלו את הפה בדיגיטל, לא בקבוצות מקומיות, לא מול ספק שירות, כלום.
- כבוד לחברה ולמעסיקים, אין ללכלך בפומבי: בהיבט העסקי, דובאי מגינה בחוק גם על מוניטין של חברות. עובד זר שפוטר ומתחיל להשמיץ את המעסיק בפייסבוק או אפילו בביקורת בגוגל, מסתכן מאוד. אכן, איש מערבי פרסם ביקורת שלילית בגוגל על מעסיקיו לשעבר בדובאי ונעצר בגין סעיפי דיבה אלקטרונית. גם סכסוכים עסקיים יש לפתור בדרכים משפטיות נאותות, לא במדיה חברתית.
- חוקי צנזורה כלליים ברשת: יש לזכור שיש סינון אתרים באינטרנט בדובאי. אתרים פורנוגרפיים, אתרי הימורים, ותכנים הנחשבים פוגעניים חסומים. אין לנסות להתחכם ולשבור חסימות באופן פומבי. אמנם שימוש ב-VPN מותר טכנית למטרות לגיטימיות, אבל אם תיתפסו משתמשים בו כדי לעבור על החוק (למשל לגלוש לאתרי פורנו או לפרסם פייק ניוז), ניתן להאשים אתכם.
- היזהרו מהומור לא מובן: כשמעלים תוכן או מדברים ברשת, זכרו שההומור הסרקסטי או הציני לא תמיד מובן בתרבות המקומית. אמירות סרקסטיות עלולות להתפרש מילולית ולפגוע. מומלץ פשוט להימנע מציניות כשקהל היעד מקומי, ולהיות ברורים בכוונותיכם.
נקודה חשובה: במידה ויהיה חשד לעבירה דיגיטלית, הדרכון שלכם עלול להיות מוחרם ואתם תקבלו "צו עיכוב יציאה" עד בירור העניין. כבר קרה שתיירים נקלעו למצב בו אינם יכולים לעזוב את דובאי למשך חודשים בשל תיק חקירה על התבטאות. כך קרה למשל עם אותה "Sassy Trucker" אמריקאית שטענה כי צעקה על סוכן השכרת רכב, הוא הגיש תלונה, והיא נאסרה לעזוב במשך חודשים ארוכים עד ששלמה קנס והוסרה המניעה. כל עוד החקירה תלויה, לא יתנו לכם לטוס הביתה, סיוט לכל הדעות. לכן העדיפו תמיד לא להגיע לשם.
חופש הביטוי בדובאי מוגבל. עדיף לא לפרסם ולא לומר בפומבי או ברשת דברים שליליים, לא על אנשים ולא על רשויות. אם אין לכם משהו חיובי לומר, מוטב לא לומר דבר כל זמן שאתם באמירויות. השתמשו במדיה החברתית לשתף חוויות יפות, תמונות נוף, המלצות, לא לביקורת. אם יש לכם תלונה, טפלו בה ישירות מול הנהלת המקום או בעזרת עורך דין, לא בפוסט זועם. ובוודאי אל תצלמו ואל תעלו שום דבר שעלול להיראות כפוגע בכבוד של מישהו.
כבוד לדת האסלאם: חודש רמדאן, אתיקה דתית ודברים נוספים להימנע מהם
הדת הרשמית של איחוד האמירויות היא האסלאם, והחברה מעניקה חשיבות רבה לכיבוד הדת והמנהגים האיסלאמיים. תיירים אינם חייבים להיות מוסלמים כמובן, אך מצופה מהם לכבד את המסורת האיסלמית בדרכים שונות. ישנן התנהגויות מסוימות, במיוחד בעונות קדושות כמו חודש רמדאן, שחובה להקפיד עליהן. בנוסף, יש איסורים על הטפה דתית של דתות אחרות. נפרט את העיקר:
- כבוד ברמדאן: לא אוכלים, שותים או מעשנים בפומבי ביום: במהלך חודש רמדאן (الشهر رمضان), המוסלמים צמים בכל יום מעלות השחר עד השקיעה. על התיירים והלא-מוסלמים לכבד זאת ולא לאכול, לשתות או אפילו ללעוס מסטיק בפומבי באור יום בחודש זה. חוק באמירויות אף מאפשר ענישה של מפרי הכלל הזה בפומבי בתקופת רמדאן (בעבר, קנס או עד חודש מאסר). כיום, בדובאי המודרנית, מסעדות רבות ממשיכות לפעול בשעות הצום אך מאחורי וילונות/מחיצות, כך שתיירים יכולים לאכול במקומות מוגדרים. עם זאת, אסור ללכת ברחוב עם גלידה ביד או בקבוק מים לפני שקיעת החמה ברמדאן, הדבר ייחשב חוסר כבוד. גם עישון סיגריה ברחוב בצהרי יום ברמדאן עלול לגרור ביקורת או התערבות משטרתית. כללית, האווירה יותר סלחנית לתיירים מכפי שהייתה פעם (כבר אין סיורים אגרסיביים לאכיפת הצום), אבל עדיין כבדו את המאמינים הצמים. אם אתם חייבים לשתות מים, מצאו פינה פרטית הרחק מעין הציבור. חברות בינ"ל מנחות גם עובדים לא-מוסלמים לא לאכול/לשתות ליד מוסלמים צמים במשרד.
- אין השמעת מוזיקה ורעש בזמן התפילות וברמדאן: בזמן הקריאה לתפילה (ה"אדאן"), שמשמיעים ברמקולים במסגדים חמש פעמים ביום, נהוג לעצור מוזיקה רועשת ולהימנע מרעש מוגזם בקרבת מסגד. חוק בדובאי אף קובע קנסות למי שיפריע לקריאת המואזין או לטקסי תפילה. במיוחד במהלך לילות רמדאן, כאשר תפילות ה"תראויח" ופעילויות דתיות מתקיימות, רצוי לשמור על התנהלות מכבדת ושקטה. זה לא אומר שתיירים צריכים להסתגר, אבל למשל, אל תערכו מסיבת בריכה קולנית אחרי חצות ברמדאן, זה יכול לעורר תלונות.
- איסור הטפה ופעילות דתית ללא אישור: איחוד האמירויות מתיר קיום דתות אחרות, אך אוסר על ניסיונות להמיר דתם של מוסלמים. תיירים נוצרים, יהודים, הינדים וכו', מתקבלים בברכה, ויש בתי תפילה מתאימים. אבל אם למשל מיסיונר נוצרי יחלק עלונים לברית החדשה ברחוב מוסלמי, הוא ייעצר בוודאות. אסור לחלק חומר דתי או לנסות ללמד את המקומיים על דת אחרת. אפילו מפגשי תפילה פרטיים בבית מושכרים עלולים לעורר חשד אם יש רעש או משתתפים רבים. היו בעבר גירושים של זרים שקיימו טקסים דתיים לא חוקיים (כמו קבוצה מארה"ב שערכה מפגשי כנסייה ללא רישיון).
- כבוד במקומות קדושים: אם מבקרים במסגד או באתרים דתיים מוסלמיים, יש להקפיד על התנהגות מכובדת במיוחד: דיבור שקט, לבוש צנוע (כאמור, כיסוי ראש לנשים, חליצת נעליים בכניסה למסגד, וכו'). אין לצלם בזמן תפילה אנשים מתפללים ללא רשות. כמובן, אין לגעת בעותקי הקוראן שלא ברשות, ואין להיכנס לאזורים שאינם מיועדים ללא-מוסלמים.
- לא לזלזל או להביע דעות כופרות: אם נקלעתם לדיון בענייני דת עם מקומיים (לרוב לא יקרה אלא אם מישהו ידבר איתכם על זה), הימנעו מכל אמירה שיכולה להתפרש כביקורת על הדת. אפילו שאלות בסגנון "למה אתם עושים X?" מוטב לנסח בעדינות או להימנע מהנושא. אין מקום לוויכוחים תאולוגיים בפומבי, זה עלול להתדרדר מהר. התייחסו בכבוד לסמלים, למשל, אם שומעים את המואזין, אל תגחכו ואל תחוו דעה שזה "רעש" וכו'.
- הימנעו מהשתתפות בפעילויות דתיות מוסלמיות אם אינכם בקיאים: מותר, למשל, ללא-מוסלמי לבקר במסגד עבור תיירות, אך לא רצוי להשתתף בטקס דתי מוסלמי בלי להבין, זה יכול להיראות כלעג. לדוגמה, אם אין לכם מושג כיצד מתנהל צום רמדאן, אל "תנסו אותו בשביל הכיף" בצורה פומבית שעלולה להיראות מוזרה.
- מתנות או פריטים רגישים: אם אתם מביאים מתנה למארח מקומי, זכרו: אין להביא אלכוהול או מוצר חזיר כמנחה. מתנה כזו תעליב. הביאו דבר תמים (שוקולדים רגילים, מזכרת תרבותית). גם שעון כמתנה נחשב אמונה טפלה רעה אצל חלק מהמקומיים, וכמו במדינות אסיה, מומלץ להימנע מנתינת שעון.
- שבת וחגים דתיים אחרים: יום השבתון השבועי בדובאי הוא יום שישי (וגם שבת, סוף השבוע הוא שישי-שבת). ביום שישי בצהריים המסגדים מתמלאים לתפילת יום השישי, ורוב העסקים המקומיים סגורים בשעות אלה. קחו זאת בחשבון: אין לקבוע פגישות עסקים לשישי בצהריים, זה זמן תפילה חשובה. כמו כן, מועדי חגים מוסלמיים (כמו עיד אל-פיטר, עיד אל-אדחא) הם ימי שמחה, אבל גם ימי טקס. לכו לראות חגיגות, אך שוב, בכבוד.
- איסורים על מנהגים לא-איסלאמיים בפומבי: טכנית, חגיגות של חגים לא-מוסלמיים מותרות בדובאי (כריסטמס נחגג בבתי מלון, פורים אצל הקהילה היהודית וכו'), אך אין לערוך תהלוכות רחוב או אירוע המוני דתי שאינו מוסלמי ללא רישיון. לדוגמה, קיום טקס דתי הינדי רועש בפארק ציבורי, יהיה בעייתי.
קודים עסקיים ואתיקה מקצועית: מה אסור (ומאוד לא כדאי) לעשות בעסקים בדובאי
דובאי היא מרכז עסקים בינלאומי המשלב תרבויות מכל העולם. אנשי עסקים (כולל ישראלים רבים לאחר חתימת הסכמי אברהם) פועלים בה מדי יום. הצלחה עסקית בדובאי אינה תלויה רק בתוכן העסקה, אלא גם בהבנת התרבות העסקית המקומית והימנעות מצעדים שיגרמו לכישלון או אף לעבירה על החוק. נסקור כעת "עשה ואל תעשה" בעולם העסקי בדובאי, החל מכללי נימוס בפגישות, דרך קוד לבוש מקצועי, ועד הימנעות ממלכודות חוקיות בתחום הנדל"ן וההשקעות.
- אל תאחר, אך היה סבלני וגמיש: תרבות הזמן בדובאי יכולה להיות מעט פרדוקסלית עבור מי שבא מאירופה או ישראל. פגישות עסקיות אמורות להתחיל בזמן, ולכן כאורח, חובה להגיע בזמן או מעט לפני המועד. איחור ייחשב חוסר כבוד. עם זאת, היו מוכנים לכך שהמארחים עצמם לעיתים יגיעו באיחור קל, או שהפגישה תתחיל בזמן אך תגלוש מעבר לזמן המתוכנן. סבלנות היא מעלה גדולה בעסקים עם האמירתים. אין להתפרץ אם הפגישה נמשכת יותר מהצפוי, פנו לעצמכם מרווח בלו"ז. כמו כן, אשרו פגישות יום-יומיים מראש, זה נהוג ומראה מקצועיות.
- לבוש עסקי שמרני: קוד הלבוש בעסקים בדובאי פורמלי ושמרני. גברים נדרשים לחליפה או לפחות ז'קט ועניבה בפגישות חשובות, אלא אם כן מצוין אחרת. נשים בעסקים צריכות ללבוש חליפת מכנסיים או חצאית עסקית (עד הברך לפחות) עם ז'קט או חולצה צנועה. יש להימנע מכל לבוש חושפני בעסקים: אין שרוולים חשופים (לנשים רצוי לכסות כתפיים לפחות עד אמצע הזרוע), חצאית לא מעל הברך, מחשוף סגור. גם גברים לא אמורים לעולם לבוא במכנס קצר לפגישת עבודה, אפילו אם חם בחוץ, תמיד מכנס ארוך. נעלי עקב פתוחות לנשים אינן מומלצות (העדיפו נעל סגורה או פתוחה חלקית). דובאי אמנם חמה, אך במשרדים יש מיזוג – התלבשו מכובד. הופעה צנועה ומכובדת משדרת כבוד לצד השני. אגב, פן מעניין: מקובל שאמירתים עצמם יופיעו בלבוש המסורתי (גברים בקנדורה לבנה, נשים בעבאיה שחורה) גם בפגישות עסקים. אין בעיה בכך, להפך, זה כבודם. ואתם בלבוש מערבי מהוגן.
- לחיצות ידיים וגינונים: בעת מפגש עסקי, נהוג ללחוץ יד ימין לברכת שלום. תמיד יד ימין בלבד, יד שמאל נחשבת פחות נקייה באסלאם ואינה בשימוש להגשת כיבוד או ללחיצה. שימו לב במיוחד לאינטראקציה בין גברים לנשים: אם את אשת עסקים הפוגשת קולגה אמירתי, חכי שהוא יושיט יד ראשון. יש גברים מוסלמים שלא ילחצו יד לאישה מטעמי דת. לכן אישה מערבית לא תיפגע אם לא מושיטים לה יד, זה לא עלבון אלא צניעות. גבר מערבי הפוגש אשת עסקים אמירתית, גם הוא לעולם לא יושיט יד ראשון אלא רק אם היא יוזמת. אפשר במקום זה לחייך בנימוס ולהניד ראש קלות כברכת שלום. לחיצות היד עצמן עשויות להימשך קצת יותר זמן מהמקובל במערב, אל תיבהלו ואל תמשכו ידכם מהר; חכו שהאמירתי יסיים את הלחיצה. שמרו על קשר עין ישיר, מבט עיניים יציב מתקבל טוב במפרץ, מסמל כנות.
- נימוסי דיבור ותקשורת: התקשורת העסקית באמירויות היא לרוב עקיפה ומעודנת. האמירתים נוטים לדיבור מנומס, מתחילים שיחה בפטפוט קל (משפחה, בריאות, ענייני כללי) לפני שנכנסים לענייני עסקים. אל תקצרו ישירות לעסק, זה ייתפס כקר ולא מכבד. פתחו בשאלה לשלום בני המשפחה או הערה חיובית כללית. כמו כן, היו מודעים שהמילה "כן" עשויה לא תמיד להיות מוחלטת: תרבותית, המקומיים יימנעו מלומר "לא" באופן חד משמעי. במקום זה תשמעו אולי "נראה", "נחשוב על זה", "אולי", לעיתים אלו דרכים מנומסות לסרב. אל תלחצו לתשובה ישירה אם אין כזו. הומור וסרקזם: כפי שצוין, הימנעו מסרקאזם, ציניות או בדיחות דו-משמעיות בשיח העסקי. מה שנועד כבדיחה עלול שלא להיות מובן ולגרום לאי נעימות. אל תקללו בכלל, אפילו לא כבדיחת חברים. קללה "בצחוק" בחברה עסקית מעורבת לא מקובלת.
- שמרו על פורמליות מכבדת: פניה לגורם עסקי אמירתי תהיה תחילה באופן רשמי: אם יש להם תואר (ד"ר, מהנדס, שייח'), השתמשו בו. רבים מהאמירתים דווקא יקראו לכם בשמכם הפרטי עם תואר מנומס ("מיסטר משה") וזה בסדר. אבל אתם כלפיהם, עדיף "מיסטר אל-פלוני" או בשמם המלא.
- הימנעו מלגעת או להפגין חיבה: גברים מקומיים נוהגים לעיתים ללחוץ יד ולאחר מכן להניח את כף ידם הימנית על ליבם, זה סימן לכבוד. אפשר לחקות זאת אם מתאים. אך אין לטפוח על שכם של עמית, לא לחבק (אלא אם הוא בעצמו מחבק אותך, וגם אז כנראה רק בין גברים מקומיים מכירים). אין לגעת בראשו של אף אחד, גם לא בילד של שותף עסקי (נניח ללטף ראשו), מבחינתם ראש הוא מקום מכובד.
- שפת גוף: אל תשבו בפגישה עסקית כשסוליית הנעל שלכם מצביעה כלפי מישהו, זה מאוד גס רוח בעיני ערבים. כך שאם אתם יושבים ברגל על רגל, הקפידו שהסוליה פונה לרצפה ולא לפניו של איש. לא להצבע באצבע ישירות על אדם, זה נחשב לא מנומס. במקום זה, אם צריך, הצביעו ביד שלמה פתוחה. לא לעשות "Thumbs up" לזקן אמירתי, מעניין לדעת, אבל אצל חלק מבני הדור המבוגר, תנועת אגודל מורם (שבמערב = אחלה) עלולה להתפרש כגסה (יש מקומות במזה"ת שזה כמו תנועה מגונה). לצעירים פחות, אבל ליתר ביטחון הימנעו מזה כאמצעי תקשורת עיקרי, השתמשו במילים.
- שימרו על שיחות "נקיות": בשום אופן אל "תלכלכו" בדיבורים, כלומר, אל תדברו על נושאים בלתי הולמים בעיני חברה מוסלמית בשיחה עסקית. למשל, אין להתבדח על "ענייני נשים" שוביניסטיים, זה יהרוס הכל. לא לדון על חיי המין שלכם (יש תרבויות שזה יכול לעלות, כאן לא!). לא לשאול שאלות אישיות מדי את הצד השני, למשל על אשתו, על בתו, זה עלול להיות חוצה גבול פרטיות. במיוחד גבר לא שואל אמירתי על נשות משפחתו.
- אל תדברו סרה במתחרים: טיפ עסקי מועיל, הימנעו מלהשמיץ את המתחרים שלכם בפגישה. במקום זאת, התמקדו בחוזקות שלכם. תרבותית, אמירתי ישמע שלילה חריפה של מתחרה ויחשוב עליכם דברים לא טובים ("אם הם מלכלכים עליו, כנראה עליי יגידו כך לאחרים"). שימרו על חיוביות. זה גם מצטייר כגישה מכובדת.
- אין ללחוץ לשתיית אלכוהול: באירוע עסקי, ייתכן שתצאו לארוחה. חלק מהאמירתים לא שותים אלכוהול (דתית אסור למוסלמי, אף שחלקם חילוניים באופן פרטי). אל תנסו "להתחבב" על הצד השני ע"י הצעת כוסית אם אינכם בטוחים שהוא שותה. אפילו אם אמירתי מסוים מסכים לשבת בבר במלון איתכם (יש גם מוסלמים שכן ישתו יין, בסתר או בגלוי), היו זהירים. אין לדחוף למשקאות נוספים או להפוך זאת למשתה. הדבר עלול לגרום להם חרטה או לפגוע בכבודם. כמו שהמליצו מומחים: אל תנסו להיות "אחד מהחבר'ה" באמצעות חיקוי מחוות ערביות או דיבור בערבית רצוצה, זה עלול לצאת מגוחך. היו עצמכם, מנומסים, מקצועיים, ומכבדי תרבות. אם אתם יודעים ערבית על בוריה, בהחלט תוכלו להרשים, אך אם אתם יודעים רק כמה מילים, אל תגזימו בשימוש בהן בניסיון להראות קרבה. משפט פותח כמו "أهلا وسهلا (אהלן וסהלן) או السلام عليكم (אסלאם עליכום)" יתקבלו יפה מאוד; אך נא לא להכניס ביטויים בשגיאות גסות בציפייה להצחיק, זה לא ייתפס טוב.
- מתנות עסקיות: אם אתם מביאים מתנה לפגישה (לא חובה, אבל נהוג לפעמים לתת משהו סמלי בסיום), הקפידו שהיא תהיה נייטרלית מכובדת. למשל, פריט אומנות מארצכם, עט יוקרתית, מוצרי פרימיום מהחברה שלכם. אין לתת משהו שעלול להתפרש כ"שוחד", המתנות צריכות להיות צנועות בערכן. באמירויות יש חוקים נגד שחיתות ושוחד, ומתנה יקרה מדי לפקיד ציבור למשל יכולה להוות בעיה.
- אל תדון בפוליטיקה או דת בעסקים: זוכרים מהסעיפים הקודמים, פשוט לא. גם אם בן שיחכם מזכיר נושאים אלו, עדיף להשיב בזהירות או לחייך ולהחליף נושא בעדינות. במיוחד, כישראלים, עלול להיות פיתוי לדבר על הסכמי אברהם ופוליטיקה אזורית, רק אם הצד השני מוביל לשם, ובכל מקרה הימנעו מעמדות קונטרוברסליות.
- כבדו היררכיה: בחדר ישיבות, אם נכנס אדם מבוגר או בכיר, קמים, מברכים אותו קודם. תמיד פונים לראש הדרג תחילה. אל תפנו ישירות לעוזר זוטר תוך התעלמות מהמנהל הבכיר, גם אם ההחלטה ביד העוזר למעשה, הכבוד שייך לבכיר.
- הבינו את מושג ה"קבוצה": תרבות ערבית עסקית היא לרוב קולקטיביסטית. נציג אמירתי מייצג לא רק את עצמו אלא את משפחתו, שבטו ואירגונו. לכן, אם חלילה פגעתם בו אישית, הוא עלול לקחת זאת כאילו פגעתם בכולם, ולהיפך, שבחים לו נתפסים כמכבדים את קבוצתו. בנוסף, אדם לא ירצה "לאבד פנים" מול קבוצתו, למשל, סירוב פומבי שלכם להצעה שלו עלול להביכו מול אנשיו, אז נסו להיות דיפלומטים.
- אל תניחו ש"הכל הולך" בעסקים: דובאי אולי חופשית משוחד גלוי יחסי, אבל "ואסטה" (واسطة, פרוטקציה) קיימת מתחת לפני השטח. עם זאת, כזר, אל תנסו לעקוף נהלים או לקצר דרכים בצורה לא חוקית. למשל, אל תציעו "קומיסיון" מפוקפק לפקיד בעבור קיצור תור או רישיון מהיר, אתם עלולים להיתפס בקלקלתכם ולסבול מהשלכות פליליות. חוקי השחיתות שם מחמירים, במיוחד מול זרים, כדי לשמור על תדמית נקייה.
- מפגשים חברתיים עסקיים: אם הוזמנתם ל"Majlis" (مجلس), סלון אורחים מסורתי בבית, זה כבוד גדול. יש כללי טקס: חולצים נעליים בכניסה, יושבים היכן שמכוונים אתכם, יציעו לכם קפה ערבי (גהווא) ותמרים, קבלו אותם ביד ימין ותמיד קבלו לפחות פעם אחת. סירוב מוחלט לאירוח ייתפס כעלבון. שתו את הקפה, אפשר להשאיר מעט בכוס אם אינכם רוצים עוד (או נערו את הכוס בעדינות כסימן שסיימתם). זכרו, במעמדים כאלה שיחות עסקים של ממש עשויות שלא להתקיים בכלל, המטרה היא ליצור קשר אישי. אל תשאלו על נשות המשפחה, הגברים יושבים בנפרד, ולרוב לא מדברים על הנשים. אם תשאל "מה שלום אשתך?" זה עלול להיות מוזר, במקום זאת שאל בשלומו הוא ובניו.
כללי ההתנהגות העסקית הללו יסייעו לכם לבנות אמון ויחסים טובים עם השותפים המקומיים. הימנעות מטעויות תרבותיות היא קריטית, כי אף אחד לא יגיד לכם בפנים שנפגע, הם פשוט יחליטו לא לעשות איתכם עסקים. לצערנו, היו דיווחים אחרי תחילת היחסים עם ישראל על אנשי עסקים ישראלים שלא היו רגישים מספיק לנימוס המקומי, למשל, פנו ישר לעניין בעסקה בלי סמול טוק, או התבטאו בסרקזם, והדבר יצר רושם רע. מאידך, חברות ישראליות שהשקיעו בסדנאות אוריינות תרבותית לפני ששלחו נציגים לאמירויות, מדווחות על הצלחה גדולה יותר. כפי שאמר יועץ עסקי בדובאי: "כבד את המסורת, היה מודע לנורמות התרבותיות, ובנה מערכות יחסים אמיתיות, זה חיוני להצלחת העסק שלך באמירויות".
נדל"ן, חוזים והשקעות: מה להימנע ממנו כמשקיע זר בדובאי
שוק הנדל"ן בדובאי וההזדמנויות העסקיות הרבות מושכים משקיעים מכל העולם, ובשנים האחרונות גם מאות ישראלים. אך לצד ההזדמנויות קיימים גם סיכונים ייחודיים והבדלים משפטיים משמעותיים. פרק זה יסקור טעויות נפוצות שזרים עושים בתחום הנדל"ן והעסקים בדובאי ושכדאי להימנע מהן, וכן יציג בקצרה את סביבת החוק העסקית המקומית.
- לא להתעלם מחוקי בעלות הזרים: אמנם כיום (מאז 2020) מותר 100% בעלות זרה בחברות רבות בדובאי, שינוי גדול לעומת העבר, בו נדרש "ספונסר" מקומי עם 51%, אך עדיין יש סקטורים מוגבלים. לדוגמה, בענפי אנרגיה, תקשורת ואחרים, הממשלה מחזיקה רשימת "Activities" שעדיין מצריכות שותף מקומי. אל תנסו להתחכם ולהקים עסק בתחומים אסורים ע"י אנשי קש. אם החוק דורש שותפות מקומית, לכו בהתאם. כיום הרשימה הרבה יותר פתוחה (כ-95% מענפי המסחר פתוחים לבעלות זרה מלאה), אז נצלו זאת כחוק.
- נדל"ן: אל תקנו נכס במקום בו אין לזרים זכויות: דובאי חילקה את שטחה ל-Freehold Zones שבהן זרים רשאים לרכוש נכסים בבעלות (Freehold), לעומת אזורים מסורתיים שבהם הזר יכול רק לשכור ארוכת טווח (Leasehold) או לא לרכוש כלל. וודאו שהפרויקט שאתם שוקלים נמצא באזור פתוח לבעלות זרה. אם מישהו מציע לכם "דיל מיוחד" על וילה בשכונה מקומית שלא ברשימה, זה כנראה לא חוקי ואתם עלולים לאבד את הזכויות בנכס.
- זהירות מהונאות נדל"ן: שוק הנדל"ן בדובאי מפוקח ע"י RERA (הסוכנות לניהול נדל"ן), ויש חוקים להגנת הרוכשים (כספי מקדמה מוחזקים בחשבונות נאמנות וכו'). אל תרכשו מקבלן או מתווך לא מורשה. דרשו לראות רישיון RERA. אל תחתמו חוזה שלא בוחן עו"ד, היו מקרים של זרים שחתמו על חוזים באנגלית משפטית שקבעו תנאים בעייתיים (כמו ויתור על תביעה במקרה עיכוב בבניה) והתחרטו.
- אין דבר כזה "לצפצף על הבנק": אם לקחתם משכנתא בדובאי או הלוואה, אל תחשבו שתוכלו פשוט לעזוב את המדינה ולא לשלם בלי השלכות. בעבר, צ'קים שחזרו היו עבירה פלילית ומאות זרים נמלטו מהמדינה מחשש למעצר בגלל חוב בנקאי. לאחרונה החוק השתנה: החל מ-2022 צ'ק ללא כיסוי אינו עבירה פלילית רגילה אלא הפך לנושא אזרחי בעיקרו. זה אומר שאם צ'ק שכ"ד שלכם חזר, לא יזרקו אתכם לכלא אוטומטית, אלא תוכלו לסגור את העניין בפשרה או בקנס. אבל! אם הבנק טוען שפעלתם בכוונה לרמות (למשל משכתם משכנתא גדולה בלי כוונה לשלם), עדיין יכולים לנקוט הליכים פליליים. כך או כך, חוב שלא משולם יגרור צו עיכוב יציאה נגדכם ותביעות. לכן, אל תאחרו בתשלומים.
- אל תחתום על צ'קים דחויים בלי כיסוי מובטח: נוהג רווח בדובאי הוא תשלום שכ"ד בשני צ'קים או יותר לשנה. זרים רבים חתמו על צ'קים לאחרים ואז הסתבכו כשהחשבון לא כוסה. אמנם הפללה אוטומטית ירדה, אבל עדיין, חובתכם לוודא שהכסף שם. אחרת בעל הדירה יכול לפתוח תיק, תקבלו קנסות ואיסור יציאה.
- לא לזלזל בחשיבות החוזה המקומי: בדובאי, חוזים מסחריים רבים כפופים לחוק המקומי ונכתבים בערבית. תרגום שגוי או אי הבנת סעיף יכולה להזיק לכם. לעולם אל תסתמכו רק על הכרותכם עם חוקי contracts באנגליה/ישראל. שכרו עורך דין מקומי לפני כל התקשרות גדולה, זה שווה הכל.
- אל תניח שמערכת המשפט לטובת "הצדק" שלך תמיד: מערכת המשפט האמירתית הגונה בדרך כלל, אבל היא שונה. למשל, אין משפט מושבעים; ההליך יכול להיות בערבית (המתורגמן שלך הוא קולך); וגם מושגי דיני השריעה יכולים להופיע בסכסוכי משפחה או ירושה. לדוגמה, אם משקיע זר נפטר בדובאי בלי צוואה מקומית, עיזבונו יחולק לפי חוקי השריעה (לא בהכרח לפי צוואה זרה). אז הכן מסמכים (צוואה תקפה באמירויות) ואל תדלג על בירוקרטיה בתואנה "יהיה בסדר".
- שוחד וקומבינות, אל תיגע: דובאי רוצה למשוך עסקים ומשדר אפס סובלנות לשחיתות. אמנם במציאות יש נפוטיזם ופרוטקציות, אך כזר אתה תחת זכוכית מגדלת. מתן שוחד לפקיד ציבור הוא עבירה פלילית חמורה, היו זרים שהואשמו בכך ונאסרו. גם בקשת שוחד ממך, יכול להיות מלכודת; היו מקרים שסוכן סמוי "רמז" לקבל כספים לא חוקיים ואז עצר את המשקיע שנענה. שמור את עסקיך נקיים. אם משהו מריח לא תקין, תתרחק.
- לא לזלזל בהסכמי סודיות ורגולציה: אם אתה במו"מ עסקי, כבד הסכמי NDA (שמירת סודיות) ואל תדליף מידע לתקשורת ללא אישור. דובאי רגישה למוניטין, משקיע שהדליף לעיתונות הפרה במו"מ עם גוף ממשלתי, למשל, עלול להיות מוחרם.
- ניהול עובדים: כמעביד, אל תחרוג מחוקי העבודה המקומיים. חוזי עבודה, ויזות עובדים, פיטורין, הכל מוסדר. חל איסור חמור לקחת דרכון של עובד (בעבר מעסיקים עשו זאת, כיום החוק אוסר החזקת דרכון של הזולת). עובדים שהתלוננו על מעסיקים זרים ניצחו בתביעות אם הופרו זכויותיהם, אל תניח שאתה מעל החוק כי העובד "חלש".
- מקרי מבחן למשקיעים ישראלים: מאז 2020, אלפי ישראלים ביקרו בדובאי לחקור עסקים. רובם המוחלט דווחו על חוויות טובות, אך היו כמה תקריות: משלחת אנשי עסקים ישראלית אחת עוררה תרעומת כאשר אחד החברים הביע בפגישה הערה שנתפסה כמתנשאת כלפי עובדים ממעמד נמוך, הצד האמירתי נעלב ומשך את ההצעה בשקט אחרי המפגש. במקרה אחר, משקיע ישראלי לא הבין את כללי בעלות הקרקע ומסר מקדמה על קרקע חקלאית שלא יכול היה בבעלות, הוא איבד חלק מהכסף כשגילה זאת וביטל. המסקנה: עשה שיעורי בית והבא מומחים מקומיים.
- מחלוקות עסקיות: אם בכל זאת הסתבכת בסכסוך עסקי בדובאי, אל תיקח את החוק לידיים. אל תאיים, אל תגייס בריונים, פנה לבית משפט. נקמה פרטית תוביל אותך לכלא. ניהול סכסוך מחוץ לערוצים רשמיים (כמו לאיים שתהרוס למישהו את השם או תפיץ שמועות) גם יכול לגרום שתיתבע בדיבה.
- התאמת ציפיות תרבותית: בעסקים, קשרים אישיים ואמון חשובים. אל תתייאש אם התהליך איטי. אל תלחץ לסגור הכל בפגישה ראשונה, יראו בך קצר רוח. כמו שאומר הפתגם הערבי "אל-סבר מפתאח אל-פרג'", הסבלנות היא מפתח להקלה.
לסיום פרק העסקים, נאמר שהסכמי אברהם פתחו דלת עצומה לשיתוף פעולה בין ישראל ואיחוד האמירויות. אלפי עסקאות נחתמו בהצלחה. על הישראלים רק להבין ש-"כן" אינו תמיד כן מיידי, שצריך להשקיע בבניית אמון אישי, ושחובה לכבד ולהימנע מכל מה שעלול להעליב או להפר חוק.
אם תעשו זאת, תוכלו ליהנות משוק צומח, שותפים נאמנים ואפילו מחברי נפש חדשים. אך אם תתעלמו מהנורמות, דובאי עלולה להפוך ממכרה זהב לסיוט ביורוקרטי או משפטי.
מקרים אמיתיים, לקחים מהשטח
לאורך המאמר שילבנו דוגמאות אמיתיות למקרים שבהם מבקרים זרים הפרו כללים בדובאי ושילמו על כך מחיר. נרכז כאן כמה מהמקרים הבולטים שראוי לזכור, כי הם מלמדים עד כמה חשוב לציית לחוקים וגם עד כמה לפעמים דברים קטנים יכולים להסתבך:
- "הפוסט שהוביל למעצר", סיפורה של Laleh Shahravesh: אישה בריטית שב-2019 נעצרה עם הגעתה לדובאי בגלל פוסט בפייסבוק שכתבה באנגליה שנים קודם לכן, בו קיללה את גרושה ואת זוגתו החדשה ("קראה לו אידיוט ולה סוסה"). הגרוש (שהיה תושב דובאי) התלונן, והאישה הואשמה לפי חוקי הסייבר בהעלבה. איימו עליה ב-2 שנות מאסר. המקרה הסתיים בקנס וחזרתה לארץ, אבל הוא מלמד שלרשומות דיגיטליות יש משמעות בדובאי, דברו יפה ברשת תמיד.
- "תנועת יד עולה ביוקר", סיפורו של ג'אמיל מוקדם: צעיר בריטי בן 23 שסימן באצבע משולשת לנהג שחתך אותו בדרך לשדה"ת. כשחזר לדובאי כמה חודשים אחר כך, גילה שיש נגדו תלונה. הוא נעצר בשדה, בילה לילה עם עבריינים בתא מעצר, שוחרר בערבות אך נתקע בלי דרכון במלון, והמתין למשפט באשמת "התנהגות מגונה בציבור". הוא עמד בפני עד 6 חודשי מאסר. המקרה שלו זכה לתקשורת ורדא סטירלינג מ"Detained in Dubai" (ארגון סיוע לזרים) צוטטה אומרת: "התנהגות מקובלת בארצכם עלולה לגרור אישום פלילי פה", חשוב לזכור זאת.
- "נשיקה במסעדה, חודש בכלא": זוג חברים בריטים (לא נשואים) אכלו במסעדה יוקרתית ב-JBR בדובאי ב-2009, וברכו אחד את השנייה בנשיקה על הלחי. אישה מקומית התלוננה שהילדה שלה ראתה "התנהגות לא מוסרית". התוצאה: השניים הואשמו בהתנהגות מגונה (יחד עם צריכת אלכוהול לא חוקית, כי שתו יין בארוחה ללא רישיון) ונגזר עליהם חודש מאסר, קנס וגירוש. מקרה זה עורר סערה בינלאומית, אך דובאי עמדה על כך שחוקיה קובעים את הנורמה המקומית. לקח: מה שנדמה לכם תמים, בסביבה זרה אולי ממש לא.
- "הבדיחה על הבורקה": מקרה התיירות האירופיות בינואר 2025 שכבר ציינו: הן ישבו במסעדה, ראו אישה מוסלמית בלבוש מסורתי אוכלת, וצילמו אותה בהסתר תוך כדי לעג. הן העלו את הסרטון למדיה החברתית, ותוך ימים ספורים הפך לויראלי ועורר זעם. הרשת געשה בדרישה לעצור אותן על פגיעה בכבוד האישה ובדת. משטרת דובאי טיפלה בתקיפות, העניין הועבר לתביעה והנשים נעצרו (לפי דיווחי NDTV). הן כנראה גורשו לאחר תשלום קנס. הלקח: לעולם אל תלעגו בפומבי, ובטח לא לאישה מוסלמית או לסמל דתי. זו דוגמה למציאות החדשה, גם אם המשטרה לא הייתה רואה, הציבור בעצמו שפט וקרא לפעולה.
- "צעקה שהפכה לסיוט משפטי": Tierra Allen, המכונה "הסאסי טראקר", היא משפיענית רשת אמריקאית שטיילה בדובאי ב-2023. בעקבות ויכוח בסוכנות השכרת רכב, בו לטענת הצד השני היא הרימה את קולה וצעקה, היא נעצרה באשמת "התנהגות פוגענית" (שוב, עבירה עמומה שהעונש עליה עד שנתיים מאסר). היא שוחררה בערבות אך לא הורשתה לצאת מדובאי במשך חודשים, עם צו איסור יציאה, עד שהמקרה סוקר תקשורתית והיא הורשתה לשוב לארה"ב אחרי תשלום כ-1,300 דולר ופתרון משפטי. מסתבר שסוכן ההשכרה ניצל את החוק כדי לנסות לסחוט ממנה כסף, תופעה מוכרת ש-Stirling מתארת כ"סכמת סחיטה": חברות מאשימות תייר בעבירה כדי שיושג פיצוי כספי. הנקודה לנו: אפילו צעקה מתוך תסכול יכולה לשמש כנגדכם. עדיף תמיד לשמור על קור רוח, לבקש משטרה במקום אם מרגישים מרומים (עדיף מאשר לצעוק ולהיות אתם המואשמים).
- "תאונת מריחואנה": מקרה מ-2021: תייר מאירופה הגיע לדובאי, וכנראה עישן קנאביס במדינתו לפני הטיסה. בבידוק הביטחוני מצאו במזוודה שלו שאריות ישנות של ג'וינט. לא דבר משמעותי, אך די היה בזה כדי להביאו למעצר. לאחר מספר שבועות במעצר, שוחרר בעונש קל של גירוש, אבל איבד את חופשתו והושפל. המסר: היו נקיים מכל רבב של סמים כשאתם נוסעים לשם.
- "הסכם עסקי שהתפוצץ בציוץ": משקיע זר (לא ישראלי) היה במו"מ עם חברה חצי-ממשלתית בדובאי. הוא חשב ללחוץ עליהם על ידי ציוץ בטוויטר המתאר את התסכול שלו, בו כתב "העסקים בדובאי איטיים ומלאי ביורוקרטיה". לא עברו שעות רבות, ושותפו המקומי הודיע לו כי העסקה מבוטלת. הציוץ (שזכה למעט לייקים) הגיע לאוזני הבכירים, הם ראו זאת כחוצפה, וחתכו קשר. המסקנה: לעולם אל תדבר רעות על המערכת המקומית במדיה פומבית, בטח לא בזמן אמת.
מקרים אלה ורבים אחרים (זוג שנעצר כי בילו לילה יחד לא נשואים, קרה; תייר שהבריח כדורי הרזיה עם חומר אסור, נעצר; בלוגר שצילם פרודיה על עשירי דובאי, נעצר) מלמדים שהחוק בדובאי נאכף בעקביות. מצד שני, יש לציין: מי שנזהר ושומר חוק, ימצא בדובאי מקום בטוח מאוד. העיר מתגמלת התנהגות טובה, למעשה, יש שם הרבה פחות פשע רחוב מאשר בערים מערביות, כי העונשים כה כבדים שמעטים מסתכנים.
לכן, הביטו על הכל גם בחיוב: אם תקפידו על הכללים, קרוב לוודאי שחווייתכם תהיה חיובית, ללא אירועים שליליים. מאות אלפי תיירים (כולל עשרות אלפי ישראלים מדי שנה) נהנים בדובאי בלי להסתבך. המפתח הוא מודעות וכבוד, מודעות לחוקים ולמנהגים, וכבוד לאנשים ולתרבות.
לנהוג בחוכמה ולכבד את דובאי
דובאי משלבת קידמה וחדשנות עם מורשת ומסורת. עבור המבקר הזר, השילוב הזה אומר שצריך לשמור על ראש פתוח אך גם על רגישות תרבותית. במאמר זה סקרנו עשרות דברים שאסור לעשות בדובאי, החל מהתנהגות יומיומית, לבוש, יחסים בין-אישיים, דרך צריכת אלכוהול וסמים, ועד התבטאויות ברשת, כיבוד הדת והלכות עסקיות. המסר המרכזי החוזר הוא: מה שמותר או נסבל אצלנו, לא תמיד מותר שם. חוקים רבים נראים נוקשים, אך הם נובעים מערכים שהחברה באמירויות מבקשת לשמר: כבוד, צניעות, משפחה, דת, וסדר ציבורי.
כדי ליהנות בבטחה מדובאי, הנה כמה טיפים מסכמים בקיצור:
- התלבשו בצניעות וכבדו את הכללים בכל מקום (תמיד אפשר להביא בגד קל לכיסוי).
- הימנעו מגילויי חיבה פיזיים בציבור, גם אם אתם נשואים.
- אל תקללו, תצעקו או תעשו מחוות מגונות, היו רגועים ומנומסים.
- אל תיגררו לשימוש בסמים כלל, ושתו אלכוהול רק במקומות המותרים ובמתינות.
- ברמדאן, כבדו את הצום, אל תאכלו/תשתו בפרהסיה עד הערב.
- אל תצלמו אנשים או מקומות רגישים בלי רשות, ובטח אל תלעגו או תפרסמו תוכן משפיל.
- ברשתות החברתיות, היו חיוביים, אל תבקרו או תעליבו שום גורם בזמן שאתם בדובאי (וגם לא על דובאי).
- בעסקים, נהגו לפי הכללים המקומיים: לחיצות יד ימין, המתינו לנשים שתושיטנה יד, בלי ציניות ובלי נושאים רגישים. כבדו את הזמן, היו סבלניים, ואל תנסו לעגל פינות חוקיות.
- בכל ספק, התייעצו עם מקומי אמין או עם הרשויות. יש גם "משטרת תיירות" ושירות מידע UAsk שניתן לשאול בהם.
דובאי, ככל הנראה, תמשיך להתפתח ולהשתנות. כבר ראינו שינויים ליברליים מסוימים (חוקים חדשים לגבי זוגות לא נשואים, הקלה בענישת סמים קלים וכו'). אך גם עם רוחות השינוי, ערכי היסוד נותרו איתנים: כיבוד החוק, שמירה על צניעות וכבוד בפומבי, ונוקשות מול עבירות.
מי שיכבד זאת, יהנה מעיר מדהימה, בטוחה ונוצצת, ויעשה עסקים פורחים. מי שלא, עלול למצוא עצמו מול מערכת משפט זרה וקשוחה.
לכן העצה האחרונה היא: היו מודעים, התנהגו באיפוק היכן שצריך, ושמרו על ראש פתוח ללמוד את תרבות המקום. כך תשאירו את הצד הבעייתי של "מה אסור לעשות" רק בתיאוריה, ותוכלו בפועל להתמקד בכל הדברים הנהדרים שמותר וכדאי לעשות בדובאי, ללא תקריות וללא דאגות.