צוואה דובאי

השקעות הנדל״ן של ישראלים בדובאי צוברות תאוצה מאז חתימת הסכמי אברהם בשנת 2020. בתוך חודשים ספורים מהנרמול הרשמי, למעלה מ-100,000 ישראלים ביקרו באיחוד האמירויות, ביניהם יזמים ומשקיעי נדל״ן שבחנו הזדמנויות חדשות. כיום מתגוררים בדובאי כ-1,000 ישראלים, ובענף הנדל״ן המקומי כבר מבקשים דוברי עברית כדי לתת מענה להתעניינות הגוברת של ישראלים ברכישת נכסים בעיר. עבור אותם משקיעים, בעלי נכסים, יזמים ואנשי עסקים הפועלים באמירויות, כמו גם עבור משפחותיהם ויורשיהם הפוטנציאליים, סוגיית הצוואה הבינלאומית הפכה לקריטית.

צוואה היא הכלי המשפטי המרכזי להבטחת העברת הנכסים לפי רצון המוריש. אולם, כאשר מדובר בנכסים במדינה זרה כמו דובאי, נכנסים לתמונה מערכות חוקים שונות לחלוטין מאלו שבישראל. חוקי הירושה באיחוד האמירויות (ובפרט באמירות דובאִי) מושפעים ממשפט השריעה האסלאמי, תוך שילוב רפורמות חוקיות עבור תושבים ומשקיעים שאינם מוסלמים. לכן, ישראלי המחזיק נדל"ן בדובאי או מנהל שם עסקים, חייב להבין: מה יקרה לנכסיו במקרה חו״ח של פטירה ללא צוואה? האם הצוואה הישראלית תתפוס בדובאי? האם נדרש לערוך צוואה נפרדת ובשפה אחרת? ומה לגבי מיסי ירושה, העברת בעלות, ויזה ותושבות של היורשים?

למה ישראלים צריכים צוואה גם לדובאי?

הסכמי אברהם וגל השקעות בדובאי: הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאמירויות פתח בפני ישראלים שוק חדש ויוקרתי להשקעות ולפעילות עסקית. בתוך זמן קצר החלו יזמים, חברות נדל״ן ומשקיעים פרטיים לחתום עסקאות בדובאי, לרכוש דירות, וילות ונכסים מסחריים. רק בשנת 2024 משכה דובאי כ-110 אלף משקיעים זרים חדשים, מספר שיא המהווה עלייה של 55% לעומת השנה הקודמת, וביניהם משקיעים רבים מישראל, שנהנו מההזדמנות ההיסטורית להשקיע באופן ישיר בנדל״ן באמירויות. הנוכחות הישראלית בדובאי גדלה לא רק בכמות המבקרים, אלא גם בהיקף הנכסים המוחזקים בידי ישראלים.

נכס מעבר לים, אתגר משפטי: רכישת נכס במדינה זרה היא אמנם הישג והשקעה חשובה, אך היא גם יוצרת מורכבות משפטית. הנכס כפוף לדיני המדינה בה הוא ממוקם, במיוחד בכל הנוגע להעברה בירושה. המשמעות היא שגם אם בישראל ערכתם צוואה או הנחתם שיורשיכם פשוט "יקבלו הכל", כאשר מדובר בנכס בדובאי, ללא סידור משפטי מתאים, כלל לא בטוח שרצונכם ימומש. למעשה, בהיעדר צוואה תקפה בדובאי, חלות על הנכס הוראות חוקי הירושה המקומיים, הכוללים חלוקה על פי דין השריעה האסלאמי ליורשים מסוימים ובחלקים קבועים (למשל, בנים מול בנות, בן/בת זוג וכו'). הדבר עלול לסתור לגמרי את מה שהתכוונתם לו. למשל, אדם יהודי מישראל אולי מצפה שעם מותו אשתו תירש את כל רכושו, אך לפי כללי השריעה בדובאי, האלמנה תקבל רק שמינית מהעיזבון אם יש ילדים, והשאר יחולק בין הילדים וקרובי משפחה נוספים, ללא קשר לצוואה שנכתבה בישראל.

הקפאת נכסים וחסימת גישה ליורשים: מעבר לחלוקת הירושה, קיים גם עניין מיידי של ניהול הנכס לאחר הפטירה. חשוב להבין שבמקרה של פטירת בעל נכס או חשבון בנק באמירויות, הרשויות והבנקים נוקטים צעדים אוטומטיים להגנה עד בירור משפטי. כך, לדוגמה, מקובל כי בעת פטירת אדם באיחוד האמירויות, הבנקים יקפיאו מיד את כל חשבונותיו המקומיים (גם חשבון משותף) בהוראת בית המשפט. המטרה היא למנוע משיכות בלתי מורשות ולהמתין להחלטת בית משפט לגבי מימוש העיזבון. רק לאחר שיוצא צו ירושה/צו קיום צוואה ע"י בית משפט מוסמך בדובאי, ניתן יהיה לשחרר את הכספים בחשבון. תהליך זה, כאשר אין צוואה מוסדרת, עלול לקחת זמן רב ולדרוש הליכים בירוקרטיים מתישים. מקרה שדווח בעיתונות המקומית מספר על אלמן בריטי שנותר מנוע במשך כשנתיים מלגשת לחשבון הבנק של אשתו בדובאי לאחר פטירתה, משום שהצוואה הבריטית שלה לא הוכרה אוטומטית שם, החשבון נותר קפוא עד להשלמת הליך משפטי מורכב. הוא נאלץ לאשרר (לאמת) את הצוואה הזרה דרך מערכת בתי המשפט של דובאי, תוך הוצאת אלפי דירהם על מסמכים, תרגומים, חתימת נוטריון וייצוג עו״ד מקומי. במקרה המדובר, עלות ההליכים אף עלתה על סכום הכסף בחשבון (שהיה פחות מ-50,000 דירהם), מצב מתסכל שהיה נמנע אילו הייתה צוואה תקפה וישירה באמירויות. דוגמה זו ממחישה מדוע תכנון מקדים עם צוואה מתאימה חיוני למניעת סחבת, הוצאות מיותרות וסיבוכים רגשיים וכלכליים למשפחה.

התאמה אישית של הרצון שלך: סיבה מהותית נוספת לצוואה ייעודית היא לאפשר לישראלים לבטא בצורה ברורה את רצונם לגבי נכסיהם בדובאי, באופן שיהיה מקובל על הרשויות המקומיות. בצוואה תוכלו לקבוע מי יירש את הדירה או הווילה שרכשתם, האם היא תימכר או תישאר בבעלות המשפחה, כיצד יחולק ההון שנצבר בחשבון הבנק המקומי, ועוד. ללא מסמך משפטי מפורש שמוכר בדובאי, רצונותיכם אלה לא יבואו לידי ביטוי. הדבר קריטי במיוחד כשיש נסיבות משפחתיות מיוחדות: למשל בני זוג פרודים, משפחה משולבת (ילדים מנישואים קודמים), נכסים עסקיים שתרצו שותף עסקי או ילד ספציפי יקבל, וכדומה. ישראלי שיש לו שותפות בעסק בדובאי בוודאי ירצה לשלוט בשאלה האם שותפו המקומי יקבל את חלקו אם ילך לעולמו, או שהבעלות תעבור ליורש מטעמו, סוגיה שמוכרעת לפי מסמכי ההתאגדות והירושה. צוואה יכולה להתייחס גם לכך, בשילוב עם הסכמים עסקיים.

דרישות החוק והזדמנות חדשה: חשוב לדעת שהמחוקק באיחוד האמירויות מודע למציאות שלכלכלה גלובלית שבה זרים רבים מחזיקים נכסים בתחומה. בשנים האחרונות עודכנו החוקים כדי להקל על לא-מוסלמים לתכנן את עיזבונם. בשנת 2022 אף נכנס לתוקף באמירויות חוק פדרלי חדש לענייני מעמדם האישי של לא-מוסלמים (Federal Decree-Law No. 41/2022), המאפשר להם לחלק עיזבון באופן חופשי לפי צוואה מאושרת, או לחילופין, לפי ברירת המחדל של חוק חדש זה אם אין צוואה. דהיינו, החוק כיום בפירוש נותן כבוד לרצון של אדם לא-מוסלמי לגבי רכושו, בתנאי שהוא הביע רצון זה בצוואה חוקית. אם לא, עדיין "ברירת המחדל" תהיה, בסופו של דבר, פרשנות על פי חוקי הירושה של האמירויות, שלרוב פועלת לפי עקרונות השריעה (וכן לפי החוק החדש לגבי לא-מוסלמים, שנדון בו בהמשך). לכן, הזכות לקבוע גורל נכסיך בדובאי בידיך, אך עליך לנקוט פעולה אקטיבית ולערוך צוואה מתאימה.

ישראלים המשקיעים בדובאי צריכים צוואה נוספת בעיקר משום שמערכת המשפט באמירויות שונה בתכלית ודורשת עיגון פורמלי של רצון המצווה. צוואה ישראלית סטנדרטית, שאינה מנוסחת או מופקדת כראוי בדובאי, עלולה לא להספיק, ולהשאיר את הנכס לידי כללי חלוקה זרים לכוונתכם. בצוואה לדובאי תוכלו להבטיח שההשקעה שלכם תגיע לידיים הנכונות, ללא עיכובים ומתחים מיותרים. בפרקים הבאים נבין כמה ישראלים כבר נמצאים במצב הזה, מה אומרים חוקי הירושה בישראל ובדובאי, ואיך בפועל מנסחים ומגנים על צוואה שכזו.

כמה ישראלים מחזיקים נכסים בדובאי? הנתונים המפתיעים

כישראליים, אנחנו רגילים לשמוע על השקעות נדל"ן בארה"ב או באירופה, אך דובאי הפכה בתוך זמן קצר ליעד בולט גם עבור משקיעי הנדל"ן מישראל. הנתונים מצביעים על עלייה משמעותית במספר הישראלים שרכשו נדל״ן באמירות מאז 2020, גם אם נקודת הפתיחה הייתה כמעט אפסית.

מה היה המצב לפני הנורמליזציה? קודם להסכמי אברהם, לא התקיימו קשרים גלויים בין ישראל לדובאי, ולכן מספר הישראלים שהחזיקו נכסים שם היה זניח ביותר. למעשה, על פי נתוני בעלות זרים שנחשפו מ-2020, כמעט ולא הופיעו ברשומות בעלי נכסים המוגדרים כאזרחים ישראלים (פחות מ-5). אלו בוודאי היו מקרים חריגים (למשל באמצעות דרכון זר או נאמנות דרך צד שלישי). אולם, לאחר כינון היחסים, התמונה השתנתה במהירות.

קפיצת מדרגה אחרי 2020: מחקר עיתונאי שפורסם ב-2024, בהתבסס על הדלפת מידע מרישומי מקרקעין באיחוד האמירויות, גילה כי כ-30 אזרחים ישראלים (נפרדים) מופיעים כבעלי נכסים פרטיים באמירויות נכון לשנת 2022. רובם גם בעלי אזרחויות נוספות (בעיקר רוסית), וחלקם אנשי עסקים מוכרים פחות או יותר. מספר זה, עשרות בודדות, הוא עדיין נמוך יחסית, אך יש להדגיש: מדובר ברישומים עד 2022, ובאנשים שהופיעו במסד נתונים מסוים (יתכן שלא כולם נכללו, למשל אם הנכס רשום ע"ש חברה). מכל מקום, עשרות ישראלים כבעלי נכסים בתוך שנתיים הוא שינוי משמעותי לעומת העבר.

בנוסף, מספר התושבים הישראלים בדובאי צמח והגיע לכ-1,000 איש בתוך זמן קצר. רבים מהם אינם רק שכירים או תיירים, אלא יזמים ובעלי עסקים מקומיים, שחלקם מחזיקים משרד, דירה או וילה לצורכי מגורים והשקעה. כלומר, לקהילה הקטנה אך הצומחת הזו יש נכסים ברי-ירושה באמירויות. מעבר לתושבים, משקיעים ישראלים רבים קונים נכסים "מרחוק", בלי לעבור להתגורר קבוע. דיווחים מצביעים על גל רכישות ישראליות: למשל, כבר בנובמבר 2021 נרשמה עסקת הנדל"ן הראשונה באופן רשמי על שם משקיע ישראלי בדובאי (דירת חדר בפרויקט של חברת Azizi בדובאי), ועד אמצע 2022 דווח על עסקאות נוספות, כולל דירה בת שני חדרים שנרכשה ע״י ישראלי בפרויקט "טאון סקוור" תמורת כ-918 אלף ₪. חברות נדל״ן בדובאי אף הבחינו במגמה ושכרו דוברי עברית כדי לפנות ישירות ללקוחות הישראלים.

המעורבות הישראלית בנדל״ן הדובאיי מקבלת ביטוי גם במספרים כוללים של השוק: בשנת 2024, כאמור, שבר שוק הנדל"ן בדובאי שיאי פעילות עם כ-226 אלף עסקאות נדל"ן בסכום מצרפי אדיר של 761 מיליארד דירהם. המשקיעים הזרים מילאו תפקיד נכבד בגל העסקאות הזה, כאשר היקף השקעות הזרים שבר שיא היסטורי. מעל 110,000 משקיעים זרים חדשים נכנסו לשוק בשנת 2024, עלייה דרמטית, ובהם קבוצה משמעותית מישראל. המספר המדויק של הישראלים קשה לאמוד, אך ניתן לשער שבין אלפי המשקיעים הזרים מאז 2020, כמה מאות הם ישראלים. גורמי נדל"ן בדובאי צוטטו כאומרים שיש "משקיעים רבים מישראל" הפעילים בשוק. יש כמובן גם ישראלים הרוכשים דרך חברות בחו"ל או קרנות השקעה, מה שמקשה לזהותם בנתונים רשמיים. גם חברות נדל״ן ישראליות ויזמים ישראלים נכנסו לפעילות באמירויות דרך מיזמים משותפים, השקעות בפרויקטים (לעיתים בשיתוף מקומיים), ואף הקמת משרדים שם.

נתון נוסף הממחיש את הנוכחות הישראלית הוא תחום התיירות והביקורים העסקיים: לאחר הסכמי אברהם היו כ-50,000 ביקורי ישראלים באמירויות בשלהי 2020, ומעל 150,000 ביקורים בשנת 2022. חלק מביקורים אלה הניבו עסקאות והשקעות. משרד הכלכלה האמירתי דיווח על למעלה מ-500 חברות ישראליות שפועלות באיחוד האמירויות בתחומים שונים, חלקן ודאי מחזיקות נדל"ן (משרדים, מתקנים) הקשור לפעילותן.

הנתונים מפתיעים? ייתכן שיש מי שציפה למספר גדול יותר של בעלי נכסים ישראלים, נוכח ההתלהבות מהשוק בדובאי. בפועל, בעוד ההשקעות רבות, לא כל משקיע רושם את הנכס על שמו כאדם פרטי, יש שמשתמשים בחברות, או מסתפקים בהשקעה עקיפה (כגון קרנות). עדיין, הגדילה מ-0 לכמה עשרות (ואולי מאות) בעלי נכסים ישראלים תוך שנים ספורות היא משמעותית. במקביל, חשוב לזכור שהזרם עוד בעיצומו: ככל שדובאי ממשיכה לפתח פרויקטים חדשים ומציעה מחירים אטרקטיביים בהשוואה לתל אביב או לונדון (כפי שמשתקף, למשל, במחיר ממוצע של כ-4,700 דולר למ"ר בדובאי לעומת כ-14,400 בת״א), סביר שהעניין הישראלי ימשך ואף יגדל.

מדוע זה רלוונטי לצוואה? משום שכל מספר כזה, כל משקיע ישראלי חדש בדובאי, הוא אדם שלראשונה אולי מחזיק בנכס במדינה עם כללי ירושה זרים. כל ישראלי מתוך אותן עשרות או מאות בעלי נכסים יצטרך בשלב מסוים לתכנן מה יקרה לנכס מעבר לים בבוא העת. כפי שנראה בהמשך, המציאות החוקית שונה עד כדי כך, שבלי תכנון מתאים עלולים היורשים להיתקל בהפתעות לא נעימות.

לפני שנצלול לעומק חוקי הירושה בדובאי, נבין תחילה את המצב בישראל, מה קובע החוק הישראלי לגבי ירושה וצוואות, ומהם ההבדלים המרכזיים לעומת דובאי. ידע זה יעזור להעריך עד כמה המצב בדובאי שונה ומה צריך להשלים.

עלייה ברכישת נכסים בדובאי, איך זה משפיע על הצוואה?

בשנים האחרונות אנו עדים כאמור לטרנד של ממש: יותר ישראלים רוכשים נדל"ן בדובאי, בין אם כדירות נופש, נכסים להשקעה מניבה, או לצרכים עסקיים. עליית הרכישות הזו משפיעה באופן ישיר על חשיבות עריכת צוואה בינלאומית. הנה כמה השלכות מרכזיות של המגמה:

1. יותר נכסים, יותר אחריות תכנונית: ככל שגדל מספר הישראלים עם נכסים בדובאי, כך גדל מספר המשפחות העתידות להתמודד עם עיזבון רב-לאומי. אם בעבר ענייני ירושה של ישראלים התמקדו בנכסים בתוך ישראל, כיום לא נדיר שליחיד יש "תיק נכסים" הפזור על פני כמה מדינות. כל נכס נוסף במדינה זרה הוא נדבך שצריך להתייחס אליו בצוואה. עורכי דין המתמחים בירושה מדווחים על עלייה בפניות בנושא צוואות המשלבות רכוש בחו"ל, כולל בדובאי, יעד שעד לאחרונה לא הופיע כלל בבקשות. המשמעות: על המוריש לחשוב לא רק "למי אני רוצה להוריש", אלא גם "איך לוודא שכל מדינה שבה נמצא רכושי תכבד זאת".

2. מורכבות משפטית גוברת: רכישות נדל"ן בדובאי נעשות לעיתים במסגרת שותפויות, חברות זרות או השקעות Off-plan (קניית נכס על הנייר). המבנים הללו נוחים להשקעה, אך מסבכים את הירושה. לדוגמה, משקיע ישראלי שקנה דירה "על הנייר" (Off-plan) בפרויקט בדובאי, ייתכן שהדירה עוד לא רשומה על שמו אלא רק חוזה מכר בידיו. במקרה של פטירה בזמן הבנייה, היורשים יצטרכו לממש את הזכויות החוזיות מול החברה, הליך שעלול להסתבך אם אין הנחיה ברורה בצוואה מי נכנס בנעלי המוריש. כמו כן, משקיעים המשתמשים בחברות אחזקות (כדי להחזיק נכסים בדובאי) צריכים להבין שהיורשים לא יקבלו את הנכס עצמו אלא את מניות החברה, אלא אם הצוואה תסדיר זאת במפורש (נגיע בהמשך לשאלה האם כדאי לרשום נכס ע"ש חברה). עליית מספר העסקאות והמנגנונים היצירתיים לרכישה מגדילה את הצורך בצוואה מותאמת, שתתייחס למבנה ההחזקה הייחודי. מה שהיה פשוט, "הדירה ברחוב X עוברת לבני", דורש כעת פירוט: האם הבעלות בחברה Y (שמחזיקה בדירה) עוברת כולה ליורש, או אולי רק חלקה? האם היורש רשאי למכור את הנכס מיד עם העברת הבעלות? כל אלה שאלות שכדאי להבהיר בצוואה כאשר יש מבנים מורכבים.

3. מודעות ותרבות תכנון: תופעת ההשקעה בדובאי צעירה מאוד עבור ישראלים, ולכן גם נושא התכנון לאחר החיים (estate planning) בהקשר זה לא לחלוטין חלחל למודעות. משקיעים רבים מתרכזים בהיבטי התשואה, המיסוי השוטף, ניהול הנכס, ופחות עוצרים לחשוב על "מה יקרה אם…". אולם עם התרבות המקרים, סיפורים על יורשים שנתקלו בקשיים, המלצות שעוברות מפה לאוזן, עולה המודעות לכך שהצוואה היא חלק בלתי נפרד מניהול ההשקעה. בפורומים של משקיעים החלו לעלות שאלות כגון: "רכשתי דירה בדובאי, האם אני צריך לערוך צוואה מיוחדת?" או "איך לדאוג שהדירה תעבור לאשתי בלי בעיות?". ככל שהנושא עולה על הפרק, כך יותר אנשים ינקטו פעולה. כלומר, עצם העלייה ברכישות יוצרת אפקט חינוכי שמחדד את החשיבות של תכנון ירושה נכון. מדריכים (דוגמת זה) ומאמרים החלו להתפרסם בישראל בנושא, כולל התראות שהזהירו שמשקיע ישראלי בחו"ל שלא יסדיר את הירושה עלול לגלות ש"צוואה ישראלית לא בהכרח תעזור למשקיעים בחו"ל".

4. שינויי חקיקה מקומיים כפועל יוצא: האמירויות עצמן מגיבות למגמה. דובאי ואבו דאבי, שרוצות לעודד משקיעים זרים, מבינות שהשקעות נדל"ן כרוכות גם ביצירת וודאות לגבי העברת רכוש. לכן נוצרו גופי שירות מיוחדים (כמו DIFC Wills Service, עליו נרחיב בהמשך) המיועדים לתת למשקיעים זרים מסלול נוח לרישום צוואה. עלייה בביקוש משקיעים מישראל וממדינות מערביות אחרות דירבנה כנראה את הרשויות להגביר את הוודאות המשפטית: למשל, לחוקק את חוק 2022 לענייני לא-מוסלמים, ולקבוע בפירוש שצוואה רשומה תהיה מכובדת. גם מערכת בתי המשפט בדובאי וב-Abu Dhabi הקימו מדורים מיוחדים או תהליכים מהירים לטיפול בירושות של לא-מוסלמים, כדי למנוע "בריחת" משקיעים מחשש לכספם אחרי מותם. מבחינת המשקיע הישראלי, זה חדשות טובות, יש היום כלים פרקטיים שפשוט לא היו קיימים לפני כמה שנים. אבל צריך להשתמש בהם: החוק יכול לאפשר, אך הוא לא יפעל מעצמו אם לא נערכה צוואה ונרשמה כיאות.

5. משפחות רב-לאומיות: נקודה מעניינת היא שחלק מהישראלים שרכשו נכס בדובאי גם עברו להתגורר שם עם משפחתם, או שמשפחתם (אישה וילדים למשל) נעה בין ישראל לדובאי. תושבות קבע בדובאי הוענקה לחלק מהמשקיעים דרך ויזת משקיע (Golden Visa) ועוד תמריצים. מצב בו משפחה ישראלית-לשעבר גרה בדובאי מעלה שאלות כמו: אם הראש המשפחה נפטר, האם אלמנתו וילדיו (שחיים בדובאי) יוכלו להמשיך לגור בנכס? מי יהיה האפוטרופוס על הילדים אם שני ההורים, חלילה, נפטרים? שאלות אלו היו תאורטיות בעבר, אך כעת, עם משפחות ישראליות הגרות שם, הן מוחשיות. הדין המקומי לגבי משמורת ילדים יתערב (עבור מוסלמים, השריעה קובעת סדרי קדימות לאפוטרופסות). צוואה מקומית יכולה לכלול מינוי אפוטרופוס לילדים קטינים, דבר קריטי למשפחה הישראלית שהניחה אולי שהסבא/סבתא בישראל יקחו את הילדים, אבל זה לא יקרה אוטומטית ללא הוראה מפורשת, כיוון שבדובאי ייתכן שבית המשפט ימנה קרוב משפחה אחר. לכן עליית התופעה של רילוקיישן ישראלי לדובאי הופכת את עריכת הצוואה שם לא רק לשאלת נכס, אלא גם לשאלת טובת הילדים.

העלייה ברכישות הנדל"ן בדובאי יצרה מציאות חדשה בה ישראלים רבים (במונחים יחסיים) זקוקים להסדרת ענייני הירושה שלהם על נכסים מחוץ לישראל. במקום מקרה חריג, זה הופך לנורמה בקרב קהילה עסקית הולכת וגדלה. השפעת המגמה על הצוואה היא חד משמעית: אם השקעת בדובאי, תכנן צוואה בהתאם. במילים אחרות, “New market, new will”, שוק חדש, צוואה חדשה.

בפרקים הבאים נצלול לפרטי ההסדרים המשפטיים: ראשית נסקור את החוק בישראל (כדי להבין מהן נקודות הייחוס שלנו), ואז נשווה לדובאי וניווכח בפערים.

חוקי הירושה בישראל, מה חשוב לדעת

ישראל מתאפיינת בשיטת משפט אזרחית-חילונית בענייני ירושה, עם השפעות מהמשפט הבריטי והעברי כאחד, אך ביסודה החוק הוא חוק המדינה ולא דתי. חוק הירושה הישראלי (התשכ״ה-1965) מסדיר את אופן העברת העיזבון של נפטר, בקיום צוואה או על פי דין במקרה שאין צוואה. להבנת ההבדלים מול דובאי, נעמוד על העקרונות המרכזיים של הדין הישראלי:

עיקרון חופש המצווה: בישראל קיים עיקרון כמעט מוחלט של חופש הורשת הרכוש. המשמעות היא שאדם רשאי בצוואתו לקבוע ככל העולה על רוחו מי יקבל מהמעיזבון, באיזה חלקים, ואף להתנות תנאים (כל עוד אינם בלתי-חוקיים או בלתי-אפשריים). בניגוד למשפט השריעה או לחוקים בחלק ממדינות אירופה, אין בישראל "חלק חובה" שמוקנה אוטומטית לקרובי משפחה מסוימים. המוריש יכול, למשל, להוריש את כל רכושו לאחד מילדיו ולהדיר אחרים, או לתרום הכול לצדקה. חריג מוגבל לכך: זכות למזונות מן העיזבון, במקרים מסוימים בית המשפט יכול להעניק תמיכה כלשהי לבן זוג, ילדים או הורים שתלויים כלכלית, אם לא דאג להם המנוח, אבל זה מנגנון מצומצם ולא "חובת ירושה" גורפת. לכן בישראל שגור המושג "כבוד המת, לקיים את רצונו"; בתי המשפט נאמנים לעיקרון שהצוואה היא "מלכת הראיות" לגבי אופן חלוקת הרכוש.

ירושה בהעדר צוואה (על פי דין): אם אדם נפטר בלי להותיר צוואה, חוק הירושה קובע מנגנון חלוקה אוטומטי לפי קרבת משפחה. הסדר ברירת-מחדל זה שונה מהותית מכלל השריעה. בישראל, היורש הטבעי הראשון הוא בן/בת הזוג, ואחריו צאצאי המנוח, הוריו וצאצאיהם, ובהיעדרם, הסבים וצאצאיהם. באופן טיפוסי, אם יש בן/בת זוג וילדים, החוק מחלק כך: בן הזוג יורש את מחצית העיזבון וכן את המיטלטלין של משק הבית והרכב (אלה מוקנים לו במלואם), והמחצית השנייה מתחלקת שווה בשווה בין הילדים. דוגמה: איש נשוי עם שני ילדים, ללא צוואה, אשתו תקבל 50% מהרכוש (ובנוסף חפצים אישיים ומכונית), וכל אחד משני הילדים 25%. אם אין ילדים אך יש הורים או אחים, בן הזוג מקבל 2/3 והיתרה להורים/אחים בחלקים קבועים. אם יש רק בן זוג ואין קרובים מדרגה ראשונה או שנייה, בן הזוג יורש הכל. החלוקה הזו מבטאת הנחה חברתית מסוימת, אך ניתן לעקוף אותה לחלוטין על ידי צוואה. כלומר, בישראל החלוקה החוקית חלה רק בהיעדר צוואה, לעומת שיטות אחרות (כמו בצרפת או בדין האסלאמי) שבהן גם עם צוואה, חלק מהעיזבון שמור ליורשים סטטוטוריים.

צורות עריכת צוואה: החוק הישראלי מכיר בכמה צורות תקפות של צוואה, בכתב יד (נכתבה כולה ביד המצווה), בעדים (המצווה חותם בפני שני עדים שמאשרים), בפני רשות (נוטריון או שופט, דבר המקבל תוקף רשמי מיידי), או בעל-פה (בנסיבות של שכיב מרע, נדיר). מרבית הצוואות נערכות בעדים, לרוב בליווי עורך דין אף שזה לא חובה. אין דרישת ניסוח פורמלית ספציפית (ניתן בעברית או בכל שפה שהמצווה מבין), מלבד הצורך בהצהרת המצווה על רצונו, תאריך, חתימה, וחתימות העדים. העובדה שאין דרישה למשל לצוואה נוטריונית או רישום רשמי, הופכת אותן לגמישות, אך גם פותחת פתח למחלוקות אם הצוואה לא נמצאה, או אם מישהו טוען שהיא לא תקפה.

קיום צוואה בישראל: לאחר מות אדם, כדי לממש את צוואתו יש צורך לקבל צו קיום צוואה מרשם הירושה (גורם מנהלי) או מבית המשפט. זהו תהליך הגשת בקשה, מסירת הודעות ליורשים, ואישור הצוואה כתקפה. אם אין התנגדויות, זה די שגרתי. במקרה של התנגדות (טענה לפגם בצוואה, השפעה בלתי הוגנת וכו'), הנושא מתברר בבית משפט לענייני משפחה. אך בהשוואה להליכים משפטיים במקומות אחרים, ההליך בישראל נוטה להיות מהיר ופשוט יחסית (תוך כמה חודשים בדרך כלל) אם אין סכסוך. חשוב: צו קיום ישראלי מקנה תוקף לצוואה בישראל, אך לא מחייב רשויות זרות. כלומר, אם לאדם נכס בחו"ל, גם לאחר שקיבל צו קיום צוואה בישראל, יהיה צורך בהליכים מקומיים באותה מדינה כדי לממש את הנכס לפי הצוואה.

אין מס ירושה בישראל: מאז 1981, מדינת ישראל ביטלה את מס העיזבון. בניגוד לארה"ב, בריטניה ומדינות מערביות רבות, בישראל היורשים אינם משלמים מס על עצם קבלת הירושה, ולא נגרע חלק כלשהו לעומת מה שהורישו להם. (ישנם כמובן מיסים עקיפים, למשל, אם היורשים ימכרו דירה שקיבלו בירושה, הם עשויים לשלם מס שבח, אבל זה מס על מכירה ולא על הירושה עצמה). היתרון הזה מפשט את התכנון, המצווה לא צריך לדאוג לאופטימיזציה מסובכת כדי "לחמוק" ממס ירושה, פשוט כי אין כזה. עובדה זו משמעותית מול דובאי, שגם בה אין מס ירושה, ובכך לפחות דומות שתי המדינות (בניגוד, למשל, לארה"ב שגוזרת 40% מס עיזבון על נכסים מעל סף מסוים, או אנגליה שגובה 40% מס ירושה מעל תקרה מסוימת). אולם, משקיע ישראלי צריך לשים לב שמיסוי אחר יכול לחול: למשל, מס על הכנסות משכירות מחו״ל, ישראל תחייב במס (מדורג או מסלול 15%) את דמי השכירות מדירת דובאי, וכן מס שבח (רווח הון) כשימכרו את הנכס, כיוון שישראל ממסה תושביה על הכנסות גלובליות. כלומר, אין מס ירושה, אבל ליורשים הישראלים יהיו חבויות מס על הנכס בהמשך כמקובל.

הגנה על יורש נעדר או פסול: החוק בישראל כולל מנגנונים להגנה על יורשים שלא יכולים לטפל בענייניהם (למשל קטינים, או אדם עם מוגבלות), וכן התמודדות עם יורשים שאינם בחיים או מוות יחדיו (סעיפי "יורש במקום יורש" ו"יורש אחר יורש"). אפשר למנות נאמן שיחזיק בנכס עבור קטין עד שיגדל. אפשר גם בצוואה ישראלית לקבוע נאמנות, להוריש לנאמן בנאמנות עבור נהנה סופי. למשל, להעביר נכס לניהול נאמנות עד שהילד יגיע לגיל 25 ואז להעביר לו. שימוש בנאמנות בצוואה הוא כלי שקיים בישראל בדין (ומשמש במיוחד אצל בעלי הון גדולים). אמנם, יישום נאמנות מול רשויות זרות עלול להיות מורכב, אבל זה קיים כפתרון. באמירויות לעומת זאת, נאמנות אינה חלק מהמסורת המקומית (אם כי קיימות אפשרויות נאמנות/קרן נאמנות במסגרת DIFC, כנראה בעיקר עבור זרים). נזכיר זאת כי לפעמים פתרון לתכנון בינלאומי הוא יצירת Trust בינלאומי.

חוק הירושה הישראלי נותן מצע של גמישות מרבית למצווים. ישראלי יכול לכתוב צוואה ולכסות בה גם נכסים בישראל וגם נכסים בדובאי (או בכל מקום), בכל חלוקה שירצה. אין מניעה חוקית בישראל שצוואה תכלול נכס בחו"ל; בתי המשפט כאן יכבדו את הרצון לגבי כלל הרכוש. אבל, וכאן הקאצ', בתי המשפט בחו"ל לא כפופים לחוק הישראלי. לכן אם צוואה ישראלית מתנגשת עם העקרונות שם, תתעורר בעיה. בישראל קיימת פתיחות להכרה בצוואות זרות גם: אם ישראלי ערך צוואה חוקית בדובאי למשל, והיא תקפה שם, בתי משפט בארץ עשויים לכבד אותה לגבי נכסים בישראל (בהינתן שהיא לא סותרת את תקנת הציבור כאן). כלומר, אנו יחסית גמישים בעניינים אלה.

ההבדל הדרמטי ביותר בין ישראל לדובאי, כפי שנראה מיד, טמון בכך שבישראל החוק לא קובע אוטומטית חלקים ליורשים מסוימים (אין אצלנו מקבילה לכלל השריעה "לזכר חלק כפול מלנקבה", לדוגמה), בעוד שבדובאי, בהקשר למוסלמים ולמי שאין צוואה, אלה בדיוק הכללים שיחולו. נחדד זאת כעת בהשוואה ישירה.

איך חוקי הירושה בדובאי שונים מישראל?

המעבר מדין הירושה הישראלי החופשי לדין הירושה של דובאי הוא מעבר לעולם משפטי שונה בתכלית. נפרט את השוני בנקודות מרכזיות:

1. משפט השריעה מול משפט אזרחי: בדובאי (ובאיחוד האמירויות בכלל) הבסיס לחוקי הירושה הוא השריעה האסלאמית המסורתית, כפי שקובעת בהוראות חוק פדרלי מס' 28 משנת 2005 (חוק המעמד האישי). חוק זה מיישם את כללי הירושה מהקוראן וההלכה המוסלמית: הוא מגדיר בדיוק מי יורש ועל פי אילו שיעורים. כך למשל, כלל יסוד הוא "זכר כיורש מקבל כפול מנקבה" בדרגת קרבה שווה, כלומר בן יורש כפול מבת, אח כפול מאחות וכו'. כמו כן, ההורים, בן/בת זוג, וצאצאים, כולם זכאים לחלקים מוגדרים אם הם בחיים. לעומת זאת, בישראל אין מקור דתי מחייב, החוק חילוני ומאפשר לכל אדם לקבוע כרצונו. המשמעות: בדובאי, ללא צוואה, לא מתקיימת "חלוקה שווה" בין ילדים, ולא בהכרח רכוש עובר כולו לבן/בת הזוג. יש נוסחה מורכבת של חלקים קבועים. לדוגמה, אישה נפטרה והותירה בעל וילדים, הבעל זכאי לרבע מהעיזבון, הבנים והבנות לחלוקה בשאר (בן מקבל פי שניים מבת). בישראל, אותו מצב היה נותן לבעל 50% וליתר 50% בין הילדים בחלקים שווים, בלי אפליה מגדרית.

2. אפשרות בחירה ללא-מוסלמים: אחד ההבדלים החשובים שצמחו בשנים האחרונות הוא שלא-מוסלמים באמירויות יכולים כיום לבחור להחיל את דין מדינת מוצאם על הירושה שלהם באמצעות צוואה. זהו שינוי גדול: בעבר, אפילו ללא-מוסלמים, אם נפטרו שם, נכסיהם חולקו לפי השריעה (לרוב). כיום, חוק 2022 קובע שאם המוריש הוא לא-מוסלמי וערך צוואה, ניתן לחלק את העיזבון בהתאם לצוואה ולחוק מדינתו. אם אין צוואה, עדיין יחול הדין המקומי (שבפועל כנראה מפנה לחוק החדש שדן בירושת לא-מוסלמים, שמנסה לדמות עיקריו לחוק חילוני מערבי). צריך להבין: בניגוד לישראל שבה דת המוריש לא משפיעה על החוק החל (יהודי, מוסלמי או נוצרי בישראל, כולם כפופים לאותו חוק ירושה ישראלי), בדובאי המערכת מבחינה בין מוסלמים ללא-מוסלמים. מוסלמי לא יכול לחמוק מכללי השריעה באמצעות צוואה, מקסימום יכול בצוואה שלו לצוות עד שליש רכושו למי שאינו יורש טבעי (זה כלל בשריעה: وصية מותרת עד שליש, מעבר לזה רק בהסכמת היורשים). לעומת זאת, לא-מוסלמי יכול, כאמור, לקבוע צוואה חופשית. זה הבדל אדיר. לאזרח ישראלי יהודי יש יתרון שהוא מוגדר לא-מוסלמי, כך שהדין המקומי נותן לו אפשרות הימלטות מכללי השריעה באמצעות צוואה. אבל אם אותו ישראלי לא יעשה צוואה, דובאי תטפל בירושתו עפ"י השריעה כסטנדרט (או עפ"י החוק החדש ללא-מוסלמים, שכפי שנבאר, דומה יותר לחלוקה מערבית אבל בכל מקרה דורש התערבות בית משפט).

3. שפות ופורמליות: צוואה בישראל יכולה כאמור להיות במספר צורות. בדובאי, כדי שצוואה של לא-מוסלמי תהיה תקפה, רצוי מאוד שהיא תהיה רשומה רשמית, או אצל נוטריון מוסמך מקומי או ברשם הצוואות המיוחד (DIFC). הצוואה צריכה להיות בשפה מובנת לרשויות, בדרך כלל בערבית או באנגלית. רבות מהצוואות של זרים שם נערכות באנגלית (שפה רשמית בבתי המשפט של מרכז הכספים DIFC). ישנה אפשרות לערוך צוואה דו-לשונית (ערבית-אנגלית) בפני נוטריון ציבורי בדובאי, זוהי אופציה פופולרית למי שרוצה לפעול במסגרת מערכת בתי המשפט הרגילה. לעומת זאת, צוואה בעברית לא תתקבל ישירות, יהיה צורך לתרגמה ולאשרה. בישראל אין דרישה לתרגום, כמובן. לכן, הבדל פרקטי הוא הדרישה הלשונית: בדובאי צריך להקפיד על ניסוח בשפה הנכונה ובמינוח המשפטי המתאים המקומי.

4. בתי משפט מוסמכים: בישראל, סכסוכי ירושה מגיעים לבתי המשפט לענייני משפחה. בדובאי, בהתאם לדין: מוסלמים, עניינם בירושה נדון בבתי הדין השרעיים (Sharia Courts). לא-מוסלמים, אמורים לפנות לבתי משפט לענייני מעמד אישי (Personal Status Courts) שאינם דתיים, או לחלופין יכולים כיום לפנות לבית המשפט של ה-DIFC אם הצוואה נרשמה שם. כלומר, יש בדובאי שתי מערכות משפט רלוונטיות: אחת דתית (שרעית) ואחת אזרחית-בינלאומית (DIFC), נרחיב מיד. בישראל, יש מערכת אחת אזרחית עבור כולם. המשמעות לדוגמה: עבור מוסלמי, ההליך ייעשה בפני קאדי ויכלול עקרונות דתיים; עבור יהודי (או כל לא-מוסלמי) עם צוואה, ההליך יכול להיות בפני שופט אזרחי, אנגלוסקסי בגישה.

5. חובת רישום ובירור רשמי: בישראל אפשר תאורטית שצוואה תקפה תהיה בכתב יד וגנוזה במגירה עד הפטירה, ועדיין תמומש. בדובאי, עדיף בהרבה לרשום את הצוואה מראש. למעשה, הוקמו רשמי צוואות (בדובאי ובאבו דאבי) שמיועדים לכך. הרישום מראש מזרז מאוד את ההליכים לאחר המוות. אם אין רישום, היורשים ייאלצו להמציא את הצוואה (אם בכלל קיימת), לתרגם נוטריונית לערבית, לאשר באפוסטיל ובמשרד החוץ, ואז להגיש לבית משפט לאשרור, כפי שחווה האלמן הבריטי בדוגמה. זה דומה לאדם שהיה צריך בארץ להוכיח תוקף של צוואה זרה, פרוצדורה כבדה.

6. עיזבון דיגיטלי ותרבותי: נקודה מעניינת היא היחס לנכסים דיגיטליים ולא מוחשיים. בישראל הנושא חדש יחסית אבל זוכה להתייחסות (לדוגמה, מה עושים עם חשבון בנק דיגיטלי או מטבעות קריפטוגרפיים של נפטר, אפשר לכלול בצוואה סעיף לזה). בדובאי, עם הפיכתה למרכז פיננסי וטכנולוגי, גם שם עלה הצורך. למעשה, בשנת 2023 דווח ש-DIFC אף מאפשר רישום צוואה דיגיטלית לנכסים דיגיטליים בנפרד, כדי להסדיר מורשת מטבעות קריפטו, NFT, חשבונות רשת וכד'. זה מראה הסתגלות לצרכים מודרניים, אך עדיין במסגרת רשמית.

7. אכיפת צוואה זרה: כאן עוד הבדל: ישראל בדרך כלל תכבד צוואה שנעשתה כדין בחו"ל (למשל, אם ישראלי ערך צוואה לפי חוקי דובאי, וזו תקפה שם, סביר שבית משפט ישראלי ייתן לה תוקף לגבי נכס בישראל, מכוח העיקרון של כיבוד דין זר במקרקעין מקומיים ייתכן שיידרש הליך בישראל, אבל לא אמורה להיות מניעה מהותית). לעומת זאת, דובאי לא תמהר לכבד צוואה זרה בלתי רשומה. כפי שראינו, צוואה ישראלית שנכתבה בארץ אינה "אוטומטית" תקפה בדובאי; יש צורך בהליך אישור שלה בבית משפט מקומי. ואם בית המשפט המקומי ימצא בה סעיפים מנוגדים לתקנת הציבור המקומית (לדוגמה, אולי סעיף שמחלק את הרכוש באופן הפוגע בזכויות בן זוג על פי חוק חדש), הוא עלול שלא לאשר כפי שהיא.

8. מיסוי ועמלות: מבחינת מס ירושה, כפי שציינו, אין גם באמירויות מס ירושה (ולא מס הכנסה אישי על יחידים). אך יש עמלות העברת נכס ליורשים. בדובאי, העברת בעלות ירושה של נכס מתבצעת דרך רשות הקרקעות (DLD). בניגוד לעסקת מכר רגילה שיש עליה 4% מס רכישה (Transfer Fee), העברה ליורשים נחשבת העברה ללא תמורה בקרבה ראשונה, ולכן מסתכמת באגרות קבועות נמוכות: לפי שירות "רישום ירושת יורשים" בדובאי, האגרה היא 1,000 דירהם לכל נכס, ועוד 250 דירהם עבור תעודת טייטל חדשה. כלומר, יורש נדרש לשלם סכום סמלי (ובטח להציג צו ירושה מבית משפט) כדי לרשום את הנכס על שמו. בישראל גם אין מס ברכישת נכס בירושה (בן זוג או ילד פטורים ממס רכישה), וההוצאות הן אגרות מינוריות. זה דומה בנקודה זו, העול הפיננסי הישיר של העברת ירושה אינו כבד, בשתי המדינות. אולם, כפי שנראה בהמשך, אם מדובר במדינות אחרות, למשל בארה"ב, אותו נכס היה חוטף 40% לשלטונות המס הפדרלי אם הערך מעבר ל-60 אלף דולר ליורש זר. בבריטניה, נדל"ן של זר לא פטור ממס עיזבון 40% מעל ~325,000 פאונד. לכן, ישראל ודובאי הן דווקא "גן עדן" יחסי בתחום זה, אך את מה שחסכנו במיסים, עלולים לאבד בהליכים אם לא נערך צוואה כנדרש.

חוקי הירושה בדובאי שונים בעיקר בכך שהם דיפולטיבית דתיים (שריעה), קשיחים בחלוקת חלקים, אך עם מסלול חלופי לזרים; הם דורשים פורמליות ורישום; ושמים דגש על משפט מקומי שצריך לאשר כל דבר. בישראל, חופשיים, גמישים, ללא חלקים קבועים, וללא צורך ברישום מוקדם (למרות שמומלץ להפקיד צוואה אצל הרשם לענייני ירושה, זה לא חובה).

ההבדלים האלו מדגישים מדוע לא ניתן לסמוך על צוואה ישראלית בלבד. גם אם הצוואה הישראלית כשרה, בני משפחתו של המשקיע הישראלי עלולים לגלות בדיעבד שבדובאי צריך "להתחיל מאפס" כדי לקיים את הצוואה שם, או גרוע מכך, שהיא סותרת את הנורמות המקומיות.

מכאן עולות שאלות מתבקשות: מה קורה בפועל לנכס בדובאי בלי צוואה? כיצד מתנהל ההליך המקומי? האם וכיצד תופסת צוואה ישראלית בתחומי דובאי? והאם רצוי לערוך צוואה נפרדת לדובאי? נענה על אלה בהמשך.

(הערת שוליים: עבור השלמת ההשוואה הבינלאומית, נהוג לציין שצרפת, ספרד, גרמניה ועוד מדינות אירופה מקשות על חופש המצווה ע"י "חוקי ירושה כפויה" שבהם למשל חלק מסוים שמור לילדים. בארה"ב, כאמור, החופש גדול אך המס עשוי להיות גורם. בריטניה, חופש מוחלט (אפשר להדיר יורשים), אך קיים Inheritance Tax כבד. כלומר, כל מדינה והייחוד שלה. ישראל ובמידה רבה האמירויות מאפשרות חופש (ללא-מוסלמים) וללא מיסוי, וזה יתרון, אך בתנאי שעושים את הדברים בדרך הנכונה.)

מה קורה לנכס בדובאי בלי צוואה מתאימה?

כדי להבין את חשיבות הצוואה, נראה כעת באופן תרחיש מה קורה כאשר ישראלי נפטר ומשאיר נכס בדובאי מבלי שהכין מראש צוואה המוכרת שם:

שלב 1: הקפאת המצב על ידי הרשויות, כפי שהוזכר, ברגע שהבנקים או רשות הקרקעות מקבלים הודעה על פטירת בעל חשבון/נכס, הם ינעלו כל פעולה עד לקבלת הוראות מבית משפט. חשבון בנק על שם הנפטר יוקפא מיד, ולא ניתן יהיה לבצע בו תנועות (אפילו לא לשלם חשבון חשמל). נכס מקרקעין לא יירשם על שם אף יורש עד לתום ההליך, משמעותית, היורשים לא יוכלו למכור את הדירה או להוציא ממנה כסף (למשל, דמי שכירות יכולים להצטבר בחשבון הנפטר אך לא יינתן למשוך אותם).

שלב 2: פתיחת תיק ירושה בבית משפט בדובאי, בהיעדר צוואה, על בני המשפחה (לרוב בן/בת זוג או ילד בוגר) לפנות לבית הדין המוסמך. אם המנוח היה לא-מוסלמי, התיק ינותב לבית המשפט לענייני משפחה (מעמד אישי) ולא לבית דין שרעי, אך בכל מקרה יחול החוק המקומי. המשפחה צריכה להגיש בקשה לקבלת צו ירושה (דבר דומה לצו ירושה בארץ) הקובע מי היורשים לפי דין. כאן נכנסים חוקי השריעה: בית המשפט יאשר רשימה של יורשים וחלקיהם. למשל, עבור נפטר שהותיר אישה וילדים: ההחלטה המשפטית תקבע שאשתו זכאית לשמינית מהעיזבון, כל בן לזכאות X, כל בת Y וכן הלאה. אם יש הורים קשישים חיים, גם הם יקבלו חלק (בחוקי השריעה, הורי המנוח יורשים חלק משמעותי אם הוא הותיר צאצאים). יש לשים לב: זה עלול לגרום לתוצאה מפתיעה ליורשים. למשל, תרחיש אמיתי שתועד: תושב זר (לא מוסלמי) בדובאי נפטר ללא צוואה, והשאיר אישה ושתי בנות. לפי החלטת בית הדין, האישה קיבלה 1/8 מהרכוש, כל בת קיבלה 7/24, ושאר חלק קטן אף הופנה להוריו הקשישים של המנוח. האלמנה ובנותיה היו בהלם שהן אינן מקבלות 100% כפי שהניחו לפי חוקי מולדתן, אלא נאלצות לחלוק עם חמיה וחמותה.

שלב 3: מינוי מנהל עיזבון וחלוקת נכסים בפועל, בית המשפט עשוי למנות מנהל עיזבון מקומי (לעיתים עורך דין או נאמן רשמי) שיפקח על העברת הנכסים. על היורשים יהיה להביא תעודת פטירה מתורגמת, הוכחות לקרבה משפחתית (תעודות נישואים, לידה) וייתכן שגם תצהירים. לאחר שיקבע בית המשפט את החלוקה, יוצא צו המורה לרשויות לבצע את החלוקה: הבנקים ישחררו כספים לפי חלקי היורשים (למשל, יבקשו פתיחת חשבונות לטובת כל יורש ויזכו אותם באחוז המגיע), רשות המקרקעין תרשום את הנכס על שם היורשים ביחד לפי חלקיהם (נכס מקרקעין יכול להירשם בבעלות משותפת לאישה 12.5% למשל, ולכל ילד 43.75% וכו'). שימו לב שבעלות משותפת כזו מסרבלת כל פעולה עתידית, כדי למכור את הנכס יצטרכו הסכמה וחתימה של כולם, או הליך של פירוק שיתוף.

שלב 4: מצבי מורכבות נוספים, אם יש ילדים קטינים בין היורשים, בית המשפט ימנה אפוטרופוס רכוש עבורם (ייתכן האם, אך ייתכן גם קרוב אחר, תלוי בנסיבות; בשריעה למשל, האב הוא האפוטרופוס הטבעי, ואם הוא נפטר אולי הסבא מצד האב יקבל מעמד אפוטרופסות). המשמעות: האם לא תוכל פשוט להשתמש בכספי הקטין כאוות נפשה, אלא תחת פיקוח ואישור. זה עלול ליצור מתח במשפחה. כמו כן, עד שמתקבל צו רשמי, יכולים לעבור חודשים רבים. במקרה שציינו קודם של אלמנתו של תושב בריטי, זה נמשך שנים עד שכל האישורים התקבלו.

עלויות, בהיעדר צוואה, הטיפול המשפטי יצריך כמעט תמיד עורך דין מקומי. שכר טרחה יכול להיות משמעותי (בדוגמה של האלמן, רק הגשת הצוואה הזרה דרך עו״ד עלתה לו כ-20,000 דירהם). גם אם אין צוואה, עדיין צריך לשלם על תרגומי מסמכים (תעודות פטירה וכד', נדרש תרגום נוטריוני לערבית). יש אגרות בית משפט. אמנם, כפי שציינו, העברת הנכס עצמו ליורשים לא כרוכה במיסי ענק (רק כ-1,000 דירהם אגרת רישום לנכס), אבל ההליכים המשפטיים בהחלט עולים כסף וזמן.

סכסוכי יורשים, היעדר צוואה פותח פתח לסכסוכים. אם מישהו מהמשפחה מרגיש שנפגע מהחלוקה השרעית, הוא עלול לנסות לערער. למשל, אישה עלולה לטעון בבית משפט שאמנם לפי השריעה היא זכאית רק לשמינית, אך לפי דין לא-מוסלמים החדש אולי מגיעה לה חצי. האם הטענה תתקבל? תלוי. אם כולם לא מוסלמים, ייתכן שבית המשפט החילוני החדש יחלק באופן יותר דומה לחוק מערבי (למשל, לפי החוק החדש ללא-מוסלמים: 50% לבן זוג, 50% לשאר לילדים, זה אחד הסעיפים המדוברים בחוק 41/2022). אבל אם לא פונים במודע להחיל את החוק הזה, ברירת המחדל עלולה להיות עדיין השריעה. התוצאה: בני המשפחה עצמם לא תמיד יודעים לאיזו ערכאה ללכת, ובמה להסתמך. בהחלט עלול להיווצר מצב של "מירוץ סמכויות", מישהו פונה לבית דין שרעי (שאולי עדיין יקבל עניין של לא-מוסלמי אם כל הצדדים לא-מוסלמים? פחות סביר, אך ייתכן בלבול), ואחר פונה לבית משפט אזרחי. זה כאוס אפשרי.

היבטים בינלאומיים: בינתיים, בישראל, היורשים אולי יוציאו צו ירושה ישראלי לגבי נכסי המנוח בארץ. אבל לגבי הנכס בדובאי, כפי שהוסבר, הצו הישראלי לא ישכנע את הרשויות שם בלי הליך מקומי. יתרה מזאת, גם הבנקים בארץ עשויים לדרוש תרגום של צו החלוקה מדובאי אם כספים צריכים לעבור לשם. בקיצור, הכל מסתבך.

נכס בדובאי שנשאר ללא צוואה מתאימה ייכנס "להקפאה" ולאחריה לחלוקה לפי דין מקומי, שקרוב לוודאי לא תואם את ציפיות המשפחה הישראלית. יתר על כן, התהליך יהיה בירוקרטי, יקר וממושך יותר מאשר לו הייתה צוואה מסודרת בדובאי. בפועל, משמעות הדבר יכולה להיות הפסד כספי (בשל הוצאות משפט ואיבוד הזדמנויות כלכליות), ומעל לכל, עוגמת נפש למשפחה בשעתה הקשה.

החדשות הטובות הן שכל זה ניתן למניעה באמצעות תכנון מוקדם. בדיוק כפי שבישראל אדם עורך צוואה כדי למנוע ריבים ועיכובים, כך, אפילו יותר, צריך לעשות זאת כשמעורבת מערכת זרה. בפרקים הבאים נראה איך עושים זאת: מה האפשרויות העומדות בפני ישראלי לוודא שנכסיו בדובאי יועברו כרצונו, כולל היכרות עם המסלול החילוני מול המסלול השרעי בדובאי, והכלים כמו רישום צוואה ב-DIFC.

שריעה מול חוק חילוני, מה תקף בדובאי?

הזכרנו שדובאי מפעילה מקביל שני סטים של כללים: כללי הירושה האסלאמיים מחד, וכללים חילוניים/אזרחיים חדשים עבור לא-מוסלמים מאידך. השאלה "מה תקף" תלויה איפוא בזהות המוריש ובצעדים שנקט. נבהיר את התמונה:

מצב מסורתי (עד 2022): באופן היסטורי, בכל האמירויות (כולל דובאי) חל חוק המעמד האישי האיחודי (2005) אשר קבע את חלוקת הירושה לפי השריעה, לכלל התושבים והנכסים. אמנם החוק עצמו כלל סעיף שהתיר ללא-מוסלמי לבקש את החלת חוק מדינתו שלו, אך פרקטית, הדבר לא היה ברור ותלוי בפרשנות בית המשפט. ברירת המחדל הייתה ליישם שריעה על כולם, למוסלמים ככורח, וללא-מוסלמים אם הם לא מורים אחרת. מבחני המציאות הראו שמקרים של זרים נוצרים/הודים בדובאי שפטירתם טופלה בערכאות מקומיות, לעיתים חילקו לפי השריעה, לעיתים ניסו לנהוג לפי "רוח" החוק הזר אם הוצג.

רפורמת 2020-2022: ככל שגדל מספר הזרים, ובפרט אחרי הסכמי אברהם, חוקקו שינויים: אבו דאבי למשל עוד ב-2017 ייסדה את רשם הצוואות שלה (ADJD Wills Office) כדי לתת מענה ללא-מוסלמים. דובאי לא נשארה מאחור, ב-2020 ממשלת איחוד האמירויות הכריזה על כוונה לעדכן חוקים כדי להקל על זרים בענייני ירושה. ואכן, ב-2022 נכנס לתוקף צו-חוק פדרלי 41/2022 החל בכל האמירויות לגבי לא-מוסלמים. חוק זה יוצר מעין מסגרת אזרחית לחלוטין לענייני מעמד אישי: נישואין אזרחיים, ירושה וכולי, עבור מי שאינו מוסלמי. הוא קובע, למשל, שאם לא-מוסלמי נפטר ללא צוואה, החלוקה תהיה: 50% לבן/בת הזוג, ויתרת 50% לילדים בחלקים שווים בלי הבדל מין. זו נוסחה הדומה מאוד לחוק הישראלי והמערבי. אם אין ילדים, הרכוש לבן הזוג במלואו. החוק החדש גם מאפשר לערוך צוואה ולחלק כרצון המצווה, ללא מגבלות (אין בו "שליש מקסימום" כמו בשריעה). כמו כן הוא עוסק במינוי אפוטרופוס לילדים וכו' לפי העדפות המצווה. במילים אחרות, נוצרה מסילה חילונית שבה עקרונות השריעה אינם חלים כלל על לא-מוסלמי.

איך זה פועל בדובאי בפועל? דובאי, כאמירות בתוך הפדרציה, מאפשרת למעשה שני מסלולים ללא-מוסלמי:

1. המסלול האזרחי (חוק 2022), אם אדם לא-מוסלמי נפטר ללא צוואה, המשפחה יכולה לבקש מבית המשפט ליישם את החוק החדש. זה כאילו "דין השריעה לא תקף, יש לנו חוק מודרני אלטרנטיבי".
2. מסלול DIFC, דובאי עוד קודם לחוק הפדרלי התקדמה ויצרה ב-2015 את Registry of Wills and Probate בדיפיסי (DIFC), שנותן מסלול באמצעות ערכאה נפרדת (בית המשפט של DIFC) בשפה האנגלית ובשיטת common law. זה נתמך ע"י חקיקה מקומית (חוק מס' 15/2017 של דובאי). הצוואות הנרשמות שם זוכות להכרה רשמית וביצוע שלהן נעשה דרך בתי המשפט הכלליים של דובאי כמסגרת פורמלית, כלומר, ברגע שיש צו קיום של DIFC, בית משפט דובאי יבצע אותו.

שני המסלולים הללו נועדו בעצם לאותה מטרה: לתת ללא-מוסלמים חלופה נוחה לשריעה. מה ההבדל ביניהם?

• חוק 2022 הוא חדש יחסית, והוא חל אוטומטית אם אין צוואה אצל לא-מוסלמי (חוסך, למשל, מצב שאישה מקבלת רק שמינית). אבל הוא דורש בכל מקרה פנייה לבית משפט בדובאי שיאשר חלוקה.
• DIFC Wills מיועד למי שמתכנן מראש ומבקש מסלול באנגלית עם יותר דמיון לשיטות מערביות, וביצוע מהיר. הוא זמין גם ללא-תושבי דובאי, כל עוד הנכס בדובאי או בר״א (כיום אף הרחיבו לכל האמירויות).

ניתן לראות את זה כ: השריעה תקפה כברירת מחדל, אך ללא-מוסלמי יש Opt-out. אם עשה צוואה ונעזר בכלים הנכונים, הוא יכול לצאת מתחולת השריעה ולהחיל חוק "חילוני" (בין אם החוק החדש או חוק מדינתו דרך DIFC). אם לא עשה כלום, החוק החדש לפחות מעדן את השריעה (אבל רק אם היורשים מודעים לבקש זאת; ייתכן שללא ייעוץ, חלקם פשוט יילכו לנתיב השריעה הידוע).

אז מה תקף בפועל?

• אם המנוח מוסלמי, תמיד השריעה. (לא רלוונטי לרוב הישראלים, פרט למקרים חריגים של מוסלמים ישראלים שאולי גרים שם, עליהם לא חל החוק החדש).
• אם המנוח לא-מוסלמי וערך צוואה רשומה (DIFC או נוטריונית), תקף רצון המצווה. בתי המשפט יכבדו את הצוואה ויחלקו לפי הכתוב (למעט אולי חריג אם הצוואה פוגעת בסדר הציבורי, למשל מורישה לנמען בלתי חוקי, אבל בגדול מכבדים).
• אם המנוח לא-מוסלמי, ללא צוואה, תקף חוק 2022 שמורה 50% בן זוג, 50% ילדים וכו'. זה בהנחה שפונים על בסיס החוק הזה; אם לא, יכול להיות שבית דין שרעי יטפל ואז תהיה החלה אוטומטית של שריעה. אך סביר שבעת הנוכחית הפקידים ינחו את הפונים ליישם את החוק החדש, כי הוא חוק מדינה.
• אם המנוח לא-מוסלמי, צוואה זרה לא רשומה, זו סיטואציה בעייתית: רשמית, עליו לעבור תהליך אישור. לרוב בית המשפט יאשר צוואה כזו אם היא תואמת את חוק 2022, כלומר אם היא מחלקת בחופשיות. סביר להניח שיאפשרו, אבל זו טרחה (כמו במקרה של ההוא עם צוואה בריטית, אישרו בסוף, אבל אחרי זמנים והוצאות).

מכאן, המסר החשוב: ללא-מוסלמי (כמו ישראלי יהודי) יכול למנוע תחולת שריעה על נכסיו בדובאי ע"י ניצול האפשרויות: עריכת צוואה והצהרה על חוק ברירתו. אם לא יעשה זאת, אולי יינצל דרך חוק 2022 (שהוא מתנה מהמחוקק), אבל עדיין יידרש הליך ובוודאי שלא יהיה אוטומטי.

מבחינת יורשיו של אותו ישראלי: במקום להתמודד עם שוק ובלבול של "שריעה או חילוני?" לאחר מותו, עדיף שהמצווה עצמו יסלול עבורם את הדרך הברורה (למשל, ירשום את צוואתו בדובאי דרך המסלול החילוני). כך אחרי פטירתו, לא יהיה מקום לפרשנות, ברור שהמסלול החילוני גובר ותקף.

חשוב להעיר: המשפט העברי (הלכתי) אינו ממלא תפקיד רשמי בירושה בישראל (למעט בעדות דתיות מסוימות בצורה וולונטרית). אבל יש ישראלים דתיים שחשוב להם להתאים את צוואתם גם להלכה (למשל "צוואת בן יחיד" או שטר חצי זכר כדי למנוע בעיית ירושת בנות לפי ההלכה). במידה ומישהו רוצה גם להתחשב בשריעה היהודית (הלכה), עליו לעשות זאת במסגרת צוואה פרטית, אין חוק ישראלי שמחייב זאת. בדובאי, ההקבלה היא שאדם מוסלמי מחויב בהלכה המוסלמית על פי חוק, לא עניין בחירה. זו נקודה תרבותית-משפטית מעניינת: בישראל, אדם דתי יכול להחליט לכבד את ההלכה מרצונו בצוואה (ולמשל להוריש רק לבנים), אבל אם מישהו יעורר התנגדות, בית המשפט החילוני עלול שלא לאכוף זאת (כי זה מפלה). בדובאי, החוק עצמו מפלה (מבחינתנו), אך זו הנורמה החוקית שם.

בדובאי תקפים במקביל שני סוגי דינים בירושה: השריעה (למוסלמים ובברירת מחדל היסטורית) והדין החילוני החדש (ללא-מוסלמים, ובמיוחד כשנערכת צוואה). ישראלי יהודי אינו כפוף לשריעה אם הוא מתכנן נכון, למרות שהשריעה "ברקע". למעשה, הוא נמצא ביתרון יחסיל, כי החוק המקומי מאפשר לו מרחב, מוסלמי מקומי לא יכול לסטות מהשריעה אפילו אם רצה. משקיע ישראלי חכם ינצל יתרון זה, ויבטיח שהחוק החל על עיזבונו בדובאי יהיה החוק הנוח לו ביותר (ככל הנראה, חוק ישראל או החוק החדש, שניהם דומים בתוצאה). הדרך לעשות זאת היא על ידי עריכת צוואה תקפה בדובאי או ב-DIFC.

מכאן נעבור לשאלה הפרקטית: נניח שהחלטנו לפעול, איך בדיוק מוודאים שהצוואה הישראלית תהיה תקפה בדובאי, או שצריך צוואה נפרדת, ובאיזו שפה לעשות את כל זה?

האם צוואה ישראלית תקפה גם בדובאי?

זו שאלה מהותית שעולה כמעט תמיד: "כבר יש לי צוואה שכתבתי בישראל, שבה ציינתי מה יעשה בכל רכושי, כולל הדירה בדובאי. האם זה לא מספיק?" התשובה הקצרה היא: צוואה ישראלית, אפילו כשרה לגמרי בישראל, אינה תקפה באופן אוטומטי בדובאי, אבל ניתן לגרום לה להיות מוכרת, בתנאים מסוימים ובתהליכים נוספים.

הבעייתיות בצוואה "ישראלית בלבד": נבין מה קורה אם אדם מסתמך רק על צוואה ישראלית. נניח יזם ישראלי כתב בארץ צוואה אצל עו"ד, בה הוריש את דירתו בתל אביב ואת דירתו בדובאי לאשתו. הצוואה בעדים, בעברית. הוא לא רשם אותה בשום מקום מחוץ לישראל. לאחר לכתו, אשתו תקבל כאן צו קיום צוואה בישראל הקובע שהיא יורשת את כל רכושו. אך כשאותה אשה תלך לרשום בדובאי את העברת הדירה על שמה, היא תגלה שלא מקבלים שם את הצו הישראלי בלי הליך. יהיה עליה:

1. לתרגם את הצוואה שלו לעברית לאנגלית/ערבית, נוטריונית.
2. לאמת (אפוסטיל) את התרגום והמקור.
3. לפנות לבית משפט בדובאי ולהגיש בקשה להכיר בצוואה הזרה ולאשר אותה.
4. סביר שבית המשפט ימנה עו"ד מקומי לטפל או יבקש חוות דעת על דין ישראל (אולי להוכיח שזו צוואה חוקית בישראל).
5. רק אז יוציא פסק דין המכיר בצוואה ומצווה להעביר את הנכס.

בתהליך המתואר, הצוואה הישראלית למעשה "מתורגמת" לצוואה מקומית בדיעבד. אם המסמך עומד בדרישות (מבחינת צורה ותוכן), יאשרו אותו. אבל צריך להבין שכאן יש שיקול דעת לשופט בדובאי. הוא יכול היה לומר: "רגע, לפי השריעה האישה לא אמורה לקבל הכל, למה שנאפשר זאת?", במיוחד אם יש גם ילדים, או הורים שהיו יכולים לתבוע חלק. בפועל, כפי שראינו במקרה העיתונאי, השופט דרש ש-16 מסמכים שונים ייחתמו ויאומתו, וגבה אגרה משמעותית.

דבר אחד בטוח: ללא הליך משפטי, הצוואה הישראלית אינה אפקטיבית שם. היא לא "מתנגנת" אוטומטית כמו בארץ שמספיק צו קיום צוואה מנהלי.

האם אפשר לטעון לצו קיום זר? ישנו מושג במשפט בינלאומי של "הכרת צו זר". כלומר, תיאורטית, אם אישור של בית משפט ישראלי היה מוכר, היינו חוסכים הדיון בדובאי. אבל אמירויות אינן צד לאמנות שקובעות הכרה הדדית בפסקי דין בענייני ירושה. הן דורשות הליך שלהן. כך גם ישראל: אם יש צו ירושה מדובאי על נכס בישראל, רשמית צריך לעבור דרך בית משפט ישראלי לאשרו.

אפשרות שנייה, תכנון מראש את התקפות: יש דרכים לשפר את הסיכוי שצוואה שנערכה בישראל תהיה תקפה גם בדובאי:

• עריכת הצוואה באנגלית: אם כבר רוצים שהיא תשמש גם שם, עדיף לכתוב אותה באנגלית (או דו-לשונית עברית/אנגלית). כך לפחות חוסכים חלק מהתרגום ומוודאים שהנוסח מובן לרשויות זרות. החוק הישראלי מאפשר צוואה בכל שפה שהמצווה מבין, כך שאם הוא שולט באנגלית אין בעיה שהצוואה שלו באנגלית.
• אישור נוטריוני ואפוסטיל לצוואה: ניתן עוד בחיי המצווה לקחת את הצוואה הישראלית (נניח המקורית בעברית או בתרגום) ולעשות לה אישור נוטריוני וחותמת אפוסטיל של משרד החוץ, זה מקל על קבילותה בחו"ל.
• הפקדת עותק רשום בדובאי: זו אפשרות מעניינת, אדם יכול לקחת את הצוואה שלו ולרוץ לרשום אותה בנוטריון ציבורי בדובאי (באופן פורמלי, לא-מוסלמי יכול לרשום צוואה בערבית/אנגלית אצל נוטריון בדובאי, כמו שעושים תושבים זרים שם). אם הנוטריון יאשר את הצוואה, היא נכנסת למאגר הרשמי שם. במקרה כזה, הצוואה אולי נערכה בישראל, אבל "אומצה" גם במסמך ערבי/אנגלי. זה כמעט שווה ערך לעריכת צוואה שם, רק שחוסכים כתיבה שנייה.

למרות אפשרויות אלה, מרבית המומחים יאמרו: עדיף לערוך צוואה נפרדת לדובאי (ראה סעיף הבא). אך אם אדם בכל זאת לא רוצה, חשוב שלפחות יתייעץ עם עו"ד שמבין בדין האמירויות כדי לוודא שצוואתו הנוכחית לא סותרת משהו שם. למשל, בצוואה ישראלית נהוג למנות מנהל עיזבון. בדובאי, מינוי זה אולי לא יוכר כי בית המשפט רוצה למנות מנהל משלו. או למשל, הוראת צוואה להשאיר חוב בעינו (יש כל מיני הוראות), יכול להיות שבדובאי קודם יפרעו חובות לפי החוק שלהם. כלומר, ייתכנו הבדלי פרשנות.

נקודה נוספת: צוואה ישראלית כללית אינה מבחינה בין הנכסים השונים לפי מדינה. זה יכול ליצור כפילויות או קונפליקטים. דמיינו שהיה אישור בדובאי לחלק לפי הצוואה, ואישור בישראל גם, אם הצוואה התייחסה לכל הרכוש כמקשה אחת, עלולים להיות כפל הליכים. לעומת זאת, אם היו שתי צוואות נפרדות (אחת לנכסי ישראל, אחת לנכסי דובאי), כל אחת היתה מטופלת בנפרד, בלי לבלבל את הרשויות.

היפוך השאלה, צוואה בדובאי תופסת בישראל? נניח ישראלי ערך דווקא צוואה ב-DIFC באנגלית והשאיר הכל לאשתו. האם בישראל זה תקף או צריך צוואה ישראלית? על פי חוק הירושה הישראלי, צוואה שנערכה כדין במקום מושבו של המצווה בעת עשייתה, מוכרת ותקפה גם בישראל (עיקרון הכרה בפורמליות). כך שאם אדם גר בדובאי ועשה שם צוואה חוקית, אפשר לאשר אותה בישראל. אבל אם אדם גר בישראל ועשה צוואה ב-DIFC, עולה שאלה מעניינת: פורמלית הוא לא תושב, אך אם זה נעשה כדין שם (DIFC מאפשר גם ללא תושב), יש טענה שעדיין תקף. בדרך כלל בתי משפט בארץ כן יכירו בצוואה זרה של ישראלי אם היא עומדת בדרישות כלשהן (למשל חתומה בפני רשות מוסמכת). להערכתי צוואה של DIFC, שיש לה תוקף משפטי שם (מעין פסק דין), תוכר בארץ בלי קושי, כי היא אפילו יותר מרק מסמך, היא רשומה בבית משפט זר.

בשורה התחתונה: אין להסתמך על צוואה ישראלית בלבד עבור נכסים בדובאי. היא אינה "תקפה" שם אוטומטית, ותצריך הליך שבו למעשה מתייחסים אליה כצוואה זרה שצריך לאשר אותה לפי הכללים המקומיים. זה אפשרי, אך מסובך ומסוכן (בגלל סכנת סתירה לדין המקומי). לכן, ההמלצה הגורפת: אם יש לכם נכס משמעותי בדובאי, ערכו צוואה ספציפית שמוכוונת לדובאי. ואם בכל זאת לא, לפחות ודאו שהצוואה הקיימת מנוסחת כך שניתן יהיה לאשר אותה שם (עדיף באנגלית, מאומתת, עם התייחסות לחוק שתרצו שיחול, למשל סיגרו סעיף "אני מבקש שירושתי תחולק לפי חוק מדינת ישראל").

בפרק הבא נדון בדיוק בנקודה זו: האם כדאי וצריך צוואה נפרדת לדובאי, או שאפשר לשלב? ומה השיקולים לכך.

האם צריך צוואה נפרדת לנכסים בדובאי?

לאור האמור לעיל, רבים יגיעו למסקנה שהתשובה היא "כן, מומלץ צוואה נפרדת לנכסי דובאי". עם זאת, יש לשקול את היתרונות והחסרונות של ריבוי צוואות, וכן מתי זה הכרחי ומתי לא.

יתרונות צוואה נפרדת (ייעודית):

• התאמה לדין המקומי: צוואה שנערכת ומנוסחת במיוחד לדין דובאי (או במסגרת DIFC) תעמוד בכל הדרישות שם, בלי צורך בתרגום ואישור נוסף. היא למשל תהיה בערבית/אנגלית, עם ניסוחים מקומיים (כגון "אני מצהיר/ה בזאת כי רצוני שיחול חוק X על ירושתי"). כך ממזערים סיכון של פסילה טכנית או צורך בפרשנות.
• הליך פשוט ומהיר יותר לאחר הפטירה: אם הצוואה כבר רשומה בדובאי (בין דרך נוטריון ציבורי או ב-DIFC), היורשים יוכלו לגשת ישירות לרשם/בית משפט שם לקבל צו קיום בלי כל הפרוצדורות של אימות חו"ל. הדבר עשוי לקצר מאוד את הזמן עד שיוכלו לטפל בנכס. בהיעדר צוואה מקומית, כאמור זה חודשים ושנים.
• מניעת קונפליקט עם צוואה ישראלית: כשלמצווה יש שתי צוואות נפרדות, כל אחת מתמקדת בנכסים אחרים. כך מצטמצם החשש שסעיף מסוים יפריע לאחר. כמובן, צריך לערוך אותן בזהירות כדי שאחת לא תבטל את השנייה (נקודה קריטית, ראה בהמשך).
• שיקולי סודיות ומשפחה: לעיתים, אדם רוצה שבני משפחתו בישראל יקבלו חלק מנכסיו, ובמקביל אדם אחר (אולי שותף עסקי או בן משפחה רחוק) יקבל את נכסיו בדובאי. יכול להיות שלא נוח לו לפרט בצוואה בישראל על נכסים בחו"ל או על יורשים שאינם ידועים למשפחה. צוואה נפרדת מאפשרת להפריד מידע. למשל, בצוואה הישראלית יחלק את רכושו בישראל בין ילדיו, ובצוואה בדובאי יוריש את החברה שהקים שם לשותפו המקומי. כך כל צד מקבל מסמך רלוונטי לו בלבד. כמובן, חוקית יש חובה לגלות את כל הצוואות בקיום, אבל בפועל, לעיתים צוואה זרה לא מתגלה בישראל (לא נמליץ על הסתרה מכוונת, אך היבט הפרטיות קיים).
• התמודדות עם דינמיות בחוקים: אם בעתיד ישתנו שוב חוקי האמירויות, או הסטטוס של הנכס (למשל הנכס נמכר ומומר למשהו אחר), אפשר לעדכן את הצוואה הייעודית בלי לגעת בצוואה בישראל. גמישות ניהולית.

חסרונות וקשיים בצוואה נפרדת:

• סיכון סתירה וביטול: אם לא ניסחו היטב, עלול לקרות שצוואה מאוחרת יותר מבטלת קודמת. למשל, אדם כתב צוואה בישראל ב-2023 וצוואה בדובאי ב-2024, ובכל אחת פסקת "זו מבטלת כל צוואה קודמת". אם לא נזהרים לכלול הסתייגות (כמו "למעט צוואתי מיום … הנוגעת לנכסים בדובאי"), ייתכן שכל אחת מבטלת את השנייה! זה תרחיש אסון שיש למנוע. לכן חובה לעבוד עם עורכי דין משתי המדינות לתאום.
• עלות וטרחה: עריכת שתי צוואות כרוכה בדרך כלל בעלויות כפולות, שכר טרחה לשני עורכי דין (ישראלי ומקומי), דמי רישום ב-DIFC (שגבוהים), נוטריון וכו'. כמו כן, יש לזכור לעדכן שתיהן אם רוצים לשנות משהו מהותי (נניח נולד ילד חדש, צריך לעדכן בשתי הצוואות). תחזוקת שני מסמכים דורשת תשומת לב.
• מורכבות בביצוע העיזבון הגלובלי: תיאורטית, כשלמוריש יש שתי צוואות, יצטרכו למנות שני מנהלי עיזבון נפרדים (אחד כאן, אחד שם). זה פחות יעיל מהסתכלות אחת כוללת. כמו כן, נכסים שנופלים בין הכיסאות (נניח חשבון בנק באירופה שהמצווה לא הזכיר באף אחת), יהיה צריך לפתור בנפרד.
• חשש אי-ידיעה: לפעמים היורשים או גורמים מטפלים לא מודעים שיש צוואה שנייה. יכול להיות מצב שיקיימו את הצוואה בישראל ויחלקו הכל, ולא ידעו שלמעשה יש עוד נכס בצוואה זרה. מצווה צריך להקפיד ליידע את נאמניו/משפחתו על כל הצוואות שערך, כדי שלא יתעלמו במקרה.

למרות החסרונות, בעולם התכנון הבינלאומי, הגישה המקובלת היא: לכל מדינה בה יש נכס נדל"ן, עדיף צוואה באותה מדינה. כך מקובל, למשל, עם מי שיש לו בית בצרפת, יערוך שם צוואה נוטריונית לפי חוק צרפתי (או יבחר חוק אחר תחת תקנת האיחוד האירופי, זה מורכב). בענייננו, דובאי אפילו מעודדת זאת באמצעות הקמת גוף ייעודי (DIFC Courts Wills Service) שנותן מענה מושלם.

לכן התשובה: אם יש לכם נכסים משמעותיים בדובאי, רצוי מאוד לערוך צוואה נפרדת עבורם בדובאי (או ב-DIFC). אם הנכסים שם זניחים בערכם, יתכן שאפשר לחסוך, אבל גם דירה אחת בשווי מאות אלפי דולרים ודאי מצדיקה את המאמץ כדי להבטיח שתעבור בקלות.

המלצות מעשיות לצוואה נפרדת:

• ודאו שבכל אחת מהצוואות רשום במפורש שהן משלימות ולא מבטלות. למשל בצוואה הישראלית אפשר לכתוב: "יודגש כי מצווה זה ערך צוואה נפרדת המתייחסת לנכסיו באיחוד האמירויות הערביות, וזו צוואה נפרדת שאינה מבוטלת על ידי צוואה זו".
• אפשר גם לחלק לפי טריטוריה: בצוואה הישראלית לומר "צוואה זו עוסקת רק ברכושי הנמצא במדינת ישראל או כפוף לדין הישראלי" ובצוואה בדובאי, להפך. כך אין חפיפה.
• חשוב למנות מבצעים/מנהלי עיזבון שונים, או לפחות לפרט סמכויות. ייתכן שעו"ד ישראלי לא יכול לפעול בדובאי ולהיפך, אז תנו ידיעות ברורות, מי אמור לטפל בכל חלק.
• תאמו את היורשים בשתי הצוואות כדי להימנע מאי הבנות. אם הכוונה שלכם שאותם יורשים יקבלו בכל העולם, אפשר לשקול כן לעשות צוואה אחת גלובלית (אבל אמרנו שזה בעייתי). אם אתם מפצלים, ודאו שאתם לא נותנים בטעות 100% מנכס למישהו בצוואה כאן, ובצוואה אחרת נותנים את אותו נכס לאחר (טעות עריכה כזו תיצור בלגן).
• מקרה מומלץ לצוואה נפרדת הוא אם אתם רוצים לנצל אופציה ייחודית של אותו מקום. למשל, ב-DIFC יש אופציה לעשות צוואת נכסי עסק בלבד, צוואת נכסי נדל"ן בלבד וכו' כדי להוזיל עלויות (ניגע אולי בהמשך בעלויות). יכול להיות שתחליטו לעשות צוואה רק בשביל הנדל"ן ושאר רכושכם בכלל בלי צוואה (לפי דין ישראל). זה גם תרחיש.

כן, עדיף צוואה נפרדת לנכסים בדובאי, במיוחד אם מדובר בנדל"ן או בעסקים שם. ככל שיש יותר שוני בין רצונותיכם למה שהחוק המקומי היה עושה, כך יותר חיוני להבהיר זאת בצוואה מקומית. ואם בוחרים בכל זאת לא, לכל הפחות, יש לבצע את ההתאמות שדיברנו (שפת הצוואה, רישום, וכו') כדי להעלות סיכויי האכיפה שלה בדובאי.

בפרקים הבאים נעסוק בדיוק בפרקטיקה הזו: שפת הצוואה האופטימלית, מהו אותו DIFC Wills Authority ואיך רושמים צוואה חוקית בדובאי, שלב אחר שלב.

צוואה באנגלית, ערבית או עברית, מה נכון משפטית?

שאלת השפה בצוואה בינלאומית היא חשובה, משום שמסמך משפטי צריך להיות מובן ובר-אכיפה במדינה שבה משתמשים בו. הכלל הפשוט: הצוואה צריכה להיות בשפה שמקובלת על בית המשפט המטפל.

בישראל, כמובן, עברית היא השפה הרשמית, אך בתי המשפט גם דוברים אנגלית ברמה גבוהה ויקבלו מסמכים באנגלית (בתוספת תרגום עברי רשמי במקרה הצורך). באיחוד האמירויות, השפה הרשמית של מערכת המשפט המקומית היא ערבית. במסגרות מיוחדות כמו DIFC, האנגלית היא שפת בית המשפט.

מכך נגזרים הדגשים הבאים לגבי ניסוח צוואה לנכסים בדובאי:

• עריכת הצוואה באנגלית: לרוב, זו הבחירה המועדפת עבור ישראלים. אנגלית מובנת גם לעורך הדין הישראלי וגם לרשויות בדובאי. אם מגישים צוואה לבית משפט בדובאי שאינו במסגרת DIFC, סביר שידרשו תרגום לערבית בכל מקרה, אבל לפחות ניסוח באנגלית קל לתרגם רשמית (שפות לטיניות). ואם הולכים ל-DIFC, אז אנגלית היא השפה בה מתנהל השירות, ודווקא לא מקבלים מסמך בערבית בלבד. לכן, מסמך באנגלית נותן גמישות: אפשר להשתמש בו גם ברישום ב-DIFC, וגם, עם תרגום, בבית משפט מקומי או במדינות אחרות.
• צוואה דו-לשונית (אנגלית-ערבית): ישנה אפשרות נפוצה שנעשה שימוש בה באמירויות, מסמך אחד שמנוסח בשתי שפות עיקריות, זו לצד זו. למשל, עמודה ימנית ערבית, עמודה שמאלית אנגלית, וכל סעיף מתורגם זה מול זה. נוטריון ציבורי בדובאי פעמים רבות דורש נוסח ערבית, אז עושים תרגום צמוד. היתרון: בעת ההגשה לבית המשפט המקומי לא צריך עוד תרגום (הערבית היא לשון רשמית), והאנגלית מבטיחה שהמצווה ויועציו הבינו מה חתמו. חשוב: בצוואה דו-לשונית יש לקבוע איזו שפה גוברת במקרה של הבדלים. לרוב כותבים סעיף "במקרה של הבדלים בין הנוסח הערבי לאנגלי, נוסח X יכריע". מציע שהאנגלית תשלוט כי זה מה שאתם באמת כותבים, אלא אם המצווה קורא ערבית שוטפת.
• צוואה בעברית: לא מומלץ לנכסים בחו"ל, ודאי לא בדובאי. כפי שהבנו, רשויות שם בוודאי לא יבינו עברית. תרגום מקצועי של עברית לערבית עוד קשה יותר (פחות מתרגמים זמינים). אז כתיבת צוואה בעברית מתאימה רק אם היא מיועדת לישראל. אם מכוונים לשימוש בינלאומי, עברית מיותרת. ניתן לכלול בפתח הצוואה הצהרה על שפת המקור: למשל, "מסמך זה נערך באנגלית שהיא שפה שמובנת לי". יש אנשים שחוששים שאם הצוואה באנגלית, בארץ תהיה בעיה. אך כאמור, אין בעיה חוקית, אם המצווה מבין אנגלית, מותר.
• תמיכת תרגום לעברית למשפחה: אמנם השיקול המשפטי מורה לערוך באנגלית/ערבית, אך המשפחה של המצווה אולי תתקשה לקרוא אנגלית. ניתן לפתור זאת כך: לערוך צוואה רשמית באנגלית, ובנוסף לערוך מסמך לא-רשמי בעברית שמסביר את תוכנה. רק כדי שלבני המשפחה יהיה ברור. המסמך בעברית לא מוגש לשום מקום רשמי אלא לצרכי ידיעה.
• חתימה מול עדים/נוטריון בהתאם לשפה: כלל חשוב הוא שהמצווה צריך להבין את השפה שבה נכתבת הצוואה. אם לא, צריך מתורגמן. לדוגמה, ישראלי שחי בדובאי אך לא קורא אנגלית ברמה משפטית, אם ילך לנוטריון שמנסח צוואה באנגלית, צריך להביא מתורגמן שיעביר לו לערבית או עברית. אחרת, תקפו של המסמך עלול להיפסל בטענה "לא הבין את מה שחתם". לכן, כתנאי מקדים, ודאו ששפת הצוואה היא שפה שהמצווה שולט בה או שיש תרגום סימולטני בעת החתימה.
• השפה בעת ההליך: אם הצוואה תידון בבית משפט שרעי, היא חייבת להיות בערבית. לדוגמה, אפילו אם היא באנגלית, יצטרכו תרגום ערבי מאושר. אם היא ב-DIFC, אנגלית זה טוב. אז השפה עשויה גם לקבוע לאיזו ערכאה תלכו. מי שעושה צוואה ערבית-אנגלית אצל נוטריון בדובאי, מן הסתם הכוונה היא להשתמש בערכאה המקומית (לא DIFC). מי שעושה רק אנגלית ומפקיד אותה ב-DIFC, כנראה מראש מוותר על ערבית.
• הערה לגבי מושגים: בשפה המשפטית, לפעמים יש מושגים שקשה לתרגם. למשל, "צו קיום צוואה" אין תרגום פשוט לערבית; יש מונח כללי יותר. עורך דין מקומי יבחר בניסוח מוכר להם. אותו דבר, "Trust" (נאמנות) לא קיים בערבית משפטית קלאסית, אולי יבחרו מונח קרוב. לכן, השאירו בידי עו"ד הזר את התאמת המינוחים בנוסח.

השילוב המומלץ הוא אנגלית ו/או ערבית. בפועל, משקיעים רבים בוחרים פשוט באנגלית, מאחר ש-DIFC נותן מסלול באנגלית (פוטר מתרגום). יש לזכור שגם שאר המסמכים (כמו תעודת פטירה, כתובה או תעודת נישואין), אם יצטרכו להיות מוצגים בדובאי, יצטרכו תרגום לערבית. על כן, נכון להתכונן מבעוד מועד: אם יש מסמכים חשובים (נניח, אימוץ או שינוי שם), כדאי לתרגמם לאנגלית/ערבית ולשמור.

בחלק הבא, נדון לעומק בDIFC Wills Authority, גוף שפועל באנגלית ומאפשר לכם בעצם לעשות את כל ההליך בשפה בינלאומית, מה שמקל על ישראלים רבים.

מהי DIFC Wills Authority בדובאי?

DIFC Wills Authority (שירות הצוואות של DIFC) הוא מוסד יחודי שהוקם על מנת לאפשר ללא-מוסלמים בדובאי להסדיר צוואותיהם תחת מסגרת משפטית של Common Law (המשפט המקובל, כפי שנהוג בארה"ב ובריטניה), בנפרד ממערכת השריעה הרגילה.

ראשי התיבות DIFC הן Dubai International Financial Centre, מרכז פיננסי בינלאומי בדובאי, מעין "אזור סחר חופשי" משפטי בו פועלת מערכת חוקים עצמאית בסגנון אנגלו-אמריקאי, לצד מערכת בתי משפט נפרדת (DIFC Courts). בדומה למודלים בהונג קונג וסינגפור, דובאי יצרה בתוך שטחה אזור בו משקיעים זרים יכולים להרגיש נוח עם חוקי חוזים ודינים עסקיים מערביים. בשנת 2015, במסגרת הזו, הושק גם שירות צוואות עבור גולים (expats) ומשקיעים לא-מוסלמים.

מטרת DIFC Wills Service: בפשטות, לתת ביטחון משפטי למשקיע הזר כי רכושו בדובאי ובאמירויות יועבר לפי צוואתו, בלי התערבות כללי ירושה כפויים. השירות הוקם רשמית בהחלטת ממשלת דובאי (החלטה מס' 4 משנת 2014) ובחקיקה מסדירה (חוק דובאי 15/2017) כדי לאשר את סמכותו. הוא משותף לממשלת דובאי ולבתי המשפט של DIFC, כלומר גוף רשמי לחלוטין ולא פרטי.

כיצד הוא פועל?
ה-Wills Service הוא למעשה מרשם צוואות. לא-מוסלמי (מעל גיל 21) שיש לו נכסים בדובאי או ראס אל ח'ימה (האמירות השנייה שהצטרפה לשירות, וכיום גם שאר האמירויות נכללות לפי עדכונים חדשים) יכול להרשם באתר הייעודי, לתאם פגישה (פיזית או מקוונת) ולהפקיד את צוואתו במרשם. הצוואה צריכה להיות באנגלית, ולעמוד בכללי התקנות של השירות. ישנם כמה סוגי צוואות אפשריים:

• Full Will, צוואה מלאה המקיפה את כלל נכסי המוריש באמירויות (נדל"ן, חשבונות, רכוש וכדומה) וגם מאפשרת למנות אפוטרופוס ילדים.
• Property Will, צוואה ספציפית למקרקעין (עד 5 נכסים), מיועדת למשל למי שיש רק דירה אחת ורוצה לחסוך עלויות.
• Financial Assets Will, צוואה רק לחשבונות בנק ונכסים פיננסיים (עד 10 חשבונות).
• Business Owners Will, צוואה למניות/החזקות עסקיות (עד 5 ישויות עסקיות).
• Guardianship Will, צוואה המיועדת רק למינוי אפוטרופוס לילדים מתחת 21.

חלוקה זו מיוחדת ל-DIFC, ונועדה לאפשר לאנשים לבחור בכלי המתאים להם (וכאמור, לשלם פחות אם מטפלים רק בסוג רכוש אחד). למשל, אפשר לערוך צוואת Guardianship נפרדת רק כדי למנות אפוטרופוס, ואת הרכוש להותיר שיתחלק לפי דין (אם סומכים על החוק החדש, למשל).

הצוואה נחתמת בפני נציג רישום מוסמך של DIFC Courts, בנוכחות עד אחד לפחות (או שניים, בהתאם לדרישה, כיום נהוג עד אחד משום שנציג הרישום עצמו משמש עד/מאשר). מאז מגפת הקורונה, ניתן לבצע את כל התהליך מרחוק באמצעות שיחת וידאו מאובטחת, כך שגם משקיע היושב בישראל יכול לרשום צוואה ב-DIFC בלי לטוס לדובאי.

לאחר חתימה, הצוואה נשמרת במרשם האלקטרוני המאובטח של בית המשפט. בעת פטירת המוריש, היורשים או נציגם פונים ל-DIFC Courts בבקשה למתן צו קיום צוואה (Probate Order). בית המשפט של DIFC (שופט דובר אנגלית) בוחן את תעודת הפטירה והצוואה, ואם הכל כשורה מוציא צו קיום. כעת, החלק החשוב: הצו הזה, למרות שניתן ע"י ערכאה "זרה" מבחינה טריטוריאלית, מוכר ומכובד ע"י בתי המשפט של דובאי כעניין פורמלי. למעשה, חוק בדובאי מחייב את בתי המשפט הרגילים ליישם צוואות רשומות ב-DIFC בהתאם לנוהלי DIFC. זאת לאחר שוודאו שיש הרמוניה בין המערכות (היו בעבר חששות לגבי אכיפה, אולם בשנת 2021 נחקק בדובאי חוק אישי חדש שחיזק את מעמד צווי DIFC).

לאחר מכן, הרכוש מחולק לפי הצוואה. למשל, אם הצוואה קובעת שנכס מקרקעין עובר במלואו לבת הזוג, ה-DIFC Courts יתן צו המעביר את הזכויות. הצו יוגש לרשם המקרקעין של דובאי (DLD) כבסיס לרישום. ה-DLD דורש רק את אותו אישור + תשלום אגרה (כ-1,000 דירהם כאמור).

מהם יתרונות ה-DIFC Wills Service?

• ודאות משפטית: זהו מנגנון שנוסה כבר במספר רב של מקרים (יותר מ-100 צווי קיום כבר הוצאו עד 2021), ולפי הדיווחים ההליך עובד בצורה חלקה ומהירה. בכך הוא מסיר חששות קודמים שהיו לזרים.
• שפה ושירות נגישים: הכל באנגלית, עם צוותים שהורגלו לעבוד מול זרים. האתר, הטפסים והתמיכה, באנגלית. זה מקל על ישראלים שאינם דוברי ערבית.
• גמישות בתוכן הצוואה: DIFC מאפשר למנות יורשים כרצונכם, ללא מגבלה. אפשר אפילו להדיר בן/בת זוג או ילד, אם זה רצונכם. אין "חוקי כפייה". (כמובן, מישהו יכול לנסות לערער בטענה שהמצווה לא היה כשיר או תחת כפייה, אבל לא על בסיס "מגיע לי כבן זכר" וכד').
• אפוטרופסות על ילדים: נקודה רגישה, לפי הדין הפדרלי, אם שני ההורים נפטרים, האפוטרופוס על קטינים יכול להיקבע בידי בית משפט (ולעיתים קרובי משפחה רחוקים עלולים לטעון לזכות). DIFC Wills מאפשר לקבוע בוודאות מי יקבל משמורת על הילדים במקרה חירום כזה, ובית המשפט יאכוף זאת. זה המענה לחשש של משפחות מערביות שאם יקרה משהו, הילדים לא יועברו לידי הסבא/סבתא או הדוד כפי שהיו רוצים.
• כיסוי נכסים בכלל האמירויות: במקור השירות כיסה רק נכסים בדובאי ובראס אל-ח'ימה, אך נראה שבהמשך הסכימו גם אמירויות אחרות לכבד צווי DIFC (באבו דאבי יש אמנם רשם נפרד, אך לא מזיק). כך שמבחינת משקיע ישראלי, אם קנית נכס גם באבו דאבי, ייתכן וצוואת DIFC תעבוד עבורו. תמיד כדאי לוודא את המצב העדכני, אבל המגמה היא הרחבה לכל ארצי.
• יכולת לרשום גם נכסים מחוץ לאמירויות: פרט מעניין, DIFC Wills מתיר לכלול גם נכסים מחוץ ל-UAE בצוואה (חוקית, יש להם סעיף שאומר שאם תרצו לכלול נכסים במדינות אחרות, זה על אחריותכם, אבל הם לא מונעים). כך שמשקיע יכול אפילו לומר בצוואת DIFC מה יעשה עם חשבונות הבנק שלו בשווייץ למשל. אמנם, ביצוע זה ידרוש הליכים שם, אך מבחינתו הוא מרכז.
• סודיות ופרטיות: הדיון ב-DIFC Courts בצוואה הוא בדרך כלל בדלתיים סגורות, והפרטים לא מתפרסמים. זה משמר דיסקרטיות יותר מאשר בתי דין מקומיים (שלא ברור אם יפרסמו ברשומות בערבית משהו).
• גישה בינלאומית מקצועית: אפשר לשכור עו"ד שמתמחה ב-DIFC Wills (רבים מהם בריטים או הודים עם הכשרה מערבית). הם אפילו מציעים רשימת עורכי דין מאושרים שמכירים את התהליך. ניתן כמובן גם לקבל ייעוץ מעורכי דין ישראלים ששיתפו פעולה עם מקומיים בעבר.

חסרונות ושיקולים ב-DIFC Wills:

• עלות גבוהה: זהו שירות פרימיום. כפי שנראה בהמשך בפרק העלויות, האגרות לרישום צוואה ב-DIFC נעות סביב 10,000 דירהם (כ-2,700$) לצוואה מלאה יחידה, או 15,000 דירהם לצוואת זוג (Mirror Wills). גם לסוגי הצוואות המצומצמות יותר יש עלות: למשל 7,500 דירהם לצוואת נכס יחידה. בנוסף, עו"ד יגבה כנראה עוד כמה אלפי דירהם להכנת המסמך. כלומר, מדובר בהוצאה של אולי 3,000–5,000 דולר בסך הכל. לא כל משקיע קטן יסכים לה.
• התאמה ללקוח שאינו תושב: למרות שאין דרישת תושבות, חלק מהתהליך מרגיש מותאם למי שנמצא בדובאי. למשל, מינוי מנהל עיזבון מקומי, מומלץ למנות מישהו שיכול להתנהל שם. אם כל המשפחה בישראל, ייתכן וצריך שגם עו"ד מקומי יהיה מעורב כדי לבצע את הצו.
• חוסר מודעות של גורמים מסוימים: למרות שהמוסדות בדובאי מכירים בכך, לפעמים פקיד זוטר בבנק אולי לא שמע על DIFC Wills. צריך להיות מוכנים להראות מסמכים. אולם, ככל שחולף הזמן, זה נעשה סטנדרט; בהתייחסות התקשורתית נאמר בפירוש ש"זרים יכולים להיות בטוחים שאכיפת הצוואות ב-DIFC חלקה ומהירה".

למי זה מתאים? לכל משקיע לא-מוסלמי שיש לו נכס משמעותי בדובאי, במיוחד אם הוא מתגורר שם או מתכוון להשאיר את הנכס למשפחתו. עבור ישראלים, זהו פתרון אידאלי. אגב, גם רבים מאוכלוסיית ההודים, הסינים, האירופאים בדובאי משתמשים בשירות הזה כדי לעקוף בעיות.

DIFC Wills Authority הוא הדרך של דובאי לומר: "אנחנו מספקים לכם ביטוח הגנה על השקעתכם, שלא תאבד בגלל חוקי דת שלא רלוונטיים אליכם". זהו כלי חדשני וחשוב. כמובן, לא חייבים להשתמש דווקא בו, אפשר גם, כאמור, בצוואה נוטריונית מקומית לפי החוק החדש. שני המסלולים קיימים. אבל DIFC נותן מעטפת בינלאומית יותר.

לאחר שהבנו מה זה DIFC, נעבור כעת להסבר פרקטי של איך לרשום צוואה חוקית בדובאי, בין אם דרך DIFC או דרך אחרת, במדריך קצר שלב-אחר-שלב.

איך לרשום צוואה חוקית בדובאי, מדריך מקוצר

רישום צוואה בדובאי עבור ישראלי (שאינו מוסלמי) ניתן לבצע באחת משתי דרכים עיקריות: (א) במסגרת מערכת בתי המשפט הרגילה (באמצעות נוטריון ציבורי מקומי), או (ב) במסגרת DIFC Courts Wills Service שתואר לעיל. נפרט את שלבי התהליך בשתי הדרכים:

א. רישום צוואה באמצעות נוטריון ציבורי בדובאי (Dubai Courts Notary Public)

זו שיטה מסורתית וישירה במסגרת החוק המקומי (ומיישמת את חוק 2022 ללא-מוסלמים).

1. טיוטת הצוואה: ראשית, יש להכין טיוטת צוואה בערבית ובאנגלית. נהוג לפנות לעורך דין מקומי (ישנם גם עורכי דין ישראלים בדובאי המכירים את הנושא) כדי שינסח טיוטה תואמת חוקי האמירויות. הטיוטה תכלול פרטי המצווה, הצהרה שאינו מוסלמי (חשוב לציין זאת!), רשימת הנכסים הרלוונטיים באמירויות, ושמות היורשים וחלקיהם. כמו כן, אפשר לכלול מינוי אפוטרופוס לילדים קטינים ומנהל עיזבון. חשוב לכלול סעיף שבמסגרתו המצווה מבקש ליישם את חוק מדינתו או החוק החדש ללא-מוסלמים, בעצם להבהיר שהצוואה חורגת מכללי השריעה.
2. קביעת פגישה עם נוטריון: בדובאי, נוטריונים ציבוריים פועלים תחת בתי המשפט. יש להזמין תור (ניתן אונליין) למתן תוקף לצוואה. חלק מנוטריוני בתי המשפט מתמחים בצוואות ללא-מוסלמים. יש למלא מראש טופס בקשה לרישום צוואה (באתר "וואסל" או אתר בית המשפט). בעת קביעת הפגישה, תתבקשו לשלוח את טיוטת הצוואה לאישור מקדים.
3. הגעה וחתימה: המצווה חייב להתייצב אישית (אין חתימה מרחוק בשיטה זו, בניגוד ל-DIFC). עליו להביא תעודת זהות (דרכון, Emirates ID אם יש). ייתכן ותידרשו להביא 2 עדים בגירים לא-מוסלמים (ליתר ביטחון, בדקו הדרישה, בעבר היו דורשים 2 עדים, לאחרונה חלק מהרישומים מאפשרים ללא עדים אם הנוטריון משמש כעד). העדים צריכים גם הם זיהוי. בפגישה, נוטריון שהוא פקיד בית משפט יעבור על הצוואה, יוודא שהמצווה מבין אותה (אם אינו דובר ערבית, יקראו לפניו את הנוסח האנגלי). לאחר מכן המצווה והעדים חותמים, הנוטריון מאמת בחתימתו וחותם בחותמת רשמית. הצוואה מקבלת מספר רישום.
4. תשלום אגרות: יש לשלם את אגרת הנוטריון. לפי מידע זמין, האגרה סביב 2,000 דירהם לצוואה. ייתכנו תוספות זניחות על עמודים או שירותים. התשלום במקום בכרטיס אשראי/מזומן.
5. קבלת עותקים רשמיים: הנוטריון ישמור את המקור במערכת. תקבלו עותק נאמן למקור חתום ומוחתם. זהו מסמך רשמי לכל דבר. חשוב לשמור אותו בכספת או אצל אדם נאמן (או להשאיר אצל עו"ד שמטפל).
6. ביצוע לאחר הפטירה: כשחלילה מגיע הזמן, היורשים יציגו את הצוואה הזו בפני בית המשפט לענייני משפחה בדובאי לקבלת צו קיום. מאחר והיא כבר מאומתת ורשומה, בית המשפט לרוב יבחן רק את תעודת הפטירה וזהות היורשים, וייתן צו קיום צוואה (במקום צו ירושה). משם, אותן פעולות: פניה לבנק עם הצו כדי לשחרר כספים ליורשים, פניה לרשות מקרקעין להעברת נכסים (עם הצו המציין למי להעביר). ההליך המשפטי אמור להיות קצר בהרבה כי הצוואה מקובלת. עדיין, יש להגיש באופן פורמלי, אך סביר תוך כמה שבועות-חודשים העסק יסתיים.

יתרון של שיטה זו: עלותה נמוכה יחסית והתאמתה מלאה למערכת המקומית (שופט מקומי לא יסתייג ממנה, זה מסמך שלהם). חיסרון: דורשת נוכחות פיזית של המצווה בדובאי לחתימה.

ב. רישום צוואה באמצעות DIFC Courts Wills Service Centre

זו השיטה החדשנית שהרחבנו עליה.

1. טיוטת הצוואה: מנסחים צוואה באנגלית בהתאם לכללי ה-DIFC. ניתן להשתמש בתבניות שהם מספקים או לשכור עורך דין מוסמך בתחום. על הצוואה לציין בבירור שכלולה במסגרת חוקי DIFC (הם למעשה פועלים תחת חוק מצוי משלהם, "חוק הצוואות והעזבונות של DIFC 2018"). מכיוון שאין הגבלה בחלוקה, אפשר לכתוב כל רצון. חובה שהמצווה וכל יורשיו ונאמניו המוזכרים יהיו לא-מוסלמים (זו דרישה: אם למשל אחד היורשים הוא מוסלמי, זה עלול לבטל את סמכות DIFC לדון). יש לציין מספר דרכון ופרטי התקשרות.
2. פתיחת חשבון במערכת והגשת בקשה: מתחברים לאתר eRegistry של DIFC Courts, ויוצרים חשבון. ממלאים טופס מקוון עם פרטי המצווה, ומעלים את טיוטת הצוואה. לאחר מכן קובעים תור, אפשר לבחור בין פגישה פיזית במשרדי DIFC בדובאי, לבין פגישת וידאו. פגישות הווידאו זמינות בדרך כלל בשעות גמישות (התחשב בהפרשי זמן). לאחר קביעת התור, תידרשו לשלם את אגרת הרישום מראש דרך האתר (כרטיס אשראי). למשל, 10,000 דירהם לצוואה מלאה.
3. חתימה על הצוואה בפגישה: במועד שנקבע, המצווה (ולא פחות חשוב, שני עדים, אם נדרש, או אחד, בהתאם להוראות העדכניות) מתייצבים. אם זו שיחת וידאו, אזי המצווה והעדים צריכים להיות יחד במקום שקט עם המסמכים המוכנים. נציג של DIFC Courts (Registry Officer) יצטרף לשיחה, יבדוק זהויות (יציגו תעודה מול מצלמה, ויישלח צילום מראש), יקריא או יבקש מהמצווה לאשר שהבין את הצוואה. העדים יאשרו נוכחותם ואי-קרבתם המשפחתית (אסור שיהיו יורשים או בני זוג של יורש). אז, בהנחיית הנציג, המצווה והעדים חותמים על הנייר (או על מסך עם חותם דיגיטלי מאובטח, כי כיום חלק מהתהליך התחדש, יתכן שחותמים אלקטרונית). הקלטת הווידאו נשמרת כראיה לאימות.
4. אישור ורישום: לאחר החתימה, נציג הרישום עצמו חותם דיגיטלית על הצוואה והעלה אותה למאגר. הצוואה כעת "Registered". המצווה (ודרך הפורטל גם עורך דינו, אם היה מעורב) יקבלו תעודת רישום ומספר. ניתן גם להוריד עותק דיגיטלי חתום של הצוואה המאושרת.
5. עדכונים עתידיים: אם המצווה ירצה לשנות משהו, ניתן לערוך צוואה חדשה ולרשום שוב (בתשלום אגרת רישום נוספת) או לבצע "CODICIL" (נספח תיקון) בתשלום מופחת (יש להם אפשרות תיקון אם זו טעות סופר). כמו כן, המצווה יכול בכל עת לבטל את הצוואה ע"י הודעה רשמית (אם ביטל ולא הגיש חדשה, נכסיו שוב כפופים לחוק הרגיל).
6. לאחר הפטירה, בקשת צו קיום: היורשים/המוציא לפועל שמונה יפנו ל-DIFC Courts (אפשר גם מקוון) עם תעודת הפטירה, וישלמו אגרה לצו קיום (כ-1,500 דירהם). העניין יובא בפני שופט, שלאחר בדיקה טכנית יוציא צו קיום צוואה. לעיתים יתקיים דיון אם חסר מידע, אך לרוב לא.
7. אכיפה בדובאי: עם צו הקיום (באנגלית), פונים לבית המשפט של דובאי לקבל "אקסיקווטור" (צו ביצוע). זהו פורמליות, החוק מורה לבצע זאת בקלות. ואז הצו מועבר לגופים: הבנקים משחררים כסף למנהל העיזבון/יורשים, אדמות דובאי מעבירות בעלות וכו'.
8. עלות: כאמור אגרות רישום גבוהות. אבל קיים פרסום שבנקים מסוימים באמירויות מציעים ללקוחותיהם פריסת תשלומים ללא ריבית עבור אגרת DIFC, מעין הטבה, כדי לעודד אנשים להגן על נכסיהם (כנראה בהבנה שזה מונע בעיות גם לבנקים עצמם).

טיפים משלימים לרישום צוואה בדובאי:

• הכינו רשימת נכסים מפורטת ותוודאו זכויותיכם: למשל, ודאו שהדירה רשומה על שמכם (לא על שם חברה, ואם כן, צריך לטפל אחרת), אספו מספרי חשבון בנק, מספרי זיהוי נכס (Plot No). כך שהצוואה תהיה מדויקת. אם כי מותר גם נוסח כללי ("כל רכושי עובר ל-X").
• אם יש הלוואה על הנכס (משכנתא), הצוואה לא יכולה לבטל את זכויות הבנק, צריך לוודא שלפחות מישהו יפרע את ההלוואה ואז יקבל את הנכס. אפשר בצוואה להורות שיורשים ישתמשו בכספים לשלם חוב ואז לקחת את הנכס.
• שקלו למנות מנהל עיזבון נפרד לנכסי דובאי. הרבה פעמים בוחרים עו"ד מקומי או חבר אמין היושב שם, כדי שיוכל לטפל בניירת במהירות. אפשר לנסח: "אני ממנה את פלוני למנהל עיזבוני בכל הנוגע לנכסיי באמירויות". בישראל אפשר מנהל אחר, או בכלל אין חובה למנות אם הכול פשוט.
• לעדכן באופן תקופתי: אם רכשתם נכסים חדשים בדובאי אחרי עריכת הצוואה, תעדכנו! אחרת הנכס החדש לא ייכלל בה ויחול עליו דין ברירת המחדל. ניתן בצוואה לרשום סעיף "כל נכס שאקנה בעתיד באמירויות גם הוא כלול ויעבור ל-X", אבל תמיד טוב לוודא שהיורשים יודעים עליו.
• הפקדה בישראל: שקלו להפקיד עותק של הצוואה מהאמירויות אצל הרשם לענייני ירושה בישראל. אמנם היא לא מקוימת כאן, אבל רק כדי שתהיה שמורה גם במסד ישראלי. אפשר לצרף תרגום שלה לעברית להבהרת התוכן.
• יידוע המשפחה ועוה"ד: דאגו שהיורשים הפוטנציאליים ידעו על קיום הצוואה הרשומה ואיך לפעול. השאירו להם את פרטי עורך הדין המקומי או מסמכי ההתקשרות עם DIFC. בזמן אמת, יכול לחסוך זמן יקר.

המדריך לעיל מתמצת תהליך שעלול להישמע בירוקרטי, אך כפי שתואר, הוא חד-משמעית מקל על היורשים בעתיד. במידה ולאדם יש נכס דובאי ולא הסדיר צוואה שם, התהליך שייפול על יורשיו יהיה מורכב פי כמה, כפי שראינו.

עתה, אחרי שכיסינו את הצעדים הטכניים, נחזור להתבונן בכמה המלצות ותובנות, טיפים לישראלים לגבי הגנה על נכס בדובאי, כולל מעבר לצוואה עצמה.

טיפים לישראלים שרוצים להגן על הנכס בדובאי

לצד עריכת צוואה, ישנם צעדים נוספים ושיקולים רחבים שיכולים לסייע בהגנה על נכסים בדובאי והבטחת מעבר חלק לדור הבא. הנה מספר טיפים מועילים המותאמים למשקיעים ואנשי עסקים ישראלים:

1. אל תחכו, תכננו מראש: הזמן הנכון להסדיר צוואה הוא ברגע שיש לכם נכס או פעילות משמעותית. אל תדחו את העניין בתקווה "שיהיה זמן". החיים בלתי צפויים. היו מקרים שאנשים צעירים יחסית (בשנות ה-40-50 לחייהם) הלכו לעולמם במפתיע והשאירו משפחות להתבוסס בביורוקרטיה כי לא היה להם תכנון. ברגע שרכשתם נכס בדובאי, שלבו את עריכת הצוואה כחלק מתהליך הרכישה (כמו שהייתם עושים ביטוח נכס, כך גם "ביטוח ירושה").

2. שלמו חובות ופרעו עיקולים: בהקשר דובאי, אם המוריש נפטר עם חובות, החוק דורש קודם כל תשלום החובות לפני חלוקת העיזבון. במיוחד, הלוואות בבנקים מקומיים יכולות לסבך את שחרור החשבון (הבנק עלול לעכב את שחרור הכספים עד סילוק יתרת החוב). טיפ: אם יש לכם משכנתא או הלוואה עסקית, שקלו לרכוש ביטוח חיים מתאים. ביטוח חיים ישלם את החוב לבנק במקרה פטירה, וכך הנכס משתחרר נקי ליורשים. כמו כן, אם יש עיקולים/שעבודים על הנכס, טפלו בהם בעודכם בחיים. יורשים יתקשו יותר לעשות זאת.

3. נהלו רישום מסודר של הנכסים והמסמכים: הכינו תיק שמכיל את כל המסמכים הרלוונטיים: שטרי בעלות (Title Deeds), חוזי רכישה, מסמכי חברה (אם הנכס בבעלות חברה), פוליסות ביטוח, מספרי חשבון בנק, חוזי שכירות (אם הנכס מושכר), ועוד. צרפו לתיק גם את פרטי אנשי הקשר: עורך הדין שלכם בדובאי, רואה חשבון, שותף עסקי. ספרו לפחות לאדם אחד מהימן היכן התיק (או ה-hard disk) הזה נמצא. בעת פטירה, ליורשים יהיה הרבה יותר קל כשיש להם את כל התמונה. זכרו שבדובאי, ברגע שהנכסים קופאים, היורשים תלויים במה שהם יודעים, אם חשבון בנק נשכח, הכסף עלול להישאר שם ללא דורש.

4. שימרו נזילות ליורשים: בעיה נפוצה בעת הקפאת חשבונות היא שלבני המשפחה אין גישה למזומנים מיידיים לכסות הוצאות (טיסה, הלוויה, עורכי דין). בנקים באמירויות יקפיאו גם חשבונות משותפים, כך שאם הייתה לכם רק קופה אחת, בן הזוג עלול להיתקע ללא כסף זמין. פתרונות: החזיקו סכום חירום בחשבון בישראל או במדינה שלישית ע"ש בן/בת הזוג; או הכינו חשבון בבעלות חברה, חשבון עסקי של חברה לא מוקפא במוות בעליה (כי החברה ממשיכה לחיות). אופציה אחרת: ביטוח חיים שישלם לשארים מיד סכום כלשהו. אתם רוצים למנוע מצב שבו יורשיכם צריכים ללוות כסף לתקופת הביניים.

5. הגדירו מנהל עיזבון/מבצע אחראי: מומלץ כבר בצוואה למנות Executor (מוציא לפועל), אדם או חברה שיהיו אחראים לטפל בכל הסידורים. בחרו מישהו בעל יכולת וידע, שמוכן לתפקיד. עבור נכסים בדובאי, אולי עדיף למנות גורם מקומי או עו"ד שמכיר את ההליך. מנהל העיזבון יהיה מוסמך, לפי הצוואה, לגשת לבנקים, לדבר עם רשויות, למכור נכסים אם צריך וכו'. זה מקל מאוד על בני המשפחה כי הם לא צריכים להתמודד אישית עם כל טרטור, המנהל עושה זאת עבורם. ודאו כמובן שמדובר במישהו אמין כי זו אחריות גדולה.

6. התייחסו בנפרד לעסקים פעילים: אם בבעלותכם חברה או סטארט-אפ בדובאי, הירושה שלה עלולה להיות מורכבת. מניות בחברה יכולות לעבור בירושה, אבל השותפים העסקיים עשויים להיות בצומת לא נוחה אם בבת אחת יורשים חסרי ניסיון יכנסו. לכן, תכננו ירושת עסקים מראש: אפשר בצוואה להסמיך את הדירקטוריון למנות מחליף, או לתת אופציה לשותף לקנות את חלקכם (הסדרי buy-sell). אפשר גם לייעד יורש מסוים לקבל רק את העסק, ואחרים את שאר הנכסים, תלוי מי מתאים. זכרו גם שיש חוקים בדובאי לגבי בעלות זרה, אם עסק רשום תחת אשרת השהייה שלכם, מה יקרה כשאתם לא? פה אולי לא די בצוואה, צריך גם לעדכן מסמכי חברה או הסכמי שותפות בהתאם.

7. שקלו צורות בעלות אלטרנטיביות: בהמשך נדון בכך בהרחבה, אך נציין כאן: יש מי שבוחרים להחזיק נכס באמצעות מבנה חברה או נאמנות כדי להקל את העברה. למשל, אם הנכס רשום על שם חברה באיי הבתולה הבריטיים, אז פורמלית אין אירוע ירושה בדובאי, החברה ממשיכה להחזיק בנכס. אז היורשים צריכים לקבל את מניות החברה (מה שמוסדר אולי במסמך החברה). זה נוהל שמשקיעים גדולים שוקלים. אבל, כפי שנבהיר, זה לא מתאים לכל אחד ויכול לסבך דברים אחרים (עלויות, מסים בחו"ל).

8. היו ערניים לנושא הויזה/סטטוס של היורשים: אם בן/בת הזוג והילדים מתגוררים בדובאי על אשרת שהייה שהייתה תלויה בכם (למשל golden visa על שמכם), במקרה פטירה, הויזות שלהם צפויות להתבטל לאחר פרק זמן. תיידעו את המשפחה: יתכן שתוך 30 יום צריך להסדיר ויזה חדשה (נניח, אם ילד נשאר ללמוד שם, צריך אפוטרופוס אחר שיתמוך). אם הנכס עובר אליהם, אולי הם עצמם יכולים לבקש ויזת משקיע על סמך הבעלות החדשה. כל זה לא חלק מהצוואה, אבל חשוב בתכנון. אלמנה שקיבלה את הווילה, תוכל לקבל אשרת משקיע אם ערך הנכס מעל סף מסוים (למשל, כיום בדובאי נדרשת השקעת נדל"ן של 750 אלף דירהם לויזת שהיה לשלוש שנים). אם כן, הדריכו אותה מראש מה לעשות.

9. היו מודעים להיבטי מיסוי בינלאומי: הזכרנו שישראל לא גובה מס ירושה, אך אם היורשים אינם תושבי ישראל (למשל, ילד עבר לארה"ב וקיבל ממכם דירה בדובאי), הוא אולי יהיה חייב לדווח עליה בארה"ב. או הפוך: אם אתם תושבי חוץ, ישראל תיתן פטור ממס מסוים. אז טוב להתייעץ עם מומחה מיסוי בינלאומי בהתאמת הצוואה. למשל, אזרח ארה"ב (dual citizen) שקיבל נדל"ן זר, כפוף שם למס העיזבון הגלובלי. יש לפעמים Trusts או ביטוחים כדי להקטין חבות.

10. ערבו עורך דין ישראלי בנוסף לעו"ד בדובאי: עריכת צוואה בדובאי אינה מייתרת את הדגשים בישראל. רצוי שעורך דין ישראלי (מתחום ירושה) יקרא את צוואתכם הזרה ויוודא שאין בה השלכות לא צפויות על נכסים בישראל. לדוגמה, אם בצוואת דובאי כתבתם שכל רכושכם בעולם ל-X, זה טכנית כולל גם מה שבישראל, ואולי מתנגש עם צוואה ישראלית. לכן תיאום חשוב. עו"ד ישראלי גם יכול לייעץ איך הצוואה הזרה תתיישב עם חוקי משפחה ישראליים, למשל, שאישה לא תדרוש כאן חלק נוסף (למשל "עיזבון הראוי", מושג מורכב, אך אפשרי בעיזבונות בינ"ל). שורה תחתונה: תכננו באופן הוליסטי, בצוות של יועצים משתי המדינות.

11. אל תשכחו את החיים עצמם, ייפוי כוח רפואי/כללי: צוואה נכנסת לפועל אחרי מות. אבל מה אם חס וחלילה נעשים בלתי-כשירים (קומה, דמנציה)? מי ינהל את הנכסים אז? בישראל יש כלי של "יפוי כח מתמשך". באמירויות זה פחות מפותח, אך אפשר לעשות ייפוי כוח נוטריוני למישהו שיתפעל ענייניכם במקרה חירום. שקלו למנות מראש מיופה כוח (Power of Attorney) לענייני הנכס בדובאי, כך שאם אינכם זמינים, השכירות, התחזוקה, התשלומים, יטופלו. חשוב לדעת: כל יפוי כוח מבוטל אוטומטית עם המוות (אין "יפוי כוח אחרי המוות"). לכן זה רק לשלב הביניים אולי.

12. עדכנו את הצוואה ואת המבנים כשמצבכם משתנה: לדוגמה, נולדו ילדים חדשים, הכניסו אותם כיורשים. התגרשתם, ודאי תרצו לשנות. מכרתם את הדירה וקניתם אחרת, עדכנו כדי שלא תהיה טעות בזיהוי. מומלץ לעיין בצוואה כל 3-5 שנים ולראות אם היא עדיין משקפת את רצונכם ומצב הנכסים.

13. היעזרו בביטוח: הזכרנו ביטוח חיים להלוואה, אך אפשר גם ביטוח חיים כללי שתומך ביורשים (במיוחד אם הנכס אינו נזיל). למשל, אם עיקר עושרכם בנדל"ן וייקח זמן למכור, הביטוח יספק כסף מיידי ליורשים להתמודד. בדובאי גם מוצעים ביטוחי "בדובאי" שמיועדים לגשר עד חלוקת עיזבון.

14. למדו את בני המשפחה מה לעשות: שבו איתם, הסבירו את קווי המתאר ("יש לי צוואה ב-DIFC, תפנו לעו"ד פלוני, אל תיבהלו כשהבנק מקפיא חשבון, זה נורמלי"). ידע מוקדם יחסוך לחץ.

15. שקלו הקמת נאמנות משפחתית: למשפחות בעלות עושר רב ונכסים במספר מדינות, פתרון של נאמנות או קרן משפחתית (Foundation) עשוי להיות יעיל. למשל, DIFC מאפשר להקים Foundation עם ייעוד מורשים ספציפי (דומה לנאמנות). אפשר להעביר אליה את הנכסים וכבר לקבוע מי יהנו ממנה אחרי לכתכם, בלי לעבור בירושה בכלל. זה מורכב ודורש ניהול מקצועי, אך לעיתים כדאי (מונע גם סכסוכי יורשים פוטנציאליים כי הנכס כבר לא "שלהם" אלא של נאמנות שתשלם להם לפי כלליה).

Bonus, שיעור מהקורונה: תקופת הקורונה לימדה אותנו שדברים עלולים להידרדר מהר, ולפעמים לא ניתן אפילו לטוס כדי לטפל בעניינים. אנשים נתקעו במדינות אחרות. לכן, ודאו שיש לכם סריקות דיגיטליות של מסמכים חשובים, גיבוי בענן אולי, וגישה לבני משפחה. אחד הלקחים היה גם לעשות צוואה אונליין, ו-DIFC אכן איפשר וידאו כפי צוין.

לסיכום הטיפים, הגישה צריכה להיות פרו-אקטיבית: נקטו כל צעד שיקל על יורשיכם ויגן על ערך הנכס. מדובר בסדרת החלטות קטנות ופעולות בירוקרטיות יחסית פשוטות עכשיו, שיכולות לחסוך המון כאב ראש, כסף ועוגמת נפש למי שאכפת לכם ממנו בעתיד.

לאחר שעסקנו בטיפים הכלליים, נוכל לעבור לחלק מעשי ומוחשי: איך נראית דוגמה לצוואה שכתובה באופן המתאים גם לדובאי וגם לישראל.

דוגמה לצוואה המתאימה גם לדובאי

כדי להמחיש את העקרונות שתיארנו, נציג כעת דוגמה תיאורטית, אך מציאותית, של קטעי צוואה שמתייחסים לנכסים בדובאי. נדגיש: זו לא נוסחה מחייבת, אלא אילוסטרציה של כיצד ניתן לנסח באופן המתאים לשתי המערכות.

נניח אדם בשם דוד לוי, אזרח ישראלי בן 50, נשוי לרחל ואב לשני ילדים בוגרים. לדוד יש דירה בתל אביב, חשבון בנק בישראל, וגם דירת נופש שנרכשה בדובאי (בקומפלקס בדאון-טאון) וחשבון בבנק Emirates NBD בדובאי. הוא רוצה להשאיר הכל לאשתו, ואם היא לא בחיים, לילדיו בחלקים שווים. הם כולם יהודים (לא מוסלמים).

הנה קטעים מרכזיים מצוואתו (נכתוב דו-לשוני לקונטקסט):

פרטי זיהוי והצהרת אי-תחולה מוסלמית:
"I, David Levi, holder of Israeli passport number ______, born on ____, of address 10 Dizengoff St, Tel Aviv, Israel, hereby declare this to be my last will and testament. I am of sound mind and acting of my own free will. I declare that I am not a Muslim (אני מצהיר בזאת שאיני מוסלמי) and that this Will is made in accordance with and shall be governed by the laws of the Dubai International Financial Centre (DIFC) and the laws of the State of Israel, as applicable."

הסעיף הנ"ל מבהיר לאיזו מסגרת משפטית הוא מתכוונן, במקרה זה DIFC (יכול היה לכתוב במקום "laws of UAE for Non-Muslim Personal Status" אם בוחר נוטריון) וגם אזכור חוקי ישראל כדי להרגיע שאצלנו תקף. כמובן, יש כפילות מסוימת, אבל עדיף כפול מלהשמיט.

חלוקת רכוש:
"I bequeath all my assets, both movable and immovable, wherever situated, to my wife, Rachel Levi (ID/Passport No. ___). This includes, but is not limited to:

• My real property located in Dubai, United Arab Emirates, described as Apartment ___, Tower __, Downtown Dubai (Title Deed No. ___), to be transferred entirely to my wife.
• Any and all bank accounts and investments under my name, including Account No. ____ at Emirates NBD Dubai, and accounts at Bank Hapoalim Israel, to my wife.
• All personal belongings, vehicles, and any other assets not specifically mentioned, to my wife.

In the event that my wife, Rachel, does not survive me by more than 30 days, then all such assets shall pass to my children, [Name1] and [Name2], in equal shares (50% each)."

(תרגום תמציתי לעברית: "אני מוריש את כל רכושי, מיטלטלין ומקרקעין, בכל מקום שהוא, לאשתי… כולל דירתנו בדובאי… כל חשבונות הבנק… לרבות חשבון מס' ___ בבנק Emirates NBD… אם אשתי לא תחיה אחריי 30 יום לפחות, יעבור רכושי לילדיי בשווה.").

בסעיף זה רואים פירוט של הנכס בדובאי, עם פרטיו. זה חשוב ברמה הפרקטית, זיהוי הנכס מול הרשות. ציון מספר חשבון בנק אף הוא מסייע ליורשים. במילים "wherever situated" הוא תופס הכל, אבל טוב שציין ספציפית את דובאי, כדי שלא יטענו שנשכח.

מינוי מנהל עיזבון ואפוטרופסות (אם היו קטינים):
"I nominate my brother, Jonathan Levi (Passport No. ___), who resides in Dubai, UAE, to act as the Executor of this Will as concerns my assets in the UAE, to carry out the administration of my estate and the distribution to the Beneficiaries. I grant the Executor all powers allowed by law to settle debts, liaise with authorities, and transfer or sell assets as needed for the benefit of the Beneficiaries.

For the avoidance of doubt, the appointment of the Executor does not affect the right of my wife or children to receive the assets; it is only intended to facilitate proceedings.

[If minor children: I appoint my sister, [Name], residing in Israel, to be the Guardian of my minor children [Names] in the event of the death of both myself and my wife. I express the wish that she be granted custody of the children and that they be raised in Israel.]"

(בעברית: מינה אח כ"מנהל עיזבון" לטפל בנכסים באמירויות, נותן לו סמכויות, וממנה אחות כאפוטרופוס לקטינים במקרה הצורך, עם משאלה שיגדלו בישראל). זה לא חובה, אבל מאוד מועיל.

סעיף אי-ביטול צוואות קודמות (כאן חשוב ביותר אם יש שתיים):
אם דוד ערך גם צוואה בארץ, הוא יכתוב משהו כמו: "I have also executed a separate will on [date] dealing exclusively with my assets in Israel. I declare that this present Will is limited to my assets in the United Arab Emirates and is not intended to revoke or supersede my Israeli will, which shall remain valid for all assets outside the UAE. In case of any conflict, this Will shall govern assets in the UAE and the Israeli Will shall govern assets in Israel."

הוא יכול גם לעשות הפוך: בצוואה הישראלית לכלול סעיף שמחריג את צוואת דובאי. העיקר, למנוע בלבול.

חתימה:
בסוף, חתימת המצווה, חתימות עדים (או נוטריון/DIFC Officer), תאריך ומקום. אם זה בדובאי נוטריון, יהיה בערבית נוסח אישור. אם ב-DIFC, חותמת דיגיטלית.

זו הדוגמה בקווים כללים. נשים לב לדגשים שנצפים בצוואה:

• הוכנסה הצהרת "איני מוסלמי", קריטי למהימנות במסלול המקומי.
• פירוט ברור של הנכס בדובאי, כדי שהצו יוכל לציין אותו ספציפית.
• הוראת "אם אשתי לא שרדה 30 יום", כלל ידוע למניעת מצב ששני בני הזוג מתו בהפרש קצר ואז צריך אולי לשנות חלוקה. 30 יום מבטיח שרק אם באמת חיה יותר מחודש, היא תקבל, אחרת כאילו נפטרו יחד.
• מינוי מנהל עיזבון מקומי, האח שנמצא בדובאי, רעיון מצוין כי הוא זמין לטפל.
• אפוטרופוס לילדים, נקודה רגישה, כך נמנע מצב שבית משפט בדובאי ימנה מישהו זר. הם יכבדו את רצון ההורים בדרך כלל.
• סעיף אי-ביטול, מציל מתאונת "צוואה מבטלת אחרת".

כמובן, צוואה אמיתית תהיה ארוכה יותר, עם הגדרות ("אשתי תיקרא להלן 'הנהנית'", למשל), עם סעיף תשלום חובות (לפני חלוקה) ועם הצהרות שאין תוקף לצוואות קודמות (פרט למקרה של ישראל כפי שראינו).

הדוגמה ממחישה שאפשר לשלב התייחסות לשתי המדינות בצוואה עצמה. היו אנשים שבחרו אפילו לציין "צוואה זו נערכת באנגלית ובעברית, הנוסח האנגלי גובר", אבל רוב המומחים ימליצו להימנע מערבוב שפות רשמיות במסמך אחד; עדיף להחזיק שני מסמכים מתואמים.

חשוב לומר: לא מומלץ להעתיק דוגמה כזו עצמאית ולערוך לבד. תמיד עדיף לקבל ייעוץ משפטי מיומן. יש מורכבויות רבות (למשל, מס פורמלי, בישראל צריך 2 עדים; ב-DIFC מספיק אחד ופקיד, אבל אם מי שלא מבין את זה מערבב, יכול להיות בעיה).

הבנו איך נראית צוואה, עכשיו ניגש לאחד ההבדלים המשמעותיים בין ישראל לדובאי בהקשר ירושה, וזה הנושא של מיסוי, במיוחד מיסוי ירושה ומעבר נכסים.

היבטי מיסוי על ירושה בדובאי

אחת הסיבות שדובאי מושכת משקיעים מכל העולם היא מבנה המיסוי הידידותי שלה. הדבר מתבטא גם כאשר מדובר בירושה: באיחוד האמירויות, כולל דובאי, אין מס ירושה או עיזבון. כלומר, כאשר אדם הולך לעולמו, השלטונות אינם גובים אחוז כלשהו משווי העיזבון לפני העברתו ליורשים. מצב זה דומה לישראל (שבה כאמור אין מס עיזבון). עם זאת, יש מספר היבטים כספיים ומיסויים ששווה לציין בהקשר ירושה בדובאי:

1. מס ירושה, לא קיים:
באיחוד האמירויות בכלל לא הונהג מעולם "מס עיזבון" כמו במדינות אחרות. מה שהיורשים מקבלים, עובר אליהם בשלמותו, בלי ששיעור ממנו נלקח לאוצר המדינה. זוהי נקודה חשובה, כי חלק מהמשקיעים הישראליים רגילים לשמוע סיפורי אימים על 40% מס ירושה בארה"ב או באנגליה, ותוהים האם באמירויות יש משהו דומה. התשובה היא לא. אם אדם מוריש וילה בשווי מיליון דולר בדובאי לבנו, הבן יקבל שווי מלוא המיליון (למעט עלויות רישום מינוריות כפי שנפרט).

2. דמי רישום/העברה של נכס מקרקעין:
על אף שאין מס עיזבון, ישנן עמלות מנהלתיות בעת העברת בעלות בנכס נדל"ן על שם יורש. ציינו קודם: רשות הקרקעות של דובאי (DLD) גובה אגרה קבועה של כ-1,000 דירהם לכל נכס בהרשמת ירושה. בנוסף, 250 דירהם עבור הפקת טאבו חדש. כך, העברת דירה ששוויה מיליונים תעלה בעצם רק כ-1,250 דירהם (~1,300 ש"ח). סכום זה סמלי בהשוואה ל-4% שהיה נגבה במכירה רגילה. המשמעות: השלטונות אינם רואים בירושה אירוע מיסוי אלא עניין משפחתי, וגובים רק כיסוי עלות שירות. גם העברת מניות או כספים בבנק אינה כרוכה במס.

אגב, האגרה הזו דומה למצב בישראל: אין מס רכישה על דירת ירושה שעוברת לבן זוג/ילד לפי חוק, אלא רק אגרת רישום בטאבו (כמה מאות שקלים).

3. מס הכנסה או רווחי הון ליורש:
באיחוד האמירויות אין בכלל מס הכנסה על יחידים ולא מס רווחי הון. ולכן, היורש שמקבל למשל תיק השקעות או חשבון בנק שם, לא ישלם מס על קבלתם, וגם אם ימכור ניירות ערך ברווח, אין מס מקומי. (שימו לב: אם אותו יורש הוא ישראלי, ישראל עשויה למסות אותו כאמור על הרווח, זה נקודה הבאה).

4. מיסוי בינלאומי על היורשים הישראלים:
כאן נכנס גורם חיצוני, מדינת ישראל. ישראל כאמור אינה מטילה מס ירושה, כך שהירושה עצמה אינה אירוע חייב במס בארץ. אולם, לאחר שהיורש קיבל את הנכס, הוא נכנס לנעליים של המוריש בכל הנוגע לחבות מס עתידית. למשל:

• אם יורש ישראלי קיבל דירה בדובאי ולא גר בה, אלא משכיר אותה, עליו לדווח למס הכנסה בישראל על הכנסות שכר דירה מחו"ל. ישנו מסלול מס מופחת (15% בלי ניכויים) או מס שולי עם ניכוי הוצאות, לפי בחירה. כלומר, המדינה תמסה את ההכנסה השוטפת מהנכס.
• אם היורש ימכור את הדירה בעתיד, הוא יצטרך לשלם מס שבח בישראל על הרווח (ההפרש בין שווי המכירה ל"שווי רכישה" שהמוריש קנה). כאן יש נקודה: אולי מגיע פטור יחסי כי זו דירת ירושה? אבל פטור דירת ירושה בחוק הישראלי חל רק על דירה בישראל בירושה מקרוב משפחה. דירה בחו"ל לא נכנסת לסעיף הפטור הזה. אז יחויב כרגיל. המס השולי על רווח הון נדל"ן הוא 25%. מה עם מיסוי באמירויות? אין, אבל אם היה, ישראל הייתה מאפשרת זיכוי מס חלקי. במקרה שלנו אין, אז לא רלוונטי.
• אם היורש הישראלי הוא תושב חוץ, נניח עבר לארה"ב, אז ישראל לא תמסה אותו, אבל ארה"ב אולי תמסה (ארה"ב ממסה אזרחיה גלובלית, אז אם היורש אזרח אמריקאי, ייתכן שיצטרך לדווח על הירושה ואולי לשלם אם היא מעל סכום מסוים. אבל זה כבר הדין האמריקאי).

מבחינת מדינת ישראל, קבלת הירושה עצמה אינה חייבת במס, אבל הנכס וההכנסות ממנו לאחר מכן, כן. בדיוק כפי שהיה אילו המוריש עוד חי ומקבל הכנסות. הירושה לא נותנת "מגן" מיוחד.

5. הסכם מס ישראל-אמירויות:
בשנת 2020 נחתמה אמנת מס בין ישראל לאיחוד האמירויות, והיא אושררה ב-2021. זו אמנת מס הכנסה, לא מכסה ענייני עיזבון (בד"כ אמנות עיזבון הן נפרדות, וישראל לא זקוקה לאמנות כאלה כי אין לה מס עיזבון). מה שכן, האמנה מסדירה מניעת כפל מס על הכנסות. למשל, אם בכל זאת יוטל בעתיד מס רווחי הון באמירויות (יש דיבור על מס על רווחי חברות, אך לא על יחידים), אזי יהיה מנגנון זיכוי כדי שישראלי לא ישלם פעמיים. כרגע לא רלוונטי כי אין שם מס לגבות.

נקודה מעניינת: האמנה מגדירה שתושב ישראל שיגרוף רווח נדל"ן באמירויות, אותה אמירויות רשאית למסות לפי חוקיה, וישראל תזכה. אך אמירויות לא ממסה כאמור, אז סעיף "ישן" חסר שיניים.

6. מיסוי חברות המושפעות מירושה:
אם הנכס מוחזק ע"י חברה מקומית של המוריש, כאן עשויה להיות השפעה עקיפה. לדוגמה, נפתחה חברה ב-Dubai Free Zone שמחזיקה 3 דירות. החברה הזו אולי חבה החל מ-2023 במס חברות (כי האמירויות הנהיגו מס חברות בסיסי של 9%). כאשר אדם נפטר, החברה ממשיכה להתקיים, אך מניותיה עוברות ליורשים. העברת מניות, אין מס. אבל אם העיזבון מתעכב, והחברה בינתיים ממשיכה להפיק הכנסות, המס השוטף על הרווחים מתקתק (אם חל). זה מיסוי חברות, לא "ירושה", אך יורשים צריכים לזכור שהם עכשיו בעלי מניות בחברה שחייבת בדיווח מס.
בנוסף, בישראל אם היורש מקבל מניות בחברה זרה ששווה הרבה (נניח מעל ~4 מיליון ש"ח נכסים), וייווצר לו מעמד "נישום מיוחד" (כמו חברת משלח יד זרה או חברת נכסים זרה), זה כבר נושא מסובך, אך יתכן השלכות מס ישראליות. רצוי להתייעץ עם רו"ח מומחה במיסוי בינ"ל.

7. דמי ניהול עיזבון והוצאות מוכרות:
הוצאות על הליך הירושה (כמו שכר עו"ד בדובאי, אגרות DIFC), הן לא "מס", אבל ראוי לחשוב עליהן. אם היורשים שילמו 3,000$ לעו"ד מקומי כדי להסדיר העברת הנכס, זה בעצם "עלות" שמפחיתה את התמורה נטו שקיבלו. אמנם בישראל לא ניתן להזדכות על זה לצרכי מס שבח (כי אלו הוצאות של היורשים, לא של המוריש), אבל היורשים יכולים לשמור קבלה, אולי אם ימכרו את הנכס, ינסו לטעון שזו הוצאה שהייתה לצורך השבחת הזכות (לא בטוח, תלוי ברשויות המס). כך או אחרת, הוצאה זו בדרך כלל נמוכה ביחס לשווי הנכס, אבל יש להביאה בחשבון.

8. השוואה בינלאומית קצרה:
רק כדי לחדד עד כמה המצב בדובאי נוח במסים, נשווה:

• ארה"ב: מס פדרלי 40% על שווי עיזבון מעל ~12.9 מיליון דולר (לאזרח), ועל נכסים אמריקאיים מעל $60k אם המוריש זר. יש אמנה עם כמה מדינות, אך לא עם ישראל, אז ישראלי עשיר שמשקיע בארה"ב באמת מסתכן במס עיזבון.
• בריטניה: מס 40% מעל ~£325k, חל גם על נדל"ן בריטי שבבעלות זר (הם סגרו פרצות של חברות offshore).
• צרפת: מס פרוגרסיבי עד 45% לרכוש שעובר לילדים, ויותר אם ליורשים רחוקים.
• דובאי/ישראל: 0%.

זה הבדל דרמטי. לכן משקיעים לפעמים יעדיפו לשים כסף בדובאי או ישראל דווקא כדי להימנע ממס עיזבון קטלני בארצות אחרות. ראוי לציין, בשל כך הצוואה בדובאי היא "טהורה" ממס: לא צריך לחשב איך לחלק כדי להפחית מס, כמו שעושים בארה"ב (תכנון נאמנויות, מתנות לפני המוות וכו'). אפשר לחלק לפי רצון נקי.

9. מס עיזבון עתידי בישראל?
מדי פעם עולות הצעות בישראל להחזיר את מס העיזבון. אם בעתיד יוחלט על כך, זה ישפיע גם על ירושות נכסים בחו"ל של ישראלים, כנראה כן (ישראל יכולה להגיד: כל עיזבון של תושב ישראל ממוסה בגלובלי). כרגע אין דבר כזה, אך משקיעים גדולים מאוד עוקבים אחרי שינויים. במקרה שצפוי שינוי, ייתכן וירצו "לתרום או להעביר לנאמנות" לפני שיהיה מס. בינתיים, הסטטוס קוו של אפס מס נחשב מוצק.

10. מס עיזבון באמירויות בעתיד?
נכון ל-2025, אין כלל דיבור או יוזמה למס עיזבון שם. האמירויות מקפידות על תדמיתן כמקלט מס (לגיטימי) למשקיעים. הן רק השנה התחילו מס חברות, וגם זה בשיעור מינימלי ועם הרבה פטורים. קשה לראות אותן מטילות מס ירושה, מה גם שזה עלול ליצור התנגשויות עם השריעה (מבחינת מי אחראי לשלם וכו').

לסיכום חלק המיסוי: בדובאי אין "עונש" מס על ירושה, וזה אחד ההיבטים היותר ידידותיים למשקיע. ההוצאות היחידות הכרוכות הן אדמיניסטרטיביות (אגרות, תרגומים, שכר מומחים), והן כאמור ניתנות לצמצום עם תכנון. אם נשווה זאת לסיכונים במדינות אחרות, זו הקלה עצומה.

כעת, לאחר שהורדנו מהפרק דאגות מס, נוכל להתרכז בנושא חשוב אחר: השוואת מיסוי הירושה בישראל לעומת דובאי באופן מסודר, והשלכות לדור הבא, שאלות מורכבות של העברה חלקה לדור ההמשך.

מיסוי ירושה בישראל לעומת דובאי

לאחר שהסברנו בפירוט שאין מיסוי ירושה בדובאי, ראוי להשוות את התמונה הכוללת בין ישראל לדובאי בתחום המיסוי של נכסים ותשלומים סביב הירושה, כדי להבהיר את נקודות הדמיון והשוני. כמו כן נתייחס איך ההבדלים הללו עשויים להשפיע על החלטות המשקיע והיורשים:

מיסוי ישיר על העיזבון:

• בישראל: כאמור, משנת 1981 אין מס עיזבון בישראל. לפני כן היה (בשיעורים של 10%-40%), אך בוטל. היום, יורשים ישראלים מקבלים את העיזבון נטו.
• בדובאי: מעולם לא הונהג מס עיזבון. גם אין מס מתנות או מס על העברת הון משפחתי.
  => מסקנה: בשתיהן אפס. כלומר, מבחינת "כמה המדינה לוקחת מהעוגה לפני החלוקה ליורשים", אפס בכל אחת.

אגרות ותשלומי חובה נלווים:

• בישראל: תשלום עבור צו קיום צוואה/ירושה הוא אגרה קטנה (כ-503 ₪ כיום), ותשלום פרסום בעיתון (~130 ש"ח). רישום דירה בטאבו על שם יורש, אגרה נמוכה, אולי ~250 ש"ח. הליך הירושה עצמו מנוהל ע"י הרשם ללא עלות משמעותית פרט לאלה. אם בית משפט מעורב (למשל בהתנגדות), אין "אגרה" גבוהה על עצם ההליך חוץ משכ"ט עו"ד וכו'.
• בדובאי: אין אגרת בית משפט גבוהה על ירושה. אם דרך נוטריון, תשלום 2,000 דירהם (כ-2,000 ש"ח) לרישום הצוואה מראש. אם דרך DIFC, 10,000 דירהם אגרת רישום. לביצוע בפועל: אגרת צו קיום כ-500$ (1,500 דירהם), אגרת העברת נכס 1,000 דירהם.
  => מסקנה: עלויות אדמיניסטרטיביות בדובאי נוטות להיות גבוהות יותר (אגרת DIFC למשל). אך יש לזכור: ישראלי שמשלם 10,000 דירהם עושה זאת מרצון כדי להבטיח הנכס, בעוד שבמדינות מס עיזבון, התשלום הוא כורח. כלומר העלות בדובאי היא כמו "פוליסת ביטוח" על השקט הנפשי, לא מס. ובישראל אין צורך בתשלום שכזה. בסה"כ, אחוזית משווי נכסים גם 10 אלף דירהם זה זעיר לרוב (אם נכס שווה מיליון, אז 0.27%).

מיסוי הכנסות מהנכס טרום ולאחר הפטירה:

• בישראל: אין הבדל למיסוי ההכנסה לפי אם בעל הנכס חי או יורש. כלומר, אם אבא השכיר דירה, שילם מס לפי חוק. כשעברה לבן, הבן ישלם מס אותו דבר. אין הקלה מיוחדת ליורש (מלבד אולי מדרגות מס רכישה מופחתות כאשר מוכרים נכס שהתקבל בירושה לקרוב, נושא טכני).
• בדובאי: מאחר שאין מס על השכרה/רווחים, סוגיה זו לא קיימת.
  => מסקנה: כל עוד המשפחה נשארת בישראל תחת המערכת הישראלית, הנכס בדובאי נושא את אותו עול מס הכנסה ושבח שהיה נושא נכס בישראל (כי ישראל ממסה גלובלית). אלא שיש הבדל: אילו הנכס היה בישראל, יכלו אולי למכור בפטור דירת מגורים (אם מתאמים וכו'). דירה בחו"ל לא זכאית לפטור דירת יחיד לפי חוק ישראלי. כלומר, באירוני, נכס בירושה בדובאי ממוסה דווקא יותר מאשר נכס בישראל אם מסתכלים על מס שבח: כי בישראל יורשים דירה מהורה אחד, ייתכן והם יקבלו פטור כשימכרו אם אין להם דירה אחרת. אבל דירה בחו"ל, הפטור לא חל ויהיה 25% על כל עליית הערך. עם זאת, אולי היורש יכול לתכנן: למכור את דירתו בארץ בפטור ולקחת את הדירה בדובאי כנכס השקעה החייב במס, זו החלטה שלו.

אמנות מס/שיתוף מידע:
ישראל חתומה על הסכמי חילופי מידע כולל עם האמירויות (במסגרת ה-OECD CRS). המשמעות: רשויות מס בישראל יקבלו דיווחים על חשבונות בנק ונכסים פיננסיים של ישראלים בדובאי. לכן, יורש ישראלי שמחזיק בנכסים פיננסיים שהיו של המוריש בדובאי, לא יכול "להתחבא". זה צף. לגבי נדל"ן, אין כרגע רישום ציבורי שכל כך קל לשתף, אבל אולי בעתיד. כך או כך, רצוי לפעול כחוק.
מבחינת אמנות מס, אין במיוחד אמנת ירושה בין ישראל לאמירויות, כפי שאין מס ירושה.

מיסוי דור שני והלאה:
לאחר שהיורשים קיבלו והתחילו להחזיק בנכס, מבחינת מס עתידי:

• אם היורשים גם ישאירו את הנכס לדור הבא (נכד של המקורי), ישראל עדיין לא תמסה, דובאי לא.
• אם מישהו (נכד) ירצה להעביר הנכס במתנה בעודו בחיים למישהו, דובאי לא תמסה מתנות, ישראל גם לא (אין מס מתנה בישראל חוץ ממקרי תכנון מס מלאכותי).
  כך שאפילו תכנון העברה בין-דורית בלי למכור, כמעט חסר חסמי מס.

השפעת המיסוי על החלטות השקעה:
משקיע ישראלי ששוקל איפה לקנות נכס, ארה"ב או דובאי, לדוגמה, עשוי לתת משקל כבד לכך שבדובאי אין סיכון שמס עיזבון "יאכל" את הירושה. זה שיקול אסטרטגי למשפחות אמידות.
מצד שני, הוא גם ישקול שאם ילדיו בכל מקרה חיים בישראל, אולי נוח להם יותר לרשת נכס בישראל (בלי צורך לנהל מעבר גבול וכו'). אבל ניתן למנות זאת עם מה שהסברנו על ויזה וניהול.

טבלה תמציתית להשוואה:

סוג מס/עלות	ישראל	דובאי
מס עיזבון (Estate Tax)	0% (אין מאז 1981)	0% (לא קיים כלל)
אגרת רישום צוואה מראש	אופציונלי: 0₪ (הפקדה רשות)	~2,000 AED (נוטריון) / 10,000 AED (DIFC)
אגרת בקשת צו ירושה/קיום	~₪650 (כולל פרסום)	~1,500 AED (DIFC Probate Order)
דמי העברת נכס מקרקעין ליורש	~₪250 (טאבו)	1,000 AED (+250 תעודה)
מס רכישה/העברה	0% (פטור לקרובים מדרגה 1)	0% (נחשב מתנה לקרוב, רק אגרה)
מס על הכנסות שכר דירה	10%-50% (שולי) או 15% מסלול מיוחד	0% (אין מס הכנסה אישי באמירויות)
מס שבח/רווח הון במכירת נכס	25% (בישראל; נכס חו"ל חייב לפי חוק)	0% (אין מס רווחי הון אישי)
הכרה בהוצאות ירושה לצורכי מס	חלקית (עו"ד לא, מס רכישה לא רלוונטי)	לא רלוונטי (אין מס על רווחי הון)

(מקור: ניתוח השוואתי; נתוני אגרות דובאי, ונתוני מס ישראל)

הטבלה מציגה בבירור את היתרון של דובאי כמעט בכל סעיף (למעט שיש אגרות רישום צוואה מראש, שזו יותר החלטה שלנו מאשר חובה).

בהתייחס לכותרת הפרק: "מיסוי ירושה בישראל לעומת דובאי", ניתן לסכם במשפט: לשום מדינה אין מס ירושה, אך שתיהן יממשו מסים אחרים בצורה שונה. בישראל יורשים יישאו במס על הכנסות עתידיות (וגם בדובאי אם אותם יורשים תושבי ישראל). דובאי לא תגבה דבר בעת ההורשה, בניגוד למדינות מערביות אחרות.

חשוב גם להבהיר למשקיעים: אין צורך לתכנן פעולות הימנעות מס מיוחדות עבור ירושה בדובאי, בניגוד למדינות אחרות שבהן אנשים למשל מעבירים נכסים לילדים בעוד הם חיים כדי להתחמק ממס עיזבון, או מקימים נאמנויות מסובכות. כאן, התכנון נועד למנוע כאב ראש חוקי, לא מס.

כעת, משסקרנו את סוגיות המס, אפשר לעבור לדיון בלתי-כספי אך אסטרטגי: איך מבטיחים ירושה לדור הבא בצורה חלקה, מעבר לסתם כתיבת הצוואה, כלומר, היבטים של הכנה דורית ותאום, כפי שניגע בחלק הבא.

ירושה לדור הבא, איך מבטיחים מעבר חלק?

מעבר לכתיבת צוואה וענייני חוק, העברת נכסים בין-דורית באופן מוצלח תלויה גם בגורמים אנושיים, תכנוניים ותרבותיים. "מעבר חלק לדור הבא" פירושו לא רק שהנכס יעבור מבחינה משפטית, אלא שהוא ינוהל וינוצל היטב בידי היורשים בלי סכסוכים, ובלי שייתקע או יאבד ערך. הנה כמה עקרונות וצעדים כדי להבטיח זאת:

1. שיתוף ותיאום ציפיות בתוך המשפחה:
הפתגם "מריבות ירושה מתחילות כשאין תקשורת מוקדמת" נכון בכל העולם. אם בכוונתכם להוריש נכס בדובאי לדור הבא, דברו איתם מראש על כך. הסבירו מה הנכס, מה שוויו, מה האפשרויות לעשות איתו (להחזיק, למכור, להשכיר). כך הילדים או היורשים לא יהיו מופתעים לחלוטין. למשל, אם רצונכם שהוילה בדובאי תישאר במשפחה כמקום מגורים לנכדים בעתיד, אמרו זאת, כדי שלא ימכרו מיד. תקשורת פתוחה מפחיתה חשדנות ותחושת "אי צדק" בין יורשים.

2. הדרכת הדור הבא בניהול הנכס:
נכס בדובאי מצריך ידע תפעולי: לשלם דמי ניהול וועד בית (Service charges), לדאוג לביטוח, לטפל בשוכרים או בתחזוקה. אם רק אתם טיפלתם בזה, אולי הילדים לא יודעים מה לעשות. מומלץ לערב אותם עוד בחייכם בניהול, למשל, קחו בן/בת לפגישה עם סוכן הנדל"ן המקומי, הראו להם את פורטל התשלומים של ועד הבית. רשמו אותם כמורשי מידע בחברת הניהול. ככל שיהיו בעניינים, כך במקרה מות, הם ידעו להמשיך (או לפחות יכירו למי לפנות). ניתן גם להכין "Manual", מסמך עם כל המשימות השנתיות (לדוגמה: בינואר לשלם ביטוח מבנה, ביוני לחדש חוזה שכירות וכו').

3. חלוקה ברורה של אחריות בין יורשים:
אם יש כמה יורשים (למשל 2-3 ילדים) והחלטתם שכולם ירשו במשותף את הנכס, הצוואה תחלק אחוזים שווים. אך אז, הם מעין "שותפים" בנכס. כדי למנוע סכסוכים, רצוי שימנו מראש אחד מהם (או גורם חיצוני) כמנהל. אפשר להנחות בצוואה או במסמך צדדי: "ילדתי הבכורה תנהל את הדירה בדובאי, תטפל בענייני השכירות והתחזוקה, ותעביר לאחיה את חלקם בדמי השכירות". אם כולם מנסים לנהל יחד, עלול להיות בלאגן. לחילופין, אם אתם יודעים שאחד הילדים בכלל לא מעוניין בזה ומעדיף מזומן, אפשר בצוואה לתת לו נכס אחר ואת הנדל"ן לחלק האחרים, כך שלא יהיו קשורים בעל כורחם.

4. שקיפות לגבי ערך ושווי:
כדאי שהיורשים יבינו מה שווי הנכס. לפעמים ילדים מקטינים בערך או מגזימים בו, וזה גורם לריבים ("את קיבלת את הדירה היקרה בדובאי ואני רק את הקוטג' בחדרה!"). אם תשתפו אותם בשווי מוערך (אפשר לצרף הערכת שמאי מעודכנת לצוואה, או לפחות לציין שוויות בקירוב), זה יעזור לבנות אמון שהחלוקה הוגנת. כמובן, ערכי נדל"ן משתנים, אבל ניתן לתת מושג. בדובאי, שוק הנדל"ן תנודתי, אז לעדכן מדי כמה שנים. אולי אפילו תשקלו סעיף "איזון" בצוואה: אם אחד מקבל נכס יקר והשני מזומן, לבצע התאמה כספית לפי ערך.

5. קביעת מנגנונים להכרעת מחלוקת:
במקרה של בעלות משותפת בין יורשים, כדאי לקבוע בצוואה מה עושים אם דעותיהם חלוקות. למשל: "אם ילדי אינם מסכימים על אחזקת הנכס המשותף, תינתן זכות לבכור לרכוש את חלקי האחרים במחיר שוק, ואם לא ירכשו, הנכס יימכר בשוק החופשי והכסף יחולק." זהו סעיף מעין "במקרה של אי הסכמה, למכור ולסגור עניין". זה ימנע סכסוכים ארוכים (שמוכרים בארץ במקרים של דירות ירושה שאחים רבים עליהן שנים בבית משפט). עדיף לתת פתרון אוטומטי.

6. בחינת שימוש בכלי נאמנות/קרן:
כפי שהזכרנו, נאמנות יכולה לעזור במיוחד אם רוצים תכנון רב-דורי (יותר מדור אחד). לדוגמה, אם רצונכם שהנכס ישמש גם את הנכדים ולא יימכר מיד ע"י הילדים, אפשר לשקול להקים Trust שקובע שעד שהנכד הצעיר יגיע לגיל 30, לא מוכרים את הנכס, והוא מושכר וההכנסות מחולקות לילדים. זה מורכב ודורש מינוי נאמן (אולי מקצועי או קרוב משפחה אחראי). ב-DIFC אפשר ליצור "Foundation" עם מטרות כאלה. זה סוג של חברה ללא בעלים, המנוהלת לטובת נהנים לפי מסמך יסוד. נאמנות/קרן יכולה גם להגן מפני פשיטת רגל של אחד הילדים, כי הנכס לא בבעלותו הישירה. כמובן, לא לכל משפחה זה מתאים, יש עלויות וצריך נכס משמעותי להצדיק.

7. הבנת התרבות והחוק של היורשים:
אם ילדיכם היגרו למדינה אחרת (נניח ארה"ב) והם היורשים, צריך לוודא שהתכנון עובד גם מבחינת החוק שם. למשל, אזרח אמריקאי שחי בארה"ב שירש נכס בדובאי, ארה"ב דורשת שיצהיר על שווי הירושה אם מעל סכום גבוה (מעל ~$100k, טופס 3520). כדאי שהיורש יהיה מודע וימלא, שלא להיקנס. או אם יורש יהודי בישראל אבל דתי מאוד, אולי ירצה לקיים גם הלכת ירושה יהודית. אפשר ליידע אותו איך ניתן לכבד זאת (יש מנגנון "שטר חצי זכר" שאדם דתי לעיתים מוסיף לצוואה כדי שהבנים יתחלקו עם הבנות מרצון, לפי ההלכה). אם זה רלוונטי, אפשר לשלב.

8. לא לריב על קטנות, השקפת עולם:
בתור המוריש, אפשר להוסיף מילות ברכה והדרכה ליורשים בצוואה (זה חוקי). יש שמשלבים "מכתב ירושה" נפרד בו מדברים רגשית. אם חשוב לך שלא יריבו: כתוב להם זאת. "ילדיי היקרים, חילקתי כפי הבנתי, אנא כבדו רצוני ושמרו על יחסים טובים; אל תריבו על חפצים או כסף, זכרו שהמשפחה יקרה מהרכוש." זה אולי נשמע סנטימנטלי, אבל לעיתים מכתב מההורה המנוח שנקרא אחרי פטירתו, יש לו כוח רגשי לעצור סכסוך שנבט.

9. הכשרת הדור מקצועית:
אם הנכס הוא נכס מניב גדול (נאמר בניין דירות) או עסק, שקלו לערב את הילדים כבר עכשיו בלימוד הצד העסקי: לקחת אותם לפגישות עם רואה החשבון, להסביר איך לנהל תזרים, במה להשקיע. שקיפות כלכלית במשפחה מעניקה לדור הבא כלים, ומפחיתה סיכוי שיבזבזו או יאבדו נכס מחוסר ידע. במיוחד אם רק אחד הילדים היה מעורב בעסק המשפחתי והשני לא, כדי שלא יהיה קנאה או חולשה, אפשר להכשיר גם את השני בתפקיד אחר.

10. חשבו על הדור שלא נולד עדיין (נכדים/נינים):
האם תרצו שהנכס ישרת גם את הנכדים? למשל, אולי יעדיף המוריש שהדירה בדובאי לא תמכר מיד אלא תשמש כמקום חופשה משפחתי לאורך שנים. אפשר לכתוב בצוואה בקשה שהם ישמרו אותה לפחות X שנים. אמנם לא אוכפים רצון כזה ב-100%, אבל יורשים לרוב מתחשבים ברצון מוצהר.
באופן דומה, אפשר לשמור מניות של חברה בנאמנות עד שהנכד יתבגר להצטרף לעסק. הכוונה היא להסתכל מעבר רק לילדים, אל המשכיות. משפחות רבות בעולם מנהלות "עושר בין דורי" דרך Family Office שמושך דורות. זה אולי לא המצב אצל רובנו, אבל עקרונותיו, שימור נכסים והעברה איטית, יכולים להיות לעזר אפילו עם דירה אחת.

11. היו מציאותיים וגמישים:
לפעמים, למרות הכוונות הטובות, הדור הבא לא ירצה/יוכל להחזיק בנכס. אולי הילדים גרים בארה"ב ואין להם מה לעשות עם דירה בדובאי. אולי אין להם את המשאבים לתחזוקה. חשוב לקבל שאולי הדבר הנכון עבורם הוא למכור את הנכס ולקבל כסף נזיל. מעבר חלק פירושו גם לא לכפות עליהם משהו שאינו מתאים. אם חזיתם אפשרות כזו, אפשר בצוואה לתת להם שיקול דעת: "אני מבקש שתשמרו את הדירה לפחות שנתיים, ולאחר מכן לפי ראות עיניכם". או "אם כולכם מסכימים למכור, תוכלו לעשות זאת". אל תנעלו אותם בסיטואציה קשה.
אגב, גם יתכן מצב הפוך: ילד מאוד רוצה לשמור והאחר רוצה למכור. נתנו קודם מנגנון buy-out פנימי.

12. היבטים רגשיים ותרבותיים:
למשל, אם בנכס היו תכשיטים משפחתיים, או שהוא בית עם ערך רגשי (אפילו דירת נופש שקניתם מתוך אהבה לעיר), שתפו את הסיפור עם ילדיכם. לפעמים הידיעה מה הנכס סימל עבורכם גורמת להם לכבד אותו יותר.
בתרבות מסוימת (נגיד יהודי תימן או ספרד) יש מסורות לגבי ירושת הבית (שהבן הבכור מקבל יותר או שהבת הצעירה מקבלת בית ההורים). אפילו שזה לא חוק, במשפחה זה עלול לגרום מתיחות אם מישהו מרגיש "מנהג אבותיי לא קוים". אם ידוע לכם על רגישות כזו, היו רגישים ואולי פשרו קצת ברצון כדי לשמור שלום.

בסופו של דבר, מעבר חלק דורש שילוב של תכנון משפטי (צוואה, מנגנונים) ותכנון משפחתי (חינוך, תקשורת, הבנה). כששני ההיבטים הללו זוכים לתשומת לב, עולים מאוד הסיכויים שנכס שהשקעתם בו כ"כ הרבה מחשבה וכסף, ימשיך לשרת את משפחתכם לדורות ללא "תאונות".

לאחר ששמנו דגש על מעבר חלק וטיפים בין-דוריים, נחזור לזווית הטכנית של כתיבת צוואה עם נכסים בינלאומיים, לנעוץ עוד כמה נקודות שכדאי לקחת בחשבון כשמנסחים צוואה שחוצה גבולות.

כתיבה נבונה של צוואה עם נכסים בינלאומיים

כתיבת צוואה עבור עיזבון שפרוס על פני מדינות שונות, כמו במקרה של ישראלי עם נכסים גם בישראל וגם בדובאי, מצריכה זהירות ותבונה כדי להימנע ממלכודות משפטיות. מעבר למה שכבר הוזכר, נרכז כאן עקרונות מנחים לעריכת צוואה "חוצת גבולות" באופן נכון:

1. תאימות לחוקי מספר מדינות:
צוואה בינלאומית צריכה להיבדק מול הדינים של כל המדינות הרלוונטיות. לדוגמה, חוק הירושה הישראלי דורש 2 עדים שאינם נהנים. חוק האמירויות (ללא-מוסלמים) דורש נוטריון או רישום רשמי, וב-DIFC דורש עד אחד והגשת מסמך מסוים. על כן, אם מתעקשים על צוואה אחת בכל, חייבים לעמוד בכל הדרישות יחד: אולי עדיף פשוט לעשות שתי צוואות כפי שדיברנו, אבל אם לא, יש דרכים: למשל, אפשר לחתום בפני 2 עדים וגם נוטריון, כך שתופס לכאן ולכאן. הדבר דומה ל"תעודת זהות כפולה".

2. הימנעות מסעיפי הוראה בעייתיים:
חוקים שונים רואים סעיפים מסוימים כבעייתיים. למשל, בהלכה האסלאמית לא תופס לצוות על יותר משליש לצדקה. אם בצוואה שלכם קבעתם שכל הרכוש לצדקה (והיורשים הטבעיים מתנגדים), בית משפט שרעי אולי יבטל זאת מעל השליש. בישראל לעומת זאת, אין בעיה חוקית. אז אם ממש רוצים זאת, כדאי לא ללכת לבית משפט שרעי בכלל (אלא DIFC). דוגמה אחרת: קביעת עונש ליורש שיערער ("מי שיתנגד לצוואתי יפסיד את חלקו"), סעיף כזה (no-contest clause) קביל בכמה שיטות (בארה"ב במקרים) אבל בישראל לדוגמה בתי משפט לא אוהבים את זה. אז עדיף לא לשים סעיף שעלול להיחשב בלתי חוקי במקום כלשהו.

3. פירוט מדויק של נכסים לפי מקום:
כבר עשינו, אך כלל מנחה: לפרט כל נכס ומיקומו. לכתוב "הדירה שלי בדובאי" ולא רק "הדירה שלי" (כי בישראל עשויים לחשוב שכוונתכם לדירתכם בישראל). בפירוט, רשמו עיר ומדינה, ואפילו מזהה (מספר חלקה או תעודת בעלות). כנ"ל בחשבונות בנק: ציינו את שם הבנק והמדינה.

4. בחירת החוק החל וציון בוודאות:
בחוקי ירושה בינלאומיים, יש מושג "בחירת דין" (Choice of law). למשל, באירופה מותר לאדם לבחור בצוואה שהדין של אזרחותו יחול על כל עיזבונו, גם אם חי במדינה אחרת. אמירויות כעת מאפשרות ללא-מוסלמים לבחור חוק זר בצוואה. אם תרצו, למשל, שהחוק הישראלי (חופש ההורשה) יחול על נכסיכם בדובאי, רשמו בצוואה בבירור: "אני מצווה שחוק מדינת ישראל, בה אני אזרח, הוא שיחול ויקבע את תוקף והפרשנות של צוואה זו, ככל שהדין הזר מתיר זאת". כך נתתם כלי לעו"ד שם לטעון זאת. אם אתם במסגרת DIFC, תגידו החוק של DIFC.
בישראל, סעיף 137 לחוק הירושה קובע שירושת מקרקעין בחו"ל תוכרע לפי חוק המקום (lex situs). כלומר, אם התגלע סכסוך בישראל על דירת דובאי, בית משפט ישראלי יפנה לחוק דובאי. אבל אם כתבתם "אני מבקש שצוואתי תחול לפי דין ישראל בכל מקום", ייתכן ובית המשפט בחו"ל לא יקבל, כי זה נגד סדרי האתר. עדיף: "חלוקת עיזבוני תיעשה לפי צוואתי זו, ואני מבקש שתכובד בכל מדינה לפי חוקיה". לא להיכנס לעימות ישיר, אלא להביע משאלה כללית.

5. תכנון הפרדה בין צוואות (אם בוחרים ריבוי צוואות):
הזכרנו קודם, אבל כעת ככלל: אם עושים יותר מצוואה אחת, כתבו בראש כל אחת מה היא מכסה: "זוהי צוואתי המתייחסת לנכסיי באיחוד האמירויות הערביות בלבד". ובשנייה: "צוואתי זו מתייחסת לכלל נכסיי, למעט אלה המכוסים בצוואתי מיום X הנוגעת לדובאי".
וכן הפוך: "צוואה זו אינה מבטלת צוואה קודמת מיום … ביחס לנכסים במדינה אחרת".
ניתן גם בעת הגשת צוואה ישראלית לרשם לציין שיש צוואה משלימה בחו"ל. זה לא חובה, אבל אפשר לכלול מכתב מקדים.

6. תיאום מועדי כניסה לתוקף (סימולטניות):
שתי צוואות בשתי מדינות, נניח כתבתם אחת אחרי השנייה. מה אם תיפטרו, ובית משפט בישראל נותן צו ירושה מהר, ובדובאי לוקח זמן? האם בינתיים אחד היורשים כבר חילק/מכר נכסים בארץ מבלי לחכות לחו"ל?
אפשר להוסיף בצוואה הוראה: "אני מצפה מכל יורשיי לקיים חלוקת רכושי בכל המדינות באופן מתואם, ולא לנקוט פעולה סופית בנכסיי במקום אחד לפני שהוסדרו ענייני הירושה בכלל התחומים".
זה לא ממשיך כוח משפטי, אבל הנחיה מוסרית.
בנוסף, אפשר למנות אותו מנהל עיזבון בכל הצוואות, שיתאם.

7. מדיניות Revocation (ביטול):
ברור שכל צוואה חדשה מבטלת קודמת. אך מה אם תרצו לבטל אחת ולא את השנייה? אם למשל מכרתם את הנכסים בדובאי ואין בה צורך, תבטלו אותה במפורש. או צרפו נספח לצוואה בישראל "מאחר ואין לי עוד נכסים בדובאי, צוואתי הנפרדת מיום … מבוטלת".
תמיד עדיף לעדכן ולא להשאיר מסמך יתום.
ולעולם אל תשאירו בקיום שתי צוואות סותרות ללא הבהרה, בתקווה שביהמ"ש "יבין". זה מתכון לדיונים יקרים. עדיף למחוק כל ספק.

8. שמירת עותקים במקומות נגישים:
הפקידו כל צוואה אצל עו"ד במדינה הרלוונטית, ותנו עותק ליורש המיועד או לאדם אמון. מה קורה אם עשיתם צוואה ב-DIFC והיא שמורה שם, אך יורשיכם אינם יודעים והיא מתגלה אחרי שכבר חולק משהו?
היה מקרה ידוע באנגליה: אדם ערך שתי צוואות, אחת באוסטרליה אחת באנגליה, והמשפחה מצאה רק את האנגלית, חילקה, ואז צצה האוסטרלית…
לכן, ודאו שמשפחתכם ויועציכם יודעים על כלל הצוואות. אפילו ציינו בצוואה הישראלית: "ערכתי צוואה נוספת, נא לפנות לעו"ד فلان בדובאי".

9. איזון בין גמישות לקיבוע:
כדאי שהוראות הצוואה יתנו מספיק גמישות כדי שתתאים לתרחישים שונים. למשל, כתבו הוראות חלופיות: יורש חלופי אם הראשון לא בחיים, מה אם בכלל אין יורשים (למשל צדקה).
בו בזמן, היו ספציפיים איפה שצריך, כמו מנגנון סכסוך שציינו, זמן אחזקה וכו'.

10. יש להימנע מהנחה ש"ביהמ"ש יבין את כוונתי":
בינלאומי זה לא כמו מקומי. שופט בישראל אם משהו חסר ברור, אולי ידון לעומק עם עורכי דין. אבל שופט בדובאי, אם משהו עמום והוא לא מכיר את ראשו של המצווה כי הוא זר, עלול פשוט לפסוק לפי ברירת דין (למשל, אם כתבתם "רכושי יחולק לפי דין ישראל" וזה לא ברור, אולי יגיד טוב, נחלק לפי דין האמירויות).
לכן, לנסות לכסות פינות.
שימו גם תאריכים מדויקים, שמות כמו בדרכון (בישראל אנחנו לפעמים רושמים רק שם פרטי ומשפחה, אבל בדרכון יש גם שניה, אז ציינו).

11. התייעצו עם מומחים בכל תחום:
זה אולי הטיפ הכי חשוב. צוואה בינלאומית היא מלאכת מחשבת. היא לא תמיד מסובכת מאוד, אך דורשת בדיקה צולבת.
כפי שראינו, יש עורכי דין ישראלים שמתמחים בסוגיות בירושה באמירויות. כדאי להעזר בהם. כמו כן עו"ד מקומי שיאמת. העלות הנוספת שווה את הביטחון.

12. עדכון הצוואה עם שינויי חוק:
חוקים במדינות משתנים. לדוגמה, חוק החדש 2022 באמירויות, לפניו, צוואה יכלה להידחות חלקית כי סתרה שריעה; עכשיו זה מעוגן בחוק שמותר. אם עשיתם צוואה לפני החוק, אולי כדאי לעדכן ניסוח לציין אותו.
או אם בעתיד (השערה) דובאי מאפשרת הגשה דיגיטלית לחלוטין, אולי צריך להוסיף אימות אלקטרוני.
לכן: שמרו על אצבע על הדופק (לכם או לעו"ד) וערכו עדכונים לצוואה כשצריך.

13. קחו בחשבון מורכבות מטבעות ואשראי:
יתכן שלמוריש היה חשבון בבנק בדובאי בדירהם ובבנק בישראל בשקלים. הצוואה אומרת "כל הכסף בחשבונותיי יחולק שווה".
אבל בצו קיום ישראלי יציינו סכום בשקלים מהחשבון פה, ובצו קיום בדובאי יציינו סכום בדירהם. אם שער החליפין השתנה בינתיים, יוצא שאחד קיבל קצת יותר בערך כולל. אין פתרון מושלם, אבל אפשר לציין: "חלוקה שווה תעשה לפי ערכי מטבע ביום פטירתי". זה מסובך למדידה, אבל עקרונית מבהיר איך לראות את הכסף.
בחברות גדולות עושים "הכל קונסולידי בדולרים". במקרה של משפחה, לא כזה קריטי, אבל שווה מחשבה אם יש פער עצום.

14. התייחסות לנכסים דיגיטליים גלובליים:
אם יש למוריש נכסי קריפטו, או חשבון פייפאל, או אפילו זכויות יוצרים, אלו לא קשורים ספציפית למיקום.
לכתוב "כל נכסיי הדיגיטליים (cryptocurrencies, NFTs, online accounts) יהיו נגישים ליורשי X".
אפשר גם להשאיר הוראות גישה בנפרד.
דובאי במיוחד התפתחה בתחום crypto, ולמעשה DIFC יצר מסלול לצוואת "Digital Assets". זה מראה הכרה בצורך.
שימו את כל הסיסמאות בכספת, וכתבו מי יקבל אותה.

כתיבת צוואה רב-מדינתית דורשת דיוק, בהירות ותאום. הגישה הנבונה היא לחשוב על כל שלב הביצוע כאילו אתם השופט/הפקיד בכל מדינה: מה הוא ירצה לראות כדי לאשר את הרצון שלכם? ואז לתת לו את זה שחור על גבי לבן.

משהתעכבנו על כתיבת הצוואה עצמה, נתייחס כעת למה כדאי לבדוק במיוחד עם עורך הדין בישראל בתהליך, כדי לוודא שהכל מסונכרן, ונדגיש את חשיבות שילוב גורם משפטי מקומי בדובאי, שני סעיפים שהמשתמש ביקש במיוחד.

מה לבדוק עם עורך הדין בישראל?

כאשר ישראלי מתכנן צוואה המתייחסת לנכסים בחו"ל (כמו בדובאי), לעורך הדין הישראלי שלו יש תפקיד מרכזי לוודא שהצוואה משתלבת היטב עם המערכת המשפטית הישראלית וכן שלא נגרם נזק לזכויות המשפחה בישראל. הנה כמה דברים שכדאי לבדוק ולברר עם עו"ד בישראל במסגרת התכנון:

1. וידוא כשרות הצוואה לפי החוק הישראלי:
עו"ד יוודא שהצוואה, גם אם נערכה באנגלית או ע"י עו"ד זר, עומדת בדרישות חוק הירושה הישראלי. למשל, אם ישראלי חתם על צוואה נוטריונית בדובאי (שהיא ללא עדים, רק נוטריון), האם זה יוכר בישראל כצוואה בפני רשות? כנראה שכן, כי נוטריון זר לא בטוח נחשב "רשות" כאן. צריך לבדוק זאת. אולי יוחלט להחתים גם 2 עדים כדי להיות בטוח. בקיצור, עורך הדין יוודא שהצוואה לא יכולה להיפסל בארץ בגלל פורמליות.

2. התאמת נוסחי ביטול או שינוי לצוואות קודמות/חדשות:
אם קיימת כבר צוואה ישראלית ישנה, עו"ד בישראל יסביר האם הצוואה החדשה (הבינלאומית) עלולה בטעות לבטל אותה. אם כן, יציע לכלול סעיף החרגה כאמור.
בנוסף, אם המוריש רוצה לשמור על צוואה הדדית (נניח בני זוג עשו צוואה הדדית בארץ, ועכשיו אחד מהם מוסיף צוואה לדובאי), עו"ד ישראלי יסב את תשומת הלב שאסור שהחדשה תפר את התנאים של הצוואה ההדדית (יש בחוק הגבלות על שינוי צוואה הדדית ללא ידיעת בן הזוג). לכן, עו"ד ידריך אם צריך הסכמה של בת הזוג לשינוי או איך לנסח שהנוספת אינה פוגעת בהסכם ההדדי.

3. בחינת הוראות לגבי נכסים בישראל:
לפעמים, בעריכת צוואה לחו"ל, נדרשת גם עדכון בצוואה לישראל. עו"ד יעבור על הצוואה הישראלית הקיימת: "האם היא כוללת גם את הנדל"ן בדובאי?" אם כן, אולי נסיר אותו, כדי למנוע כפל או סתירה.
עו"ד גם יבדוק שבצוואה הישראלית אין סעיף גורף שעלול לסתור את הרצון לגבי דובאי. לדוגמה, בצוואה ישראלית אדם כתב "רכושי יחולק לילדיי בשווה". אבל בצוואה בדובאי הוא נתן את הנכס רק לילד אחד (נניח מסיבה כלשהי, אולי כי השני קיבל בארץ בית). זה עלול ליצור טענה שהצוואה הישראלית סותרת.
עו"ד ישראלי ימליץ לחדד בצוואה המקומית אם יש טיפול שונה לנכס זר.

4. בירור מעמד בן/בת הזוג לפי חוק בישראל:
עו"ד יבדוק נושא זכויות בן זוג. בישראל, בן זוג נשוי זכאי בירושה על פי צוואה למה שכתוב, אבל גם יש לו זכויות מחוץ לצוואה:

• זכות לגור שנה בדירת המגורים (אם ירש לא הכל).
• "עיזבון נדחה", זכות לקבל מזונות מן העיזבון בהיעדר אמצעים.
  כלומר, אפילו אם בצוואה לא השאיר כלום לבת זוג, היא יכולה לתבוע מזונות.
  עו"ד יסביר שמשום שאין מסגרת כזו בדובאי, אם משאירים את הנכס בדובאי למישהו אחר ולא לבת הזוג, בישראל היא אולי תדרוש השלמה מהעיזבון בארץ.
  ייתכן והעו"ד יציע הפתרה: אולי ציינו בצוואה שהיורש בנכס ישפה את בת הזוג בסכום, או פשוט לשקול לתת לה משהו.
  זה לא חובה, אבל צריך לדעת. כמו כן, אם הייתה צוואה הדדית בין בני הזוג, האם הנכס בחו"ל נופל בגדר אותה הדדיות? אלה דברים מורכבים.

5. תיאום עם הורשות קודמות או הסכמי ממון:
אם קיים הסכם ממון בין בני זוג בישראל, העו"ד יוודא שמה שכתוב בצוואה לא סותר אותו. למשל, אם לפי הסכם ממון הדירה בדובאי היא רכוש האשה בלבד (אולי היא השקיעה, אבל רשומה על שמו?), אז הוא לא יכול להוריש אותה לאחרים, זה לא שלו.
או הפוך: אם המוריש נותן צוואה נדיבה לבת זוג (שפחה שניה), אבל בישראל החוק אולי לא יכיר בנישואים אם זו "ידועה בציבור".
צריך גם לזכור חוק יחסי ממון: בעת פטירה, בן זוג יכול לבחור במקום הירושה, לקחת חצי מהרכוש המשותף.
עו"ד יסביר לבת הזוג שיש לה אופציה כזו. אם הנכסים מחולקים שונה בצוואה, ייתכן ותעדיף לקחת מחצית (לרוב לא, אם הצוואה נותנת לה יותר ממחצית). אבל אם הצוואה הייתה מקפחת, היא יכולה "לשבור" אותה ע"י דרישת מחצית ע"פ החוק.
חשוב שהמצווה יבין את זה, אולי כדי למנוע, יתן לה מספיק.

6. מיסוי ישראלי והיערכות:
עו"ד בישראל (או ישלב רו"ח במשרדו) יבדוק סוגיות מיסוי שציינו:

• אם היורשים ישראלים, להזכיר להם לדווח על דמי השכירות מהנכס הזר.
• אם המצווה הוא בעסקת מס בינתיים (למשל, אולי הוא חייב מס שבח על מכירת נכס אחר ויש שעבוד על נכס?), לוודא שכל עיקול יטופל, שלא יהיה עיכוב ברישום הירושה.
• אם המוריש היה בעל מניות בחברה בישראל, ויש נכס בחו"ל שרשום בחברה, היורשים יקבלו מניות ולא את הנכס ישירות. עו"ד יודיע להם.
• עו"ד יכול להדריך יורשים בעתיד למשל: "כשתמכרו את הדירה בדובאי, ישראל תמסה אתכם, אז שימרו קבלות של כל הוצאה (נסיעות לראות הנכס, שיפוצים), אולי נוכל לקזז".
  זה לא חלק מהצוואה, אבל עו"ד שדואג ייתן מידע כזה למשפחה.

7. מנגנוני סכסוך וכלים משפטיים מקומיים:
עו"ד בישראל יציע להשתמש בכלים ישראליים לתמיכה. למשל:

• יפוי כח מתמשך: עו"ד ישאל: "יש לך נכס בדובאי. אם תחלה ולא תוכל לנהל, מי יטפל? כדאי לערוך יפוי כח מתמשך ולמנות את אשתך שתנהל גם את הנכס שם". זה פועל עד המוות, אבל חשוב.
• נאמנות בצוואה: אם יש סכסוך ירושה פוטנציאלי בין הילדים, עו"ד יציע אולי להפקיד הנכס בנאמנות עד שיגיעו להסכמה (אמ; אך זה טריקי בלי נאמן חיצוני).
• בוררות: אפשר בצוואה לשים סעיף שבמקרה סכסוך בין היורשים, ילכו לבוררות ולא לבית משפט. עו"ד בישראל ידריך אם כדאי (זה אפשרי, אך מחייב הסכמה אחרי המוות).

8. וידוא פרוצדורות ישראליות אחרות:
אם המצווה משאיר גם נכסים בישראל, עו"ד יבדוק שיש עדכנות גם בהם: למשל, מיטותג (Beneficiary designation) בקופות גמל, בישראל זה עוקף צוואה. אם הוא לא עדכן ויעבור למי שאולי לא תכנן.
כך, אדם יכול בצוואה להשאיר הכל לאשתו, אבל בקופת גמל כתב לפני 20 שנה את אחיו כמוטב. זה ייצור בעיה. אז עו"ד יבדוק תכנון כולל: "בוא נעדכן את המוטבים בקופות שתואם את הצוואה".
או שיש רכבים, נכסים קטנים, להכליל.

9. תיעוד והוכחת צוואה זרה בישראל:
כשהיורשים יבואו לקיים צוואה זרה בארץ, רשם הירושה יבקש הוכחה שהיא חוקית במדינה בה נערכה (אחרת חוששים מזיופים).
עו"ד בישראל יכין את הקרקע: יבקש למשל מהעו"ד בדובאי תצהיר משפטי שהצוואה נערכה כנדרש שם, או אישור נוטריוני עם אפוסטיל.
הוא יבדוק אילו מסמכים יצטרכו לתרגם.
המטרה: שהיורשים יוכלו, אם צריכים, להציג את הצוואה של DIFC בארץ כדי לשחרר נכסים פה (או סתם לרשום ניירות ערך שמפוזרים).

10. שמירת הקשר לעתיד:
עו"ד בישראל אולי יציע להיות איש קשר גם לאחר המוות, לתאם עם עו"ד בדובאי. טוב שיעורכי הדין משני הצדדים ידעו זה על זה ויוכלו לעבוד יחד. ייתכן ויכינו "תוכנית פעולה לאחר פטירה", מי יגיש בקשה איפה קודם.

בסיכום סעיף זה: עורך הדין הישראלי הוא "רופא הבית" המשפטי, הוא מכיר את המשפחה ודיני הארץ, ותפקידו לוודא שההרמוניה המשפטית נשמרת, ושאין בכוונת המצווה משהו שייפול בין הכסאות או ייצור סיבוך לא צפוי בגזרה הישראלית.

אחרי שבדקנו את פן עו"ד ישראל, נפנה מבט לפן המראה ההפוכה: למה חשוב לערב עורך דין מקומי בדובאי, מה הוא יביא לשולחן בתהליך, ולמה לא כדאי לוותר עליו.

למה חשוב לערב עורך דין מקומי בדובאי?

אמנם עורך דין ישראלי יכול לתכנן את הירושה בצורה מבריקה, אך בכל הנוגע לביצוע בנכסים שבתחום שיפוט זר כמו דובאי, לעורך דין מקומי באיחוד האמירויות יש תפקיד קריטי. הנה הסיבות המרכזיות מדוע חיוני לשתף גורם מקצועי מקומי:

1. בקיאות בחוקי הירושה והפרוצדורות המקומיות:
עורך דין בדובאי שמומחה בדיני עיזבונות מכיר לעומק את החוקים, התקנות וההליכים שם, בין אם בבתי המשפט השרעיים, בבתי המשפט האזרחיים ללא-מוסלמים או במערכת DIFC. הוא מעודכן ברפורמות כמו חוק 2022, יודע מה ניתן ומה אסור בצוואה לפי הדין המקומי, ויודע איך להגיש בקשות ואילו מסמכים נדרשים. למשל, הוא ידע שאם מצווים נכס לקטין, יידרש מינוי אפוטרופוס וזה צריך להיכתב. או שדובאי דורשת תעודת פטירה מאושרת בשגרירות וכד'. בלי הידע הזה, אפשר בקלות לשגות, וצוואה שאינה עומדת בדרישות המקומיות אולי לא תכובד.

2. ניסוח ונוטריזציה הולמים:
עו"ד מקומי יכול לנסח את הצוואה כך שתעמוד בסטנדרט הנוטריון ובית המשפט בדובאי. למשל, הוא יוודא שהנוסח בערבית (אם צריך) מושלם ואינו דו-משמעי. הוא גם יכול לתאם את פגישת הנוטריון, וללוות את המצווה כדי לוודא שהכל נרשם כשורה. בלעדיו, תושב זר עלול להתקשות אפילו לקבוע תור, למלא טפסים בערבית וכו'. כמו כן, עו"ד כזה יחתום כעורך מסמך רשמי, מה שנותן משקל, בעיני הרשויות, מסמך שהוכן ע"י משרד מוכר מצטייר אמין יותר מצוואה פרטיזנית.

3. טיפול באפוסטיל ואישורים בינלאומיים:
מסמכים ישראליים (כמו תעודת לידה, נישואין, וכו') לרוב יצטרכו אישור קונסולרי/אפוסטיל ותרגום כדי לשמש בבית משפט בדובאי. עו"ד מקומי ינחה בדיוק איזה צריך. לדוגמה: אם מוריש מציין בצוואה "אשתי X", בית המשפט אולי יבקש הוכחת נישואין. עו"ד בדובאי יעדכן: "תשיג תעודת נישואין עם אפוסטיל ותן לי, אצרף לתיק."
אם יש פטירה, הוא ידע להזמין תמצית רישום ישראלית ולתרגמה כנדרש.
לישראלים רבים זה סינית, אבל לעו"ד בדובאי זו שגרה, והוא גם יודע מול איזה מחלקה בבית משפט להגיש, ובאיזו שעה (הרבה ביורוקרטיה).

4. התמצאות בשפה ובתרבות המשפטית המקומית:
עו"ד מקומי דובר ערבית (וכנראה גם אנגלית), ולכן יכול לתקשר ישירות עם פקידי בית המשפט השרעי, השופטים, הנוטריונים. כאשר היורשים יידרשו לפעול, הוא יוכל לייצגם בדיונים. שימו לב: ייצוג בבית משפט בדובאי מחייב עורך דין הרשום בלשכת עורכי הדין שם. עו"ד ישראלי אינו רשאי לטעון שם בפני שופט או להגיש בקשות רשמיות, הוא יוכל רק לשמש יועץ ברקע. לכן, חייבים מישהו עם "זכות הופעה" מקומי.
מעבר ללשון, יש גם אתיקה ונוהגים מקומיים: למשל, בבית דין שרעי אולי רצוי שידברו באופן מסוים, יצטטו פסיקה מסוימת. עו"ד מקומי יודע זאת.

5. מניעת טעויות יקרות:
טעות קטנה (כמו אי-איזכור מפתח של היות המצווה לא-מוסלמי, או חתימה בלי עד במקום שנדרש עד), יכולה לפסול צוואה. עו"ד מקומי יוודא שאין טעויות כאלה. בנוסף, אם המצווה עוזב דובאי וחוזר לארץ, וצריך עדכון כתובת, הוא יאמר, כי אולי כדאי לעדכן כתובתו על הצוואה. דברים שנראים קטנוניים אבל חשובים.
כמו כן, אם חל שינוי חוק, עו"ד מקומי יעדכן. למשל, DIFC חידשו נהלים ב-2021 להקל, עו"ד מקומי יידע זאת ויציע אולי מסלול מוזל (נגיד, "יש צוואת נדל"ן בלבד אם יש לך נכס יחיד, נחסוך כסף").

6. קשרים ועבודה מול גורמי ממשל:
לעורכי דין מקומיים לעיתים קשרים מועילים: הם מכירים את הפקידים ברשם הקרקעות, יכולים לברר במהירות סטטוס בקשה, או לבקש זירוז במקרים דחופים (נניח, יורשים שרוצים לטוס אחרי סידורים). הם יודעים איך לשכנע את הבנק לשחרר מעט כספים זמנית (לפעמים יש אפשרות לשחרר למשל כסף להוצאות לוויה), דבר שזר אולי לא ישיג.
ישראליים הרבה פעמים מסתמכים על "קשרים" ופרוטקציות, בדובאי הכל בירוקרטיה אבל עו"ד מנוסה הוא הכי קרוב לכך, כי הוא יודע את הצעדים הלא-מפורשים.

7. התמודדות עם מצבים מיוחדים:
מה אם המוריש היה יהודי אבל התחתן עם מוסלמית? או אחד היורשים התאסלם? אז חלק מהצוואה נכנס לתחום השריעה (כיוון שמוסלמי לא יכול לרשת לא-מוסלמי לפי חלק מפסיקות). זה נושא סבוך. עו"ד מקומי יידע להתריע: "יש פה יורש מוסלמי, צריך לנקוט בגישה אחרת, אולי לעשות חוזה מתנה טרום-מוות או לנצל החוק החדש שמאפשר חלופה."
דוגמה נוספת: אם המוריש הוא בעל מניות בחברה מקומית, זה לא יעבור אוטומטית בירושה, אולי צריך לעדכן במסמכי חברה. עו"ד מקומי ידריך.

8. חסכון בעלויות בסופו של דבר:
פרדוקסלית, ניסיונות "לחסוך" ולהימנע משכירת עו"ד מקומי עלולים לגרום לטעויות שיגררו הליכים משפטיים יקרים פי כמה לאחר מות. יורשים שצריכים לתקן פגמים או להגיש בקשות מיוחדות (כמו הוכחת דין זר וכו'), ימצאו עצמם משלמים הרבה יותר.
שכר טרחת עו"ד לצוואה בדובאי אולי כמה אלפי דירהם, מתגמד מול כאב ראש.
כך, נוכחות עו"ד מקטינה סיכון להתדיינויות. גם במקרה של מחלוקת, אם יש עו"ד משני הצדדים שתיאמו, הסיכוי לסכסוך יורד.

9. ייצוג יורשים ויישום חלק:
לאחר מות המצווה, עו"ד המקומי יכול לשמש כנציגם של היורשים בדובאי. למשל, הוא יגיש את הבקשה לצו ירושה, יאסוף את המסמכים הנדרשים, ואפילו ילווה את בני המשפחה במחלקות (שכן יכול להיות צריך ללכת פיזית). בלי עו"ד, היורשים (שייתכן לא גרים שם) יצטרכו לטוס, להתמודד עם שפה, מתכון לטעויות ועיכובים.
עם עו"ד, הרבה אפשר לעשות בשלט רחוק. אם היה צריך, עו"ד יוכל להוציא צו מבית משפט להכניס דייר בכח אם סרבן, או להסתכל ברישומים, דברים שהיורשים עצמם לא היו מקבלים גישה בקלות.

10. תחושת ביטחון ושקט נפשי:
המצווה ובני משפחתו ישנים בשקט יותר ביודעם שיש "איש בשטח". במיוחד בדובאי, מקום שעד לא מזמן לישראלים היה מסתורי, הידע שיש לך בעל מקצוע שאתה יכול לפנות אליו, שמתמצא בניואנסים המשפטיים והמנהלתיים, שווה הרבה.
העברת נכסים במדינה זרה יכולה להפחיד יורשים, אבל אם יש עו"ד מקומי שנמצא במעגל, הוא "יד ביד" איתם. זה מפחית לחץ.

נסכם: גם אם ניתן חוקית לערוך צוואה לדובאי ללא עו"ד מקומי (למשל, אולי תצליח לקבוע עם נוטריון לבד), זה בהחלט לא מומלץ. ההבדל בין תהליך חלק ומוצלח לבין כזה שיסתבך לעתים קרובות נעוץ ביעוץ המקומי. כל מדינה והמורכבויות שלה, ודובאי, עם שילוב שריעה וחוקי אזרחים חדשים, מורכבת במיוחד.
מעורבות עו"ד מקומי היא כמו לשכור מדריך כשמטפסים על הר: יכולת לטפס לבד? אולי, אבל הסיכון להרבה יותר גבוה בלי המדריך המנוסה.

כעת, לאחר שהבהרנו את הצדדים המשפטיים השונים, נעבור לדון בפן פרקטי נוסף: אילו מסמכים חשובים לצרף לצוואה בדובאי או להכין כדי להקל על התהליך.

מסמכים חשובים לצוואה בדובאי

בעת עריכת צוואה בדובאי (ובעיקר כדי להוציא אותה לפועל לאחר מכן), קיים סט של מסמכים ותעודות שכדאי להכין מראש ולצרף לתיק התכנון. ריכוז המסמכים החשובים יחסוך זמן וימנע עיכובים. הנה המסמכים העיקריים:

1. מסמכי זיהוי ואזרחות:

• דרכון, עותק דרכון של המצווה (בתוקף), כולל דף ויזה של האמירויות אם יש. נוטריונים ודאי יבקשו לראות דרכון ולא ת.ז ישראלית.
• תעודת זהות מקומית (אם יש), תושבים באמירויות מחזיקים Emirates ID; אם למוריש יש כזה, לצרף צילום. זה מזהה אותו במערכות המקומיות.
• דרכונים/ת.ז של היורשים והמוטבים, יידרשו בהמשך, למשל כדי לציין מספרי זהות בצו בית משפט. כדאי לאסוף מראש העתקים של דרכוני בן/בת זוג, ילדים וכו'.

2. תעודות מעמד אישי:

• תעודת נישואין, אם המצווה נשוי, לצרף העתק מאומת (ואפוסטיל + תרגום לערבית). זה יוכיח את הקשר לבן/בת הזוג היורשת.
• תעודות גירושין/פירוד, אם רלוונטי (למשל, אדם גרוש שמשאיר משהו לגרושתו עבור הילדים, ייתכן צריך הוכחת גירושין).
• תעודות לידה של הילדים, הוכחת קרבה של הילדים (אם רשומים בצוואה).
• תעודת שינוי שם, אם מישהו שינה שם (עברת שם משפחה, וכו'), כי לפעמים מסמכים ישנים יופיעו בשם אחר.

הערה: תעודות ישראליות צריך אפוסטיל משרד החוץ ותרגום לערבית (או אנגלית + נוטריון מוסמך שם). עו"ד מקומי יעזור, אבל טוב להתחיל בזה.

3. מסמכי הנכסים בדובאי:

• שטרי בעלות (Title Deeds), לכל נכס מקרקעין בדובאי יש מסמך טאבו שהונפק ע"י DLD. יש לצרף עותק (עדיף מקורי, אבל צילום לפחות) עם מס' הזיהוי, השטח, שם בעלים.
• חוזי רכישה, לעתים מוסיפים גם את חוזה המכר המקורי, אם שטר הבעלות לא מראה כמה % בבעלות. אם זו דירה על תוכנית (Off-plan) שטרם הושלמה, להביא הסכם המכר עם הקבלן.
• רישיון רכב, אם יש רכב רשום בדובאי, להביא את רישיון הרכב.
• מסמכי חברה, אם הנכס על שם חברה (כגון JAFZA offshore), אזי להוסיף עותקי תעודת התאגדות, תקנון, כדי להבהיר מה יקרה למניות.
• חשבונות בנק, להחזיק תדפיס רשמי או מכתב מהבנק המראה מספר חשבון ושמות בעלים.
• ביטוח חיים/פנסיה מקומית, אם המצווה עובד בדובאי ויש קרן פיצויים, לצרף דוח מצב.

4. מסמכי הסדר קודמים (אם יש):

• צוואות קודמות, במידה והייתה צוואה ישראלית, להביא עותק. לא כדי לצרף לצוואה עצמה, אלא שעוה"ד יראה ויתאם.
• הסכמי ממון או חלוקת עיזבון, אם נעשו במסמכים, אולי צריך להתייחס. למשל, אם אבא כתב הסכם חלוקת ירושה בילדים בחייו, שיביאו לעו"ד שיבין התמונה.
• ייפוי כוח מתמשך, בישראל, אם קיים, לוודא שאין סעיף סותר. לא חייב לצרף, רק לבדוק התאמה (כמו: אולי אדם כתב בייפוי כוח מה לעשות בדירה שלו בחו"ל אם הוא לא כשיר, לא חובה אבל יתכן).

5. מסמכי בריאות (אם רלוונטי):
לא לצוואה עצמה, אבל אם המוריש מבוגר או חולה, ייתכן שצריך אישור רפואי על כשרות. עו"ד לעתים יבקש חוות דעת רופא שהאדם צלול ויכול לחתום, כדי להגן מפני טענות עתידיות. במיוחד אם יש חלוקות לא שוויוניות שעלולות להיות מוכחשות. אז כדאי להכין מראש מכתב מהרופא: "מר ___ נמצא במצב קוגניטיבי תקין" במידת הצורך.

6. תמצית רישום אוכלוסין ישראלי:
זה מסמך ממשרד הפנים המציין מצב משפחתי, ילדים, אזרחות. ייתכן שבעת מות המוריש, בית משפט בדובאי יבקש לראות רשימת יורשים ממש. המסמך הזה (מתורגם) עוזר להוכיח מי קרוביו. אפשר להפיק מראש (באמצעות הקונסוליה או משרד הפנים) כדי לחסוך זמן אחרי פטירה.

7. תעודת פטירה (לאחר אריכות ימים):
ברור שזה המסמך הראשון שצריך להגשת הירושה. מומלץ:

• להנפיק תעודת פטירה בינלאומית (יש כזו עם כמה שפות, כולל אנגלית, אולי צרפתית, לא ערבית אבל מקל תרגום).
• לאמת אותה בחותמת אפוסטיל.
• לעתים יש צורך גם באישור שגרירות ישראל בדובאי, אם הונפקה בישראל, אפשר דרך הקונסוליה.
• לתרגם לערבית.
  היורשים יעשו זאת, אבל טוב שמצווה/משפחה ידעו שזה נדרש.

8. אישורי אפוסטיל ותרגומים:
כמעט כל מסמך ישראלי שמוגש לבית משפט בדובאי צריך לעבור שני שלבים:

• אפוסטיל, אישור רשמי (בישראל, של משרד החוץ) שמסמך ציבורי אמיתי.
• תרגום נוטריוני לערבית (או אנגלית לפי הצורך).
  רצוי בזמן שקט לפני ההליך להכין כמה מסמכי מפתח עם אפוסטיל ותרגום.
  למשל: תעודת נישואין, לידת הילדים, תמצית רישום.
  כך כשיצטרכו אין המתנה. אפוסטיל לוקח כשבועיים בדואר אם לא מטפלים ידנית (תלוי).

9. ייפוי כוח לעו"ד מקומי (לאחר הפטירה):
כשהיורשים ירצו שעו"ד בדובאי ייצגם, הם צריכים לתת לו PoA (יפוי כח). אותו מסמך גם צריך אפוסטיל ותרגום.
אפשר להכין טיוטה אף מראש עם עו"ד, פרטים של היורשים מולא, ולהשאירו ריק לתאריך.
היתרון: מיד לאחר מות, יורש (בישראל) יוכל ללכת לנוטריון ישראלי לחתום, לאשר אפוסטיל, במקום לבזבז זמן לנסח.
זו חשיבה צעד קדימה.

10. רשימת סיסמאות וגישה דיגיטלית:
לא פורמלי, אבל חשוב מעשית. המצווה צריך להכין לבני משפחה גישה ל:

• חשבונות בנק אונליין (או לפחות לדעת באיזה בנק יש).
• מייל שמקבל התראות חשבונות,
• קופסת בטחון,
• נכסים דיגיטליים (ארנק קריפטו, מפתחות גיבוי).
  לרשום איפשהו במקום בטוח (לדוגמה: USB בכספת בבית, שהאשה יודעת לפתוח).
  בלי זה, נכס אפשרי ילך לאיבוד.
  שימו לב, רשימה זו אינה בהכרח בצוואה (אסור לשים סיסמאות בצוואה שנכנסת לתיקי בית משפט פומביים!). אבל לתת למשפחה, אולי בצוואה דיגיטלית, יש פתרונות.

11. מסמך הנחיות לוויזה/שכירות:
אם מתכננים לעבור דירה/לסיים חוזה, להשאיר במסמך: "בחוזה השכירות שלי סעיף יציאה, צור קשר עם בעל הדירה".
או "ויזת הזהב שלי תפקע תוך 6 חודשים מהפטירה, צריך לעשות 1-2-3".
לא חלק רשמי מהצוואה, אבל נספח שימושי ליורשים בדובאי.
עורך דין מקומי יכול לעזור לנסח "Post-death checklist".

קיום מסודר של המסמכים הללו יגרום לתהליך הירושה להיות זורם יותר: הרשויות לא יצטרכו לבקש שוב ושוב השלמות, היורשים לא יצטרכו לחפש ניירות באופן חפוז תחת לחץ רגשי.
זה חלק מההיערכות הכוללת שהמצווה הנבון יעשה, להכין את התיק.

לאחר שהפרק הזה מוכן, הבה נמשיך לנושא הבא: מה קורה במקרה של סכסוך בין היורשים, כי למרות כל התכנון, קורה שמשפחה לא מסכימה. נלמד כיצד דובאי וישראל מטפלות בכך ומה אפשר לעשות.

מה קורה במקרה של סכסוך בין היורשים?

למרות כל המאמצים לתכנן ירושה חלקה, תמיד קיים סיכון של מחלוקת בין היורשים, למשל, לגבי תוקף הצוואה, פרשנות סעיפיה, או אופן ניהול הנכס. נדון כיצד מטופלים סכסוכי ירושה במערכות המשפט הרלוונטיות, ואיך ניתן להתכונן לכך:

1. התנגדות לצוואה (Challenge), בישראל מול דובאי:

• בישראל: אם יורש פוטנציאלי חש שצוואה נעשתה בהשפעה בלתי הוגנת, במצב נפשי לא צלול, או שנפלה בה טעות/זיוף, הוא יכול להגיש התנגדות לקיום צוואה לרשם הירושה. התיק ילך לבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט יבחן ראיות: עדים, מסמכים רפואיים וכו'. הנטל להוכיח פגם הוא על המתנגד. אם ההשפעה הבלתי הוגנת מוכחת, הצוואה (או חלקה) תיפסל. לרוב, בתי משפט ישראליים מקיימים את רצון המוריש אלא אם יש טענות כבדות משקל.
  חשוב: בתיק בינלאומי, יכול להיות מצב שיורש פלוני בישראל מתנגד לצוואה שנעשתה בדובאי, ויטען למשל "אבא לא באמת הבין את מה שתירגמו לו בערבית". בית המשפט בארץ לא יבטל צוואה זרה, כי לא בסמכותו, אבל הוא יכול אולי לסרב לתת לה תוקף על הנכסים בישראל.
• בדובאי: בבתי משפט של דובאי, למיטב הידוע, אין "הליך התנגדות" מובנה כמו אצלנו. אם הצוואה רשומה כדין, קשה לערער עליה. אך ייתכנו השגות. למשל, קרוב משפחה עשוי לטעון בבית דין שרעי שהצוואה לא תקפה כי המנוח היה מוסלמי (אם יצליחו להגדירו כמוסלמי) או שהחתימה מזויפת. בבתי משפט רגילים, לא-מוסלמי, ניתן לערער אולי על פרשנות.
  ב-DIFC Courts, יש סעיף בתקנות שאם מישהו רוצה לערער על צוואה רשומה שם, הוא יכול להגיש תביעה נפרדת בבית המשפט.
  למשל, אם טוענים שהמצווה לא היה כשיר, אפשר לפתוח תיק עיזבון חדש ולטעון זאת. בית המשפט יבחן ראיות, אולי בהליך דמוי אזרחי. אם יש ממש, יכול לפסול את הצוואה.
  חשוב: אם אחד הילדים (יורש) מרגיש מקופח, הוא עשוי לנסות פעולה אחרת, לפנות לבית דין השרעי לבקש חלק לפי שריעה, בטענה שאין צוואה חוקית. זה יהיה "פורום שופינג". לא ברור אם בית דין שרעי ייקח תיק כזה אם יודעים שיש צוואה DIFC. ייתכן ולא. אבל אם כן, עלול להיווצר פסק סותר. בסביבה המשפטית העדכנית, כנראה נמנע.

2. סכסוך על ניהול הנכס (לא על תוקף):
נניח הצוואה תקפה והנכס עובר לשני אחים בבעלות משותפת. אחד רוצה למכור, שני להתשאיר. זו מחלוקת קלאסית.

• בישראל: מתייחסים לזה כאל "שותפות בנכס", כל שותף זכאי לדרוש פירוק שיתוף (מכירה וחלוקת תמורה) בכל עת, למעט הגבלות (כגון אם זו דירת מגורים ובן זוג גר שם, יש לו זכויות). בית משפט יטה לא להכריח שותפות בכוח. אז ככל שהאחד נחוש למכור, סביר שהנכס יימכר פומבית ויחלקו כסף. אפשרות אחרת: אחד יקנה את חלק השני אם יש יכולת וגמירות דעת (אנחנו מייעצים להוסיף זכות קדימה לאחד מהם). אם לא מסתדר, בית משפט ימנה כונס נכסים למכור בשוק ויחלק.
• בדובאי: אם יורשים מחזיקים במשותף (הרשויות ירשמו חלקים לפי הצוואה או החוק), החוק האמירתי (בדומה לישראלי) מאפשר לכל בעל חלק לפנות לבית המשפט ולבקש מכירה. בתי המשפט בדרך כלל ייענו.
  ככלל, השריעה לא אוהבת נכס שנשאר במחלוקת, עדיף לחלק. אולי יציעו לצד מעוניין לקנות את חלק האחר (קודם).
  אבל אם אין הסכמה, ייתכן שהשופט יורה על מכירה פומבית דרך המערכת. במיוחד אם מדובר במשפחה זרה, כנראה לא ירצו למשוך.
  ב-DIFC, אם צוואה הורתה שהנכס ילך לשני אחים שווה, אבל לא אמרה מה אם חלוקות, ופורץ סכסוך, העניין יכול לחזור לדיון ב-DIFC Courts או בבתי משפט מקומיים.
  יתכן שיגידו: "טוב, תתבעו חלוקה לפי החוק האמירתי הכללי".
  בסופו, כנראה מכירה, אלא אם מישהו בא עם מזומן לקנות חלק אחיו.

3. סכסוך עם צד שלישי (למשל נושים):
יתכן גם עימות לא בין היורשים עצמם אלא בינם לגורם חיצוני. למשל: הבנק טוען שהמוריש שעבד בחברה חייב הלוואה ויש למשכן את הנכס. או שכנה טוענת שהנכס שלה.
במקרים אלו, היורשים יצטרכו להתמודד משפטית כנגד התביעה.
אם המוריש השאיר חובות, כתבנו, החוק דורש לשלם חובות לפני חלוקה.
אולי היורשים יתווכחו מי ישלם את החוב? (אולי היה חוב עסקי שלא ידעו).
בדרך כלל העיזבון משלם (מוכר נכסים, ואם לא מספיק אז כולם נפגעים).
זה גם סכסוך שיש לפתור משפטית.
עו"ד מקומי יהיה קריטי אז.

4. אכיפת סעיף פוסק בצוואה:
אם המצווה חזה סכסוך ושם מנגנון: למשל "כל מחלוקת תוכרע ע"י הרב X/הבורר Y".
בישראל, סעיף בוררות בצוואה אינו מחייב אלא אם כל היורשים מסכימים אחרי הפטירה. (כי לא ניתן לכפות בוררות בדיני משפחה בלי חוק).
אבל אם כולם מסכימים, אפשר ללכת לבוררות.
בדובאי, אפשר לכלול סעיף שב-DIFC Courts יש סמכות בלעדית לפרש את הצוואה (מונע הליכה לשרעי). הם כנראה יכבדו זאת.
אם כתוב "יורשים ילכו לגישור", זה לא מחייב משפטית אך מעיד על רצון המוריש, אולי יניע אותם לנסות.
פשוט: אם המוריש צפה נקודה בעייתית, עדיף לטפל מראש, לא לבנות על מנגנון קסם.
כמו: שני ילדי, אם אחד רוצה למכור והשני לא, הראשון רשאי לקנות או אחרת ימכרו לשוק. זה מנגנון מניעת סכסוך. אם עדיין רבים, לפחות בית משפט יודע מה המצווה רצה.

5. סכסוך עקב הבדלי חוק, מה אז?
תארו מצב: בן טוען "הצוואה לא נכתבה בפני 2 עדים בישראל, לא חוקית!" אבל בדובאי היא חוקית.
או "אבא הפר צוואה הדדית עם אמא כשהכין את זו בדובאי".
זו מחלוקת שיפוטית: האם לפסול או לא.
יכול לקרות שבית משפט ישראלי יגיד: "הצוואה הזו נעשתה שלא כפי חוקנו (בלי עדים), אך כדי לתת תוקף לכוונתו, נכבד אותה לגבי הנכס בדובאי", אולי יוציאו צו ירושה כאילו אין צוואה בישראל, אבל לא יתערבו בדובאי.
טכנית, יורשים יכולים לפעול נפרד בשתי המדינות.
ככה יתכן שיש צוואה שתוקפה רק בדובאי והיורשים כאן מחלקים אחרת נכסים בארץ.
אם זה קורה, זו פתח לסכסוך: נניח לפי הצוואה הדירה בדובאי לבן א', שאר נכסים בישראל, שווה. אבל אם הצוואה נפסלה פה, החוק יחלק חצי לאמא, רבע בן א', רבע בן ב'.
אז בן ב' פתאום קיבל יותר ממה שאבא רצה (כי החוק נתן לו חלק מנכסי ישראל שהיו אמורים להיות של א').
זה מצב בעייתי.
הפתרון: לתכנן כך שלא יהיו פסקי דין סותרים.
איך?
– לוודא פורמלית שהצוואה תקפה בשתי המדינות (שני עדים וכו').
– או להשתמש בעקרון אמנת האג 1961 (חוק הירושה, ישראל חברה).
לפי אמנה זו, צוואה כשרה אם עמדה בחוק מקום עשייתה או בחוק לאום המצווה וכו'. אז אם צוואה נעשתה בדובאי כנדרש שם, אמורים לכבדה בישראל (ישראל חתומה על אמנה זו מ-1978, האמירויות לא בטוח).
עו"ד ישראלי ישתמש בטיעון אמנה: "כבוד השופט, לפי אמנת האג, הצוואה הזו כשרה כי כשרה בדובאי, אז תאשר".
במקרה כזה סכסוך נפתר ע"י כיבוד בינלאומי.

6. מניעת סכסוכים:
כמובן, רוב מה שדיברנו, תכנון מקדים, הוא המפתח למניעת סכסוך.
צוואה ברורה, מנגנונים, תקשורת עם המשפחה, מינוי מנהל עיזבון נייטרלי (אפשר גם למנות עו"ד או אדם חיצוני כמנהל, זה מוריד אחריות מהיורשים, פחות ריב).
לפעמים משאירים קצת "צ'ופר" למי שעשוי להתקומם, כדי שלא יתנגד. למשל, לתת סכום כסף קטן גם ליורש מודר, כדי שלא ייצא בידיים ריקות (יש מחקרים שמראים שאם נותנים לאדם המודר משהו סמלי, קטן הסיכוי שיילך לבית משפט, כי היה התחשבות בו כלשהי).

7. הליך משפטי בדובאי, למה לצפות:
אם בכל זאת מתעורר סכסוך משפטי בין יורשים בדובאי:
– אם זה בבית משפט השרעי: כנראה יבואו קרובי המשפחה, ידונו לפי השריעה ויפסקו חלוקה בהתאם, מה שעשוי לבטל רצון המוריש. כלומר, אם יורשים לא מסכימים על הצוואה והולכים לדת, יוצא שהצוואה בטלה.
– אם בבית משפט אזרחי (מעמד אישי) ללא-מוסלמים: החוק החדש אומר 50-50 וכד', כך שהשופט פשוט יפסוק לפי החוק. יכול להתעלם מהצוואה אם למשל שוללים אותה כלא רשומה.
– ב-DIFC Court: ייערך משפט בסגנון אנגלי, עם גילוי מסמכים, חקירות. עלול להיות יקר (כספי העיזבון יממנו).
בסוף, השופט יכול לקיים או לפסול חלקים.
דוגמה: אם אח אחד טוען שאבא היה חולה אלצהיימר כשחתם, והשני מכחיש, יביאו רופא מומחה, עדים, יכריעו.
בפסק דין, או שקיימו הצוואה, או פסלו ואז יחילו חוק ברירת מחדל (אולי החוק של המקום/השריעה).

8. עלות סכסוך וזמן:
סכסוכי ירושה עלולים להימשך שנים. בישראל, תיק כזה, 1-3 שנים, תלוי בעומס וסיבוך.
בדובאי, מערכת ידועה ביעילות יחסית, ייתכן מס' חודשים.
עם זאת, אם זה ב-DIFC, לפי דיווחים, הם מנסים לזרז, אולי תוך חצי שנה.
אבל אם מתערבים כמה ערכאות (אחד בבית דין שרעי ואחד ב-DIFC), זה סלט.
גם הוצאה כספית: עורכי דין, אגרות, יורדים מהעיזבון, או כיס היורשים.
וזה כמובן קורע משפחות רגשית.

9. גישור ופתרון חלופי:
מומלץ מאוד, בכל מערכת, לנסות גישור משפחתי לפני ריצה לבית משפט.
בישראל גישור ירושה נפוץ, שופט לרוב ישלח לזה לפני דיון מעמיק.
בדובאי, פחות מסורת גישור פורמלי, אך אפשר דרך עו"ד לנסות להביא צדדים להסכמה.
לעתים הצעה יצירתית: לתת לאחד מהם נכס אחר (אולי אחד האחים מוותר על דובאי ומקבל במקומו משהו בישראל, מעין "החלפת קלפים").
אפשר גם לערב גורם נכבד (בישראל רב/פסיכולוג, בדובאי אולי ראש הקהילה או מכובד משפחתי) לפשר.
הרי כולם רוצים לסיים מהר וליהנות מהירושה.

10. סעיף No-Contest:
כאמור, בצוואה אפשר לכלול סעיף שקובע שיורש שיתנגד ויפסיד, יפסיד את חלקו.
בישראל, לא חביב, אבל יש מקרים שמתחשבים (בעיקר אם התנגד בטענות קלושות).
בדובאי, לא בטוח שמתייחסים כי לאור שריעה:
בעצם, שם זה לא חלק מהדין אולי, אבל אם ב-DIFC, כל סעיף סביר יאכף.
ככה מוריש יכול להפחיד יורשים לא לערער.
עם זאת, אם יש מישהו בכל זאת חושב שמשהו לא כשר, הוא עלול לקחת סיכון.

בשורה התחתונה, את רוב הסכסוכים ניתן למנוע או למזער, כפי שהמלצנו קודם, ע"י תכנון ותקשורת. אך אם הם קורים, מערכות המשפט בישראל ובדובאי שונות בגישתן:
ישראל, הליך שיפוטי ארוך אך מסודר, ששם דגש על כוונת המוריש (בתוך כללי החוק).
דובאי, עלול לחזור לכללי ברירת המחדל אם הצוואה מוטלת בספק, או להיות מוכרע לפי חוק חדש 2022 שאולי נותן תוצאה מעט שונה מהצוואה.
כך או כך, הסכסוך יכול לכרסם משמעותית בירושה עצמה (כספים, זמן, ערך נכס יורד).
עוד סיבה מדוע השקעת הזמן עכשיו בתכנון היא "שכר המנוחה" שלכם ובעיקר של משפחתכם.

לאחר שעסקנו גם בצד הסכסוכים הפוטנציאליים, נעבור לנושא חדש ומעניין שהמשתמש שאל: צוואה דיגיטלית ונכסים בדובאי, האם זה מיתוס או מציאות? נבחן למה הכוונה ואיפה זה עומד כיום.

צוואה דיגיטלית ונכסים בדובאי, מיתוס או מציאות?

בעידן הדיגיטלי, עולה הרעיון של "צוואה דיגיטלית", כלומר יצירה, אחסון ואפילו ביצוע של צוואה באופן מקוון או באמצעות טכנולוגיה מתקדמת (כגון בלוקצ'יין). נבדוק האם, ואיך, מושג זה מתייחס לנכסים בדובאי, ומהו מצב המציאות מול המיתוסים:

1. מהי "צוואה דיגיטלית"?
המונח עשוי להתייחס למספר דברים שונים:

• צוואה המתייחסת לנכסים דיגיטליים (חשבונות מקוונים, מטבעות קריפטוגרפיים, NFT וכו').
• צוואה שנערכה ונחתמה בצורה אלקטרונית (ללא נייר).
• מאגר מקוון שבו ניתן לרשום צוואה ולנהל אותה (כמו מסד נתונים מאובטח).
• קונספט עתידי בו חוזה חכם (smart contract) או בלוקצ'יין יפיצו אוטומטית נכסים דיגיטליים ליורשים עם מות האדם.

יש נטייה להתבלבל, חלק רואים "צוואה דיגיטלית" כמסמך רגיל שהוקלד במחשב ולא מודפס, וחלק כחזון של ממש אוטומציה.

2. המצב החוקי הנוכחי, בישראל ובדובאי:

• בישראל: חוק הירושה עדיין דורש חתימה פיזית של המצווה (או בפני רשות). חתימה אלקטרונית לא מוכרת עדיין לצוואה. כלומר, צוואה שנשמרה כקובץ ללא חתימה ידנית, אינה תקפה. יש יוזמות לקדם זאת (סביב הקורונה דיברו על זום וכו', נחקקו תקנות חירום זמניות, אבל ככלל לא). עם זאת, יש התקדמות בטיפול בנכסים דיגיטליים בצוואות: אנשים כותבים במפורש מה לעשות עם חשבון פייסבוק וכו', וזה נאכף למעשה ע"י היורשים (לא ע"י החברה, כי לחברות מדיניות משלהן).
• בדובאי: מבחינה משפטית, גם שם מסורתית נדרש מסמך חתום (ערבי/אנגלי) פיזית בפני נוטריון או Registry Officer. אך: בשנת 2020 במהלך מגפת הקורונה, DIFC Courts הכניסו אפשרות חתימה מרחוק בווידאו. אמנם בסוף עדיין יש מסמך שנחתם אלקטרונית ומאוחסן. זה צעד משמעותי לעבר דיגיטליזציה של התהליך, אך הוא הוכרז כצעד לשעת חירום ולא ברור אם נשאר קבע (נראה שכן).
  חוץ מזה, יש דיווחים שדובאי מפתחת מערכת מקוונת לרישום צוואות, כחלק מהטרנספורמציה הדיגיטלית של הממשלה.
  גם אבו דאבי (דרך ADJD) עוברת לתהליכים דיגיטליים, מקבלים מסמכים אונליין.

3. יוזמות מיוחדות לדיגיטל, DIFC לדוגמה:
DIFC הודיע ב-2021 על שירות חדש: Digital Asset Will, צוואה ייעודית לנכסים דיגיטליים. זו בעצם תבנית מיוחדת שתאפשר למוריש לפרט ארנקי קריפטו, קבצי NFT, עוגני בלוקצ'יין וכו' כדי שהיורשים יוכלו לקבלם.
מדוע נוצרה בנפרד? כנראה מטעמי פרטיות/תחום מומחיות.
Digital Asset Will ניתן לרשום כמו כל צוואה ב-DIFC Wills Registry, אך התמקדו בכך כי ראו ביקוש, רבים מחזיקים קריפטו בדובאי (מרכז crypto גדול).
זה מוכיח שהנושא של "צוואה דיגיטלית" הוא מציאות מבחינת תוכן הצוואה: כן, אנשים מורישים ביטקוין וכדומה.
מצד שני, ביצוע בפועל עדיין תלוי שיורש ידע הסיסמה או שיהיה מפתח פרטי. צוואה לא יכולה בעצמה להזיז את הביטקוין. היא רק מקנה זכות משפטית. עדיין צריך למסור גישה.

4. חתימה דיגיטלית על צוואה, האם אפשר?
בתיאוריה, אפשר להשתמש בחתימה דיגיטלית מאושרת (כמו כרטיס חכם). בישראל, חתימה כזו מוכרת בחוזים, אבל לא נקבע בחוק הירושה. יש חששות מזיוף.
בדובאי, לפי חוקי DIFC, חתימה אלקטרונית שוות-ערך לכתב יד בהרבה מקרים.
אך כרגע, בנוהל ציווי DIFC, דורשים שתחתום בפני קצין, מה שקורה בעצם זה שהקצין מצרף חתימה דיגיטלית שלו ומאשר.
אז פורמלית, כן, תהליך DIFC Wills הנוכחי משתמש במסמכים דיגיטליים חתומים אלקטרונית (הם שולחים PDF חתום, לא נייר).
זה כבר שלב קדימה לעומת ישראל.
אז במובן זה, צוואה דיגיטלית הפכה למציאות לפחות בתוך זירת DIFC: אתה יכול לשמור קובץ PDF חתום, בלי שיהיה נייר מקור.

5. Blockchain וחוזים חכמים:
יש חזון שחוזה חכם יחזיק נכסים קריפטוגרפיים ויעבירם אוטומטית ביודעו על מותו של בעל המפתח. יש ניסויים: למשל, תוכנות שזיהו אי-פעילות של ארנק מסוים X ימים => מניחות שבעליו נפטר => מעבירות את התכולה לארנקים של יורשים.
אבל זה מאוד ניסיוני ומחוץ למסגרת החוק.
דובאי היא מרכז חדשנות ובבלוקצ'יין ממשלתי, ייתכן שבעתיד יציגו "Wills on Blockchain", כך שתוכן הצוואה נרשם בבלוקצ'יין ממשלתי, לא ניתן לשינוי והיורשים עם הרשאות יקבלו אוטומטית גישה.
כרגע, מיתוס יותר ממציאות.

6. מאגרי מידע מקוונים לצוואות:
בדובאי, יש את הרישום ב-DIFC (שלמעשה הוא מסד נתונים ממוחשב).
בישראל, יש מאגר רשם הירושה (שם אפשר להפקיד צוואה). אבל ההפקדה נעשית פיזית או בדואר, לא אונליין, אם כי לפי פרסומים עכשיו אפשר גם להפקיד דיגיטלית חתימה סרוקה, אבל זה מודפס אצלם. זה משהו.
אם המוריש לא הפקיד, אחרי מותו עורכי הדין עושים סקר צוואות ארצי לראות אם הופקדה, זה מתקדם.
בדובאי, אין "רשם" לכל הצוואות, רק אלה שעושים בדיפיסי או בית המשפט, אז הם שמורים.

7. חברות פרטיות לניהול "צוואה דיגיטלית":
יש סטארט-אפים שהציעו שירות: אתה מזין את פרטי הנכסים שלך, קובע יורשים, והם שומרים את המידע ויעבירו ליורשים בעת פטירה, לפי תנאי. חלק גם כוללים שמירת קבצים כמו מפתח קריפטו, כספת דיגיטלית שמשוחררת עם תעודת פטירה.
השאלה: האם זה תחליף לצוואה משפטית? לא באמת, כי חברה פרטית לא גוברת על חוק. אך יכולה להקל במסירת מידע.
ברמת התודעה, יש אנשים שחושבים "רשמתי הכל באתר X, אז אני מסודר". זה מיתוס, כי אם זה לא עומד בתוקף החוקי, היורש צריך עדיין צו משפטי כדי לקבל בנק לדוגמה.
הדיגיטלי רק כלי עזר.

8. צוואה דיגיטלית, מיתוסים נפוצים:

• "אפשר פשוט להקליט וידאו ולהגיד 'זה רצוני' וזה תקף.", לא נכון במשפט הקיים (למעט מקרים נדירים של צוואת שכיב מרע בעל פה, וגם אז צריך עדים ורישום).
  וידאו יכול לתמוך כראיה לכוונה, אבל לא תחליף מסמך לפי חוק.
• "אני אשים קובץ וורד ב-USB וככה כבר יסתדרו", זה מסוכן: יטענו שזה לא חתום, אולי נערך אחרי המוות וכו'.
• "יש לי צוואה כתובה ב-Email עם תאריך, זה מספיק", גם לא.
  לכן, יש לזכור שהטכנולוגיה זמינה, אך עד שהחוק לא מדביק, חייבים את היסודות.

9. ההתייחסות של הרשויות לנכסים דיגיטליים:
כבר נגענו: DIFC ממליץ לכלול מידע על ארנקים ומטבעות.
בישראל, הרשם לענייני ירושה הוציא הנחיות לכלול בצוואה הוראות לנכסים דיגיטליים (אימייל, פרופילים).
זה לא "דיגיטלי" במובן התהליך אלא בתוכן.
חשוב: בלי מתן אפשרות בחוק, חברות כמו פייסבוק פיתחו מנגנונים עצמאיים (Legacy Contact), זה סוג של צוואה דיגיטלית פנימית, כי מישהו יכול להגדיר איש קשר מורשת שיקבל גישה לחשבון לאחר מותו.
זה חזק יותר מצוואה, כי פייסבוק תמלא אחרי מנגנון שלה.
עוד דוגמה: גוגל Inactive Account Manager, אתה מגדיר שאם לא התחברת X חודשים, המידע יעבור לאדם שהגדרת.
זה מציאות קיימת שמשנה דינמיקה: גם אם בצוואה תכתוב "תנו לבני גישה לגוגל שלי", אם לא הפעלת מראש, גוגל לא תיתן לו, אלא אם יביא צו בימ"ש (ויש מדיניות שרוב החברות לא משתפות בקלות, גם עם צו).
אז כן, קצת צוואה דיגיטלית עצמאית אפשרית דרך הגדרות חשבון.
מומלץ להשתמש בזה בנוסף לצוואה הרגילה.

10. סיכום, מיתוס או מציאות?
אפשר לומר:

• מיתוס לחשוב שאפשר לעשות צוואה כולה ב-SMS או ללא הליך משפטי מסורתי. החוק עוד לא שם.
• מציאות מתהווה היא שיש מרכיבים דיגיטליים הולכים וגדלים: רישום מקוון (אצל רשם ירושה או DIFC), חתימה מרחוק, אכסון אלקטרוני מאובטח של צוואה (DIFC, עותק סרוק ברשם ישראל), והתייחסות רשמית לנכסים דיגיטליים.
• טכנולוגיה עתידית: בלוקצ'יין, חוזים חכמים, עדיין לא חלק מהמערכת המשפטית, אך ייתכן שישולבו.
  דובאי בפרט מתגאה ברצונה להיות "government on blockchain". אולי יום יבוא וכל רישומי הנדל"ן והצוואות יהיו בספר חשבונות דיגיטלי.
  כרגע, מי שמחזיק קריפטו צריך לדאוג בעצמו למפתחות, והטכנולוגיה לא תעשה זאת עבורו.

לכן, כל עוד הצוואה הדיגיטלית אינה מציאות משפטית מלאה, יש להתייחס אליה ככלי עזר משלים ולא כתחליף לצוואה חוקית.
מי שרוצה לשלב את היתרונות:

• יכול לרשום צוואה ב-DIFC מרחוק (שימוש בדיגיטל להקלת הפרוצדורה).
• יכול להשתמש בשירותי כספות דיגיטליות להעברת סיסמאות ליורשים.
• אבל עדיין צריך מסמך משפטי מוכר כדי שלהוראותיו יהיה תוקף.

אחרי שהתייחסנו לתמונה הדיגיטלית, נענה על השאלה הבאה: האם צוואה משפיעה על ויזה או תושבות בדובאי?, סוגיה מעניינת ששילבה היבטים של הגירה.

האם צוואה משפיעה על ויזה או תושבות בדובאי?

שאלה זו דורשת בירור בשני כיוונים:

1. האם קיום צוואה, או אופן חלוקת העיזבון, משפיעים על מעמד ההגירה (ויזות, תושבות) של היורשים בדובאי?
2. האם התכנון של הירושה צריך להתחשב בכללי הויזות והתושבות כדי להימנע מבעיות?

נבחן:

1. ויזות ותושבות בדובאי, רקע בסיסי:
דובאי (והאמירויות) מעניקה אשרות שהייה (ויזות) מסוגים שונים:

• ויזות תעסוקה, קשורות לעבודה או עסק.
• ויזות משקיע/נדל"ן, למשל "Golden Visa" לחברי זרים שרכשו נדל"ן בשווי מעל סף (כיום ~2 מיליון דירהם), או ויזה לשלוש שנים עבור נכס בשווי נמוך יותר (~750 אלף דירהם).
• ויזות משפחה, בן משפחה של בעל ויזה יכול לקבל חסות (ספונסרשיפ) גם.
  מכאן, אנשים מתגוררים בדובאי תחת ויזות שתלויות בסטטוס חיים מסוים: עבודה, השקעה, וכו'.

2. מות מחזיק הויזה, מה קורה לתושבות?
אם אדם שיש לו ויזה פעילה (נאמר Golden Visa ל-10 שנים) נפטר,

• ויזת המשקיע שלו מתבטלת, שכן הוא אינו בחיים לממשה.
• אם היו עליו תלויים (אישה, ילדים ספונסרים על ידו), ויזותיהם לרוב מתבטלות או נדרשות להעברה. בדרך כלל, למשפחה יש פרק זמן (30-60 יום) להסדיר עזיבה או להשיג ויזה חדשה.
  כך, למשל, אם ישראלי קיבל ויזה על סמך בעלות החברה שלו, ופתאום נפטר, החברה עדיין קיימת, אך הספונסר (הוא) איננו. לפעמים החברה יכולה להעביר ספונסרשיפ לבן משפחה אם ימונה כמנהל, אבל זה לא אוטומטי.

3. האם צוואה משנה משהו בנושא הזה?
באופן ישיר, לא. צוואה עוסקת בהעברת רכוש וזכויות קנייניות, לא זכויות הגירה שהן פרסונליות.
עם זאת, הדרך שבה הנכס מחולק עשויה לאפשר ליורשים לקבל ויזה חדשה:

• אם אלמנה יורשת את הנדל"ן, והיא עומדת בתנאי שווי, היא יכולה לבקש ויזת משקיע בנדל"ן (למשל בעלות על נכס ב-1 מיליון דירהם נותנת זכות לויזת שהייה לשלוש שנים). אם קיבלה לפחות ערך כזה מהעיזבון בנדל"ן, יש לה בסיס. אם הנכס חולק בין כמה יורשים והחלק שלה קטן מהסף, אולי לא.
• אם עסק עובר בירושה לילד והילד הופך בעל מניות עיקרי, הוא יכול להגיש בקשת ויזת יזם/משקיע על סמך זה.

כלומר, הצוואה יכולה להשפיע בעקיפין: למשל, עדיף אולי להוריש את מלוא הנכס לאלמנה (כדי שתשיג ויזה) ואת שאר הנכסים (בישראל) לילדים, במקום לפצל את הנדל"ן בין ילדים (ואז אף אחד לא מגיע סף).

4. תכנון הירושה כדי לשמור על מעמד המשפחה:
כפי שציינו, אם בן הזוג והילדים גרים בדובאי תחת ויזת החסות של הנפטר, פטירתו עלולה לשים אותם במצב בעייתי (ויזה פגה).

• פתרון: אם הנכס עובר לאלמנה והיא זכאית לויזה משלה, היא הופכת ספונסר לעצמה ולילדים.
• אם אין נכס מספיק, אולי לתכנן שהעסק ירשם על שם הילד לפני, או לפחות לכתוב בצוואה שלילד הממשיך בעסק יועברו מניותיו.
  דוגמה: אב ובנו עובדים בחברה, האב היה המייסד עם ויזה, אם יוריש לבן את מניותיו, הבן יוכל להמשיך להיות בעל החברה ולהאריך ויזות. אם חלילה היה מחלק המניות בין 3 ילדים (2 מהם לא מעורבים), אולי העסק יתפרק והוויזה תאבד.

5. Golden Visa דרך ירושה:
האיחוד האמירויות מאפשר קבלת Golden Visa (ל-10 שנים) לאנשים בעלי השקעה משמעותית, כישרונות מיוחדים, וכו'. קבלת נכס בירושה אינה ערוץ ישיר לויזה, אבל אם הנכס בעל ערך גבוה, היורש יכול לפנות במסגרת "משקיע נדל"ן".
יתכן שתידרש הוכחה שהעבירו בעלות מלאה.
שאלה היא: אם למשל אבא קיבל Golden Visa על נכס, האם בפטירתו, בן היורש הנכס יכול אוטומטית לרשת את הויזה?
ככל הנראה לא אוטומטית; הוא צריך להגיש מחדש כמשקיע חדש. אבל לפחות יש לו את הנכס כקרש קפיצה.
צריך לציין: Golden Visa למשקיע נדל"ן מחייב שמחיר הנכס מעל 2 מיליון דירהם. אם חלקו של היורש נמוך מזה, הוא לא זכאי. אז בחלוקה, אם יש בן מתכוון להישאר בדובאי, אולי רצוי שיקבל לפחות נכס/חלק שעובר סף זה.

6. ויזה משפחתית תלויה (Dependent Visa):
אישה (או בעל) בחסות בן זוג שנפטר: אפשר שהיא תועבר לחסות של ילד אם יש לו ויזה עבודה, או תסתמך על נכס שלה.
צוואה לא יכולה "להעביר" חסות, זה הגירה. אבל אם היא הוכרזה אפוטרופוס לילדים, אולי יש התחשבות (לא בטוח, עניין הומניטרי).

7. האם הצוואה יכולה לייצר זכויות הגירה חדשות?
לא באופן ישיר. לדוגמה, אם מוריש כותב "אני מצווה שבני ינהל את העסק ויקבל לכך רישיון עבודה", אין תוקף משפטי, כי המדינה היא שקובעת רישיונות.
הוא יכול לבטא משאלה, אך הרשויות לא מחויבות.
אז המעמד של היורשים יהיה בהתאם לחוקי ההגירה, בלי קשר לצוואה.

8. דוגמה מעשית כדי להמחיש:
משפחה ישראלית: אבא, ויזת עבודה (או משקיע) בדובאי, אמא וילדים על חסותו.
לזוג וילה רשומה על שם האב; עסק גם על שמו.
אם נפטר ללא תכנון:

• תוך 30 יום אמא וילדים חייבים לצאת, כי חסות נגמרה.
• הנכסים: הווילה קפאה, העסק, סימן שאלה, אולי שותף מקומי משתלט.
  אם עם תכנון:
• צוואה מעבירה הווילה לאם (100%). היא מייד יכולה להגיש בקשת ויזה על בסיס הנכס (אם עומדת בסף ערך, כנראה כן).
  אפילו עוד לפני אישור סופי, כי מספיק חוזה עיזבון? יכול להיות, אבל תצטרך את שטר הבעלות החדש, קצת עיכוב.
  אולי במקרים הומניטריים, רשות ההגירה תתן לה איזה Grace period כי היא בעלת נכס מבקשת ויזה.
• העסק: צוואה ממנה את הבן כמנהל יורש המניות. הוא מגיש בקשה להפוך לספונסר החברה, מקבל ויזת משקיע חברה. אז הוא יכול לתת חסות לאמא ולאח הקטן. אם הבן בעצמו פחות מ18, בעיה. אולי לעובד אמון יעבירו עד שיגדל.

9. יעוץ משולב עם מומחה הגירה:
כשמתכננים צוואה לדובאי, רצוי גם להתייעץ עם מומחה לויזות בדובאי לגבי תרחישים אחרי מות.
בעיקר משפחות שם יודעות: "אם ה-sponsor הולך, צריך למצוא פתרון".
עו"ד הגירה אולי ייעץ מראש: "כדאי שאשתך גם תהיה רשומה כבעלים חלקית של הנכס, וכבר תוציא ויזת משקיע עבור עצמה (יש אפשרות)? אז אם לך יקרה משהו, היא כבר לא תלויה".
למעשה, זה טיפ: ייתכן שעדיף עוד בחיים להסדיר שגם בת הזוג תהיה בעלת מניה או בעלת נכס, כדי שיהיה לה סטטוס עצמאי.
אבל לא תמיד אפשר, Golden Visa למשל רק לבעל הנכס (הם יכולים להוציא גם לבני משפחה, אגב, כתלויים).
עוד: Golden Visa נשארת תקפה למקבל גם אם נפטר הספונסר?
לפי הבנתי, Golden Visa לא דורשת ספונסר, היא עצמאית (המדינה היא הספונסר), אז אם האבא היה Golden Visa holder, אשתו והילדים קיבלו Golden Visa Family. כשאבא נפטר, האם משפחה יכולה לשמור את ה-Golden Visa לתקופה הנותרת?
ייתכן שכן, אם ידווחו והם עונים על קריטריונים (למשל, אולי יעבירו את תנאי המשקיע אליהם אם הנכס שלהם).
אני לא מוצא כעת מדיניות מפורשת, אבל סביר שמשרד הפנים המקומי יתחשב וייתן זמן, אולי יבקשו הוכחה שהיורשים עדיין מחזיקים בנכס.

10. זווית הפוכה: הירושה עצמה לא משפיעה לרעה
חשוב להבהיר: לרשת נכס בדובאי לא גורם לאיבוד ויזה למישהו.
אולי יש מי שדואג, "אם אירש נכס, ייקחו לי ויזה אחרת?".
לא. אפשר שיהיו אפקטים חיוביים (תוכל לבקש ויזה), אבל אין שלילי.
גרוע ביותר: אם הכניסו יורש קרוב משפחה רחוק (לא בעלי תעודת זהות אמירתי), זה לא משנה, הוא לא פתאום נהיה תושב אם לא היה.

מסקנה:
צוואה כשלעצמה לא "משפיעה" מנהלית על הסטטוס. אבל ההיערכות דרכה יכולה להבטיח שמהירות העברת הנכס ותכנון החלוקה יתמכו ביכולת היורשים להישאר חוקית בדובאי.
מן הראוי שעו"ד המטפל בצוואה יעבוד יד ביד עם מומחה הגירה כדי לוודא שאין פער:
למשל, אם הנכס אמור לעבור אך לוקח 6 חודשים להשלים, יש לוודא שהמשפחה לא מגורשת לפני.
ניתן אולי לבקש הרחבת ויזה מטעמי חסד, או להאיץ את רישום הנכס.

צוואה יכולה (בעקיפין) לסייע ליורשים לשמור על סטטוס באמירויות אם מתכננים נכון את החלוקה, כך שהיורש הנכון יקבל את הנכס הנכון שמאפשר ויזה. אבל אין מנגנון אוטומטי של "צוואה כתובה היטב = הוצאת ויזה חלקה".
צריך פעלתנות פרואקטיבית מצד היורשים לאחר הפטירה, ובעיקר, קחו זאת בחשבון מראש בתכנון.

לאחר שעסקנו בזאת, ניגע כעת בהיבטים רכים יותר: שיקולים משפחתיים ותרבותיים בצוואות בדובאי, שסוגרים מעט את התמונה החברתית-ערכית של הנושא.

שיקולים משפחתיים ותרבותיים בצוואות בדובאי

עריכת צוואה, במיוחד בסביבה רב-תרבותית כמו דובאי, מושפעת לא רק מחוקים וחשבונות, אלא גם מערכים משפחתיים, תרבותיים ודתיים. להלן כמה שיקולים שכדאי לזכור:

1. כיבוד מסורות ודת במשפחה:
משפחה ישראלית יהודית אולי תתעניין ב"היתר עסקא" לצוואה (יש מושג "צוואה על פי ההלכה" בשילוב שטר). אם בני משפחה דתיים, ייתכן וירצו שהחלוקה לא תפגע בהלכה (למשל, בנים ובנות, בהלכה בנים יורשים, הבנות לא, אם כי יש פתרונות כמו מתנה בחיים).
מצד שני, יתכן משפחה שיש בה בן זוג מוסלמי (קורה יותר היום). אם מוריש יהודי מותיר נכס לאשתו המוסלמית, צריך לזכור שהשריעה אוסרת ללא-מוסלמי להוריש למוסלמי ולהיפך (עקרון "הכופר לא יירש מוסלמי" וכו').
עם זאת, החוק החדש של איחוד האמירויות ללא-מוסלמים מאפשר במפורש לא-מוסלמים לחלק חופשי. אז מבחינה משפטית באמירויות לא ימנעו, אבל יתכן לחץ משפחתי.
למשל, משפחה מוסלמית מורחבת עלולה להתנגד שאישה יהודיה תירש נכס מסבא מוסלמי (יש מקרים כאלה).
זה שיקול: אולי לתכנן שדווקא נכס בדובאי יירש הקרוב המוסלמי, ונכס בישראל ילך ללא-מוסלמי. כדי למנוע מתח.

2. ריבוי נשים (פוליגמיה) או בני משפחה רחבים:
במדינות מוסלמיות מותר עד 4 נשים. אם ישראלי התאסלם או שיש לו משפחה מוסלמית, יתכנו כמה אלמנות.
השריעה מחלקת ביניהן (1/8 משותף אם יש ילדים, או 1/4 אם אין).
באמצעות צוואה בחוק החדש, הוא יכול לתת למי שירצה. אבל התעלמות ממנהג עלולה לעורר סכסוך, כמו שאמרנו.
כבוד לנשים האחרות, אולי לתת גם להן משהו.
כמו כן, אם למוריש יש ילדים מנישואים שונים, יש רגישויות. בחברה המסורתית אולי ציפייה שכל ילד יקבל שווה, או הבכור יותר.
המצווה צריך לשקול אם סטייה מנורמה זו תגרום לנתק משפחתי. לפעמים מחליטים "לבכר" ילד אחד כי הוא יותר סייע, אך זה יוצר תחושת אי-צדק וחרם מצד האחים.
אז יש לשקלל את השלכות היחסים.

3. לכידות משפחתית על פני דורות:
בחלק מהתרבויות (כולל ערביות, יהודיות מסורתיות), חשוב להשאיר נכס "בדור" ולא למכור לזרים.
אולי מצווה ירצה לקבוע שהוילה המשפחתית תשאר במשפחה לפחות עד הנכדים.
זה מנוגד לרצון חלק יורשים לממש כסף. אבל אם זו "אחוזה משפחתית", אפשר להטמיע רצון או אפילו תנאי אי-מכירה X שנים (בישראל תנאי כזה בד"כ לא אכיף משפטית רחוק טווח, רואים בו משהו מגביל).
אבל קריאה להתחשבות כנראה תכובד.

4. רגישויות בין-תרבותיות, ישראלים מול מקומיים:
נניח ישראלי התחתן עם מקומית אמירתית (סיפור נדיר אבל אפשרי), או עשה עסקים עם שותף מקומי.
השותף המקומי עשוי לצפות שעם מות הישראלי, חלקו בעסק יעבור בצורה שתשמור על האינטרסים המשותפים (אולי למישהו שמבין העסק, לא ליורש חסר הבנה).
תרבותית, חשוב לא "לבגוד" בשותף או בקהילה העסקית, אם עסק עוברת ליורש לא מקצועי שימכור אותה למתחרים זרים, זה עלול לפגוע במוניטין המוריש.
פתרון: אולי בצוואה להציע לשותף זכות ראשונית לקנות את חלק המוריש (וזה הוגן לכל).
בדובאי, ערך של "שמירת פנים" גבוה, לא רוצים מריבות פומביות (לכן הרבה פתרונות בתוך המשפחה). גם אצל ישראלים: "לא נלך לבית משפט, נסתדר", לפעמים עדיף באמת שמנהיג משפחה (דוד, סב) יתווך חלוקה מותאמת לערכים.

5. מעמד הנשים והילדות:
בחברה מוסלמית מסורתית, הבת מצפה לחצי חלק מהבן. אם מצווה לא-מוסלמי, הוא חופשי לתת שווה. אבל אם יש משפחה מוסלמית מורחבת, ייתכן לחץ על הבן "לקחת יותר כי ככה נוהג אבות".
בעיקר אם המשפחה מעורבת (למשל, אמא יהודיה, אבא מוסלמי), הילדים עשויים להתווכח על מה צודק.
כדאי למצווה להסביר בחייו למה חילק כפי שחילק, כדי למנוע ויכוחים. למשל, "נתתי לבתי כמחצית כי אני מאמין בשוויון, ואני יודע שזה שונה מהשריעה אך זה רצוני".
אם הבן מבין שזו החלטה מודעת של אביו, אולי פחות יתנגד.
אם לא, הוא יכול לטעון בבית הדין, ואז עלולה להתפתח מלחמה.

6. נכסים רגשיים:
מעבר לכסף, יש פריטים בעלי ערך רגשי (תכשיטים, תמונות).
בתרבויות מסורתיות, לדוגמה, תכשיטי האם הולכים לבת הבכורה, או ספרי התורה לבן הבכור וכו'.
צוואה יכולה לפרט זאת, בהתחשב במנהג.
אם מצווה מתעלם ממנהג כזה (נגיד, נותן את תכשיטי הסבתא לנכדה הצעירה ולא לבכורה), זה עלול לעורר משקעים.
עדיף ליישר קו עם מה שמקובל במשפחה, או לפחות להסביר.

7. יעוץ רבני/דתי:
אם המשפחה מאוד דתית, ייתכן והמוטבים יפנו לאחר מות המצווה לפוסקי הלכה (או קאדי) לשאול אם לקבל הצוואה.
למשל, יהודים חרדים: יש נמנעים מצוואה רגילה כי לפי ההלכה זו בעיה (ממסיבות מורכבות, הם מעדיפים "מתנת שכיב מרע").
כדי למנוע קונפליקט בין דין תורה ודין המדינה, אפשר שהמצווה יעשה גם "צוואה הלכתית" (שטר התחייבות מתנות) בנוסף. כך הילדים החרדים יהיו רגועים.
במקרה מוסלמי: אולי ירצו גם "وصية شرعية" (צוואה שרעית) ולו סמלית, שמזכירה לתרום צדקה 1/3 או משהו, כי מקובל לתת وصיה דתית (גם להלוויות וכו').
אפשר לעשות שתיהן, כל עוד אינן סותרות מאוד. זה מרצה את כל הצדדים.

8. השפעת תרבות הבושה ("כבוד"):
בחברה ערבית יש מושג כבוד המשפחה.
אם יורש ירגיש שהצוואה "מביישת" אותו (נניח, האב לא נתן לו כי הרגיש שהוא לא אחראי), הוא עלול לא רק להתעצבן אישית אלא לראות בכך פגיעה בכבודו.
זה עלול לדרבן מאבק.
לפעמים, מוטב לתת לפחות משהו "לשמור על כבודו", מאשר להדירו לגמרי וליצור עוינות.
גם אם אדם ניתק קשר עם ילד, אולי להשאיר לו סכום סמלי, רק כדי שלא יאמרו "הדיר אותו לגמרי, איזה בושה".
מצד שני, אולי לא אכפת לו. אבל זה שיקול במשפחה מסורתית.

9. שיתוף משפחה בהחלטות חיים:
במשפחות רבות (יהודיות ומוסלמיות מזרחיות), לא נעים לדבר על מוות וכסף. ההורים לא משתפים את הילדים מה ירשו ("אחרי 120 תראו").
זה יכול לגרום לציפיות שגויות ואז לסכסוך.
תרבותית, נכון יותר כיום לעודד שיח: אולי לא פרטי סכומים, אבל קווים כלליים.
למשל, להודיע: "הבית יהיה שלך, אבל האחרים יקבלו פיצוי כספי, כך שאני רוצה שתתאפשר להם דירה וכו'."
כך האחים לא יופתעו.
אם לא מדברים, כל אחד בונה פנטזיה מה יקבל, ואז ציפייה מתנפצת=סכסוך.

10. מעורבות נשים בתכנון:
בעבר (ויש משפחות מסורתיות שעדיין כך), האבא מתכנן ורושם הכל ולא מתייעץ עם אשתו או בנותיו.
כיום, מומלץ לשלב את האם במיוחד, שיהיה ברור שגם לה היה קול (בעצמה אולי תכתוב צוואתה).
זה מונע תחושה של יחס מפלה.
בעיקר אם האבא מקפח אולי בת בצוואתו (כי נותן חלק ארי לניהול עסק לבן), עדיף שהאם למשל תפצה את הבת בצוואתה.
תיאום בין בני הזוג (אם שניהם מורישים) חשוב, כדי שלא יריבו אחרי ששניהם ילכו.
יש משפחות שעושות "שיח ירושה" עם כולם בחדר, אם האווירה מאפשרת.
בזה, התרבויות שונות:
באירופה/אמריקה פתוחים יותר, במזרח תיכוניות לרוב פחות, אבל המגמה משתנה.

לסיכום סעיף: היבטים תרבותיים ומשפחתיים יכולים לקבוע האם תכנון מושלם משפטית יצליח בפועל.
מתכנן נבון מתחשב:

• גם בנורמות המשפט (לתת חופש),
• וגם בנורמות המסורת (כבוד, צדק, מינימום הפתעות).
  כך מגדילים סיכוי שהיורשים יקבלו את התוצאה בלי משקעים וינקטו בדרכים מוסכמות.

לבסוף, נתמקד בשאלה: האם כדאי לרשום נכס ע"ש חברה כדי להימנע מירושה?, פתרון משפטי שאנשים שוקלים כדי לעקוף תהליכי ירושה לחלוטין.

האם כדאי לרשום נכס ע"ש חברה כדי להימנע מירושה?

אחד הרעיונות שנשמעים לעיתים בניהול נכסים בינלאומיים הוא: "במקום להחזיק את הנכס כדירה על שמי, אחזיק אותו דרך חברה (אולי offshore). כשהזמן יגיע, היורשים פשוט יקבלו את מניות החברה, ובכך נמנע מהצורך בצווי ירושה מקומיים." נשאל, האם גישה זו מומלצת או לא, במיוחד לענייננו, נכס בדובאי לישראלים.

1. איך מבנה חברה עוקף ירושה?
אם נכס נדל"ן רשום בבעלות חברה בע"מ, אז כשבעל החברה נפטר, אין שינוי בבעלות על הנדל"ן, החברה ממשיכה להחזיק בו. השינוי מתרחש רק בבעלות על מניות החברה. העברת מניות (במיוחד אם החברה offshore) עשויה להיות מוסדרת בצורה קלה יותר, או מראש (למשל, מניות רשומות עם מוטבים וכד'). יש מדינות בהן העברת מניות אפילו פטורה או פשוטה (ואולי לא דורשת בית משפט).

2. שימוש במבנה חברה בדובאי, אפשרי?
דובאי מאפשרת לזרים להחזיק נדל"ן או באופן ישיר, או באמצעות חברות ייעודיות: למשל, חברה offshore של JAFZA (איזור חופשי בג'בל עלי) יכולה להחזיק נכסים באזורים מסוימים, וכן חברות ב-DIFC יכולות. בעיה: החברות האלה כפופות לרגולציה (למשל, חברה offshore חייבת שיהיה רשום מי הבעלים וכו').
אם משפחה רוצה, האב יכול להקים חברה, הוא בעל המניות, והחברה קונה את הדירה. בישראל עשו זאת עשורים בניו-יורק ואירופה כדי לחמוק ממס עיזבון (לקנות בית דרך חברה BVI).
בדובאי עשויים לעשות כדי לחמוק מהשריעה.
הירושה במקרה זה: המנוח היה בעל המניות, עתה מי מקבל המניות?
אם זו חברה offshore BVI, אולי היה trust או "מניה למוכ"ז" (בעבר, לא היום), שאפשרה העברה פשוטה. היום עדיין יצטרכו איזשהו הליך ירושה למניות, אבל תלוי היכן החברה. אם ב-BVI, ויש שם מסמכי trust, אולי מיד עובר לנאמן שהופך מנהל עבור היורשים.

3. יתרונות אפשריים של החזקת חברה:

• עוקף מערכת בתי משפט מקומית: היורשים לא צריכים ללכת לבית דין שרעי בדובאי, כי הנכס לא חלק מעיזבון המנוח, הוא שייך לחברה. רק צריך להעביר שליטה בחברה.
• שליטה ריכוזית: מאפשר הגדרה של מנגנון ירושה מובנה בתקנון החברה או בצוואה מחוץ לדובאי.
• אפשרות לכלול יורשים זרים בלי הגבלה: חברה יכולה לרשום מניות ישירות לאדם, אולי בלי שהמוסדות ייכנסו לסוגיות דת.
  (אולם, אם החברה ממשיכה לפעול, הבנק ירצה צו ירושה לפני שייתן לנציגים חדשים למשוך כסף החברה – עדיין צריך איזו הוכחה).

4. חסרונות ומשתנים שצריך לקחת בחשבון:

• מורכבות ועלויות: הקמת ומימון חברה offshore עולה כסף (אגרות הקמה, רישוי שנתי, ניהול). אם מדובר בנכס אחד בשווי לא עצום, זה יכול להיות לא משתלם.
  ב-JAFZA למשל, עלויות שנתיות כמה אלפי דולרים.
  להחזיק חברה רק בשביל 'למות איתה', לשקול אם ההוצאה שווה את החיסכון בעוגמת נפש.
• מסים ותקנות חדשות: בעולם מנסים לצמצם שימוש בחברות להחזקת נכסים פרטיים. לדוגמה, בריטניה סגרה פרצה זו בכך שאפילו אם נכס בבעלות חברה offshore, עדיין יש מס עיזבון.
  אמירויות אין מס עיזבון, כך שלא לכך, אבל אולי יטילו מע"מ או מס חברות על חברות offshore.
  אתה גם עלול ליצור מס בישראל: אם ישראלי מחזיק חברה offshore, נחשבת "חברת נשלטת זרה" (CFC) ואז רווחים אצורים ימוסו כאילו קיבל דיבידנד. אם זו רק מחזיקה דירה, אולי דמי השכירות יחשבו הכנסה פסיבית של CFC, ואז ישראלי כל שנה צריך לשלם מס, בעוד אם היה מחזיק כפרט אולי היה בוחר מס 15% וזהו.
  אז ייתכן מבנה חברה יקר מס בישראל.
• מורכבות ירושה בכל זאת: בעל המניות הוא אדם, עם מותו, איך להעביר מניות?
  אם החברה ב-DIFC, אולי שם יש פתרון (אפשר לרשום Wills foundation, או trust).
  אם BVI, צריך נוטריון BVI. אולי גם שם צריך צו ירושה ב-BVI או במדינת מגוריו.
  אז לא בהכרח חמקנו מכל הליך.
• נקודה רגולטורית: חוקי איחוד האמירויות לגבי חברות מתאימים לAML (מניעת הלבנת הון). אולי אחרי מוות, אם לא ברור מי בעלים, יכולים להקפיא החברה.
  ולא לשכוח: גם כתיבת הצוואה צריכה להתייחס למניות, כך שלא עקפנו אלא החלפנו נכס מוחשי במניה, עדיין צריך להעביר.

5. Trust או Foundation כאלטרנטיבה:
במקום חברה עסקית, אפשר ליצור מבנה נאמנות:
DIFC מאפשר הקמת Foundation, יישות משפטית שמחזיקה נכסים לפי מטרות שהוגדרו. ניתן בה לקבוע "אחרי מותי, הנכס ינוהל עבור יורשי כך וכך".
יתרון: Foundations ב-DIFC קלות להקמה (דומה לחברה, אבל בלי בעלי מניות, רק נהנים).
אפשר לרשום בוילה על שם Foundation. אחר כך, המנהלים (שניתן למנות יורש כManager) ממשיכים, אין צורך בבימ"ש.
זה כלי שרבים עשירים בעולם משתמשים בו, למשל, כדי להחזיק רכוש משפחתי לאורך דורות.
אבל דורש אנשי מקצוע לניהול, עלות (מוזכרים סכומים שנים אלפי $ לשנה).
Taylor Wessing, משרד עורכי דין, ממליץ לפעמים להשתמש ב-DIFC Foundations כנגד מס עיזבון אמריקאי וכו'. גם חברת IQ-EQ בכתבהמציינת יתרונות.

6. Case Study קטן:
Suppose ישראלי עשיר עם מספר נכסים במדינות, הקים trust offshore: כשהוא נפטר, trust documents מורים שמנהל הנאמנות מעביר כל נכס לזוכה ספציפי או ממשיך להחזיק למענו.
זה כמעט מבטל צורך בצוואה/ירושה, כי trust פועל.
בדובאי:
אם הנכס בחברה, trust צריך רק לטפל במניות החברה.
אם Foundation, בתקנון foundation כבר נאמר מי beneficiaries, אז עם המוות, board foundation (שלרוב כולל מישהו מהמשפחה או נאמן מקצועי) יפעל.

7. האם כדאי לאדם "פשוט"?
רוב המשפחות בעלות נכס אחד-שניים כנראה לא ימצאו זאת כדאי.
סיבוך מעבר לצוואה הוא גדול.
אבל אנשים בעלי עושר רב, או אלו המודעים שדיני הירושה המקומיים (שריעה) עלולים להביס אותם, כן עושים כך.
שמעתי למשל, לפני הסכמי אברהם, משפחות ערביות-ישראליות עשירות השתמשו בחברות offshore כדי לקנות בדובאי (כי יש איסור אז, עוקף פוליטי וגם עיזבון).
כיום אין צורך פוליטי לעקוף, אבל עדיין אולי עשויים להעדיף trust (השריעה לא תחול על נכס trust, כי הוא כבר לא בבעלות המוריש).

8. המלצת ביניים:

• אם אתה כבר מחזיק נכס בדובאי על שמך, יצירת חברה חדשה והעברת הנכס אליה (מכירה עצמית) כרוכה ב-4% fee (כי זו מכירה). אז חיסכון בירושה עולה מס עכשיו. כנראה לא שווה אם רק בשביל זה.
• אם מתחילה עוד לא קנית ואתה צעיר: אולי קנה דרך חברה אם אתה יודע ש… אבל גם 4% Transfer fee תחול רק פעם אחת (על החברה).
• Trust /foundation: אם זה חלק מתכנון עושר כללי, כן, אבל רק לדירה בודדת של say $300k, maintain Foundation costing $5k/year? כנראה לא.

9. שקיפות ליורשים:
דבר נוסף: לעיתים בעל הון חושב להחביא נכס בחברה כדי למנוע ויכוחים, "היורשים לא ידעו מה יש בדיוק".
זו גישה בעייתית, כשיגלו, יזעמו.
עדיף שמבנה חברה יהיה גלוי ביורכים, ושיבינו שזה נעשה עבור יעילות, לא להסתרה.
אחרת, trust יכול לערער אמון.

10. מסקנה:
להחזיק נכס דרך חברה כדי להימנע מהליכי ירושה מסורתיים הוא פתרון אפשרי, אך מסובך ובעל מחיר. הוא הגיוני במיוחד:

• אם יש שיקולי מס זרים (במקרה דובאי, אין, בישראל, לא).
• אם המצווה צופה סכסוכים קשים או מורכבות (ריבוי יורשים, אולי רוצים שהחברה תמשיך לנהל הנכס בחלקים במקום חלוקה).
• אם ערך הנכס גבוה מאוד ולמצווה חשוב שתישאר קונסולידציה (נכסי נדל"ן רבים).
  לאדם הממוצע, כתיבת צוואה והסדרת עניינים כנ"ל היא לרוב מספיקה.
  יתר על כן, הקמת חברה רק כדי "לחמוק" מהשריעה בעוד חוק 2022 ו-DIFC נותנים פתרון, נראה מיותר.
  זאת ועוד: חברה דרושה גם הורשה המניות כמו שאמרנו, ואפילו אם trust, צריך לנסח trust deed היטב, גם כמו צוואה, רק בחוק אחר.

בסוף, לפעמים less is more: עורך דין יאמר, "נעשה צוואה במקום אלתורים, החוק בדובאי עכשיו הגיוני."
רק למשפחות עם שיקולים מיוחדים כדאי מעבר.

עתה, נותר לדון בעלויות, כמה עולה לרשום צוואה חוקית בדובאי, שאלה שהמשתמש העלה.

כמה עולה לרשום צוואה חוקית בדובאי?

עלות עריכת צוואה בדובאי תלויה בדרך שבה בוחרים לרשום אותה ובמורכבות הנכסים. נפרק את העלויות האפשריות:

1. אגרת רישום רשמית (Government Fees):

• דרך DIFC Courts Wills Service:
  • 10,000 AED, לצוואה מלאה (property + guardianship) לאדם יחיד.
  • 15,000 AED, לצוואות "מראה" (Mirror Wills) לזוג נשוי.
  • 7,500 AED, לצוואה מוגבלת נכסים (רק נדל"ן או רק נכסים פיננסיים).
  • 5,000 AED, לצוואה רק מינוי אפוטרופוס על ילדים (ללא רכוש).
    (כל המחירים לפני 5% מע"מ, כנראה)
    בנוסף, 1,000-1,500 AED אגרת הוצאת צו קיום לאחר הפטירה.
• דרך נוטריון ציבורי (בתי משפט דובאי):
  • 2,000 AED (כ-545$), אגרת אישור צוואה בשתי שפות מול נוטריון.
    ייתכן משתנה לפי אורך/מספר עמודים, אבל סדר גודל זה (יש מקורות המאזכרים 500-700 AED, אולי לשירות קיצור דרך מקוון, אך ככלל 2000AED).
  • עלות זו אינה תלויה בערך העיזבון, שזה יתרון, בפועל מסלול זול יותר ממודל DIFC.
  • לאחר הפטירה, הגשת בקשה לבית משפט למתן צו ירושה/צוואה: נדמה שלא מצאנו מספר מדויק, אך אגרת בית משפט כנראה נמוכה (ייתכן 0.25% משווי העיזבון, capped? לא ידוע לי, או סכום סמלי). ייתכן מצב דומה לישראל, אגרה מינורית. וודאי פחות מה-DIFC.

2. שכר טרחת עורכי דין וייעוץ:

• עורך דין מקומי להכנת וניסוח צוואה:
  עלות משוערת: 5,000-12,000 AED, תלוי במורכבות ובמוניטין.
  לפי ערכות: משרדים בינ"ל יגבו אולי $2,000-4,000 להכנת Mirror Wills לזוג (לא כולל אגרות). יש כאלה שעשו "חבילה" של 5k AED לכל התהליך (למשל, אתר מקומי מציע הכנת צוואה+רישום ~7,500 כולל אגרות מסוימות).
  Banks Legal פרסמו מחירים: כמו 1,250 AED לשירות הכנת צוואה מלאה יחיד (זול, כנראה דמי שירות שלהם). אז כנראה שוק תחרותי.
• עורך דין ישראלי (אם מעורב):
  עלות: יכול להיות כלול בייעוץ הכולל ללקוח, או חיוב לפי שעות. אם התהליך דורש תיאומים, נניח $1,000-2,000.
• תרגומים נוטריוניים, אפוסטיל:
  אם נדרשים מסמכים, כל אפוסטיל 35₪, כל תרגום כמה מאות שקלים. לא גדול ביחס לכלל העלויות.

3. עלויות נלוות נוספות:

• נסיעה/לוגיסטיקה:
  אם המצווה לא גר בדובאי, נסיעה כדי לחתום מול נוטריון/registry: כרטיס טיסה, מלון, מספר אלפי שקלים. (אלא אם עושה בוידאו ב-DIFC, אז חוסך).
• הפקדת צוואה בישראל (רשות): 111₪ אגרה, אם עושים (שולי).
• עדכונים בעתיד:
  שינוי צוואה ב-DIFC:
  בסיס: 550 AED אגרת שינוי + שכר עו"ד קטן. לא משמעותי.
  אם צריך צוואה חדשה לגמרי (אולי 50% עלות מחדש? לא, כנראה אותו מחיר כמעט).
  דרך נוטריון: שינויים מצריכים שוב 2000 AED, כי זה כמו חדשה.

4. עלות-תועלת:
הנתונים מראים:

• מסלול נוטריון מקומי זול משמעותית ממשל DIFC (2000 vs 10000 AED).
  למה אנשים בכל זאת עושים DIFC?
  אולי לתושבי חוץ, הם רוצים באנגלית, בלי ערבית, וגישה common law, ומוכנים לשלם פרימיום.
  גם DIFC covers multiple emirates + gives comfort.
  כמו "ללכת לעו"ד פרטי יקר במקום לבית משפט ממשלתי".
• לזוג נשוי: Mirror Will ב-DIFC 15k AED ~ $4,100. ועוד שכר עו"ד, total ~ $6k.
  האם יקר? למישהו עם נכס $500k, זה ~1.2%. לגיטימי בשביל שקט נפשי.
• ליחיד: 10k AED + say 3k, ~ $3.5k.
  דרך נוטריון: אולי $1k כולל עו"ד. הבדל ניכר.
  יש כאלה שבוחרים דרך נוטריון בגלל המחיר, אולי גם כי נשאר בערבית (מי שמדבר ערבית, זה fine).

5. האם ניתן להוזיל?
DIFC השיקו תוכנית תשלומים בלי ריבית דרך בנקים, כלומר, מודעים שהעלות מכשול, אז 10k AED ניתן לפרוס 3-12 תשלומים בכרטיס, להקל.
– זה מראה שהם לא מתכוונים להוריד תעריף.
בעבר, עד 2020, DIFC Wills היה רק לדובאי וראק, עכשיו לכל UAE, אולי רצו להצדיק התעריף.
לאחר מוות, אגרת צו קיום 1,500 AED זניחה יחסית (מהעיזבון כנראה).

6. האם בכלל צריך לשלם?
נקודה: אם לא עושים צוואה, על פניו "חסכת" את 2k/10k.
אבל אולי היורשים ישלמו יותר בהליכים ארוכים/מורכבים (עו"ד וכו').
אז עדיף לשלם upfront.

7. שקיפות על עלויות ליורשים:
הרבה פעמים, המוריש משלם עכשיו על עריכת צוואה (מוודא שעבודה נעשית). אחרי מותו, היורשים יצטרכו לשלם על ביצוע (אגרות, עו"ד). כדאי להקצות לזה כסף בצוואה.
למשל: "אני מורה כי הוצאות סבירות לביצוע צוואתי יילקחו מקופת העיזבון לפני חלוקה".
כך לא יריבו מי משלם את עוה"ד.
בדובאי, נהוג שיורשים לוקחים מהכסף המשותף, ובית משפט אף עשוי לאשר שכ"ט ממון הנפטר.

8. עלות חלופית, לא לעשות צוואה:
אם אין צוואה:

• עלות תרגומים, אישורים, עו"ד כדי לגשת לבית דין שרעי, יורשים ישלמו.
  אולי לא נורא: אם חלוקה פשוטה (אישה וילדים), ייתכן פקיד עושה זאת תמורת אגרה. אבל אם צריך עו"ד שיסביר מורכבות נכסים, יכול להיות יותר.
• אם הערך גבוה: אולי שכר עו"ד % מהעיזבון. לא בטוח, אולי שכר גלובלי.
• והלוואי שלא סכסוך, אם יש, ההוצאה נוסקת (שני צדדים משלמים עורכי דין, 2-3 שנים…).

9. דוגמה מספרית:
משפחה עם דירה $1M:
Option1, צוואה DIFC: $3-4k עכשיו. ביצוע זריז, עו"ד ביצוע $2k: total ~ $6k.
Option2, לא תכננו: פטירה, עוברים לבית דין: כנראה ייקחו עו"ד מקומי, ישלמו $5k-10k,
אולי חלוקה שרעית יוצרת סיבוכים (אם אם נדרשת לוותר רבע אחו וכו', אולי יקנו חלק מבן? עוד כסף).
אולי יוצא דומה, אבל בלי ודאות שיקבלו מה שרצו.
Hence, תכנון מקדים נראה מושכל.

10. עלות שקט נפשי, הערכה סובייקטיבית:
כסף הוא שיקול, אך לבעלי נכסים בדובאי (שכבר השקיעו, טסו וכו'), סכום כתריסר אלפי שקלים סביר עבור סידור משפטי מסודר.
רובם כנראה מבינים את הערך, במיוחד אם הוסברו הקשיים בלעדיו.
במילים אחרות: העלות מוצדקת ביחס לתועלת ברוב המקרים.

לסיכום סעיף זה:

• דרך בתי משפט רגילים, כמה אלפי דירהם;
• דרך DIFC, כ-10-15 אלף דירהם.
  תוסיפו שכר עו"ד כמה אלפים.
  אז טווח:
  צוואה פשוטה זולה ~2-5k AED,
  צוואה comprehensive יקרה ~15-20k AED,
  תלוי בבחירה.

עתה נסקור "הטעויות הנפוצות שישראלים עושים עם צוואה לדובאי", כדי להשלים את התמונה ממבט של מה להימנע.

הטעויות הנפוצות של ישראלים בצוואה לדובאי

למרות הרצון הטוב, ישנם מוקשים נפוצים בהם נתקלים ישראלים כשהם מנסים לתכנן ירושה לנכסים בדובאי (או בחו"ל בכלל). להלן כמה טעויות שכדאי להימנע מהן:

1. הנחה שצוואה ישראלית מספיקה לכל:
כפי שדיברנו בהרחבה, טעות רווחת, לחשוב ש"יש לי צוואה כתובה בישראל, היא ודאי תהיה תקפה גם שם". ישראלים רבים לא מבינים את הצורך ברישום מקומי או בתרגום. הם מגלים מאוחר מדי שאי אפשר פשוט לקחת צוואה בעברית לבית משפט באמירויות ולפעול.
פתרון: להבין מראש שההכרה הבינלאומית אינה אוטומטית, ולפעול לפי הכללים המקומיים (צוואה נפרדת/רישום/תרגום).

2. דחיית העניין למחר (Procrastination):
ישראלים ידועים ב"לדחות לרגע האחרון". בענייני צוואה זה מסוכן, תאונות קורות פתאום. כבר היו מקרים שאדם תכנן לערוך צוואה אחרי סגירת עוד עסקה, ובינתיים קרה אסון.
בדובאי, אם מישהו נפטר ללא סידור, משפחתו תתמודד עם מערכת זרה בפרק קשה.
פתרון: לטפל בהסדרת צוואה לדובאי מיד לאחר רכישת נכס שם, או לכל המאוחר תוך זמן קצר. לראות זאת כחלק בלתי נפרד מההשקעה (closing checklist: ביטוח, צוואה).

3. אי-שימוש בעו"ד מקומי (DIY לא מוצלח):
יש החושבים לחסוך, מורידים טופס באנגלית מהאינטרנט ו"מתאימים". או נעזרים בידיד שלא מתמחה. זה עלול לגרום לפגמים צורניים או מהותיים.
דוגמה: אי-ציון מפורש של דת המצווה (הכרחי כדי להבהיר שמסלול לא מוסלמי). או השמטת חתימת עד כנדרש.
פתרון: להשקיע במקצוען, לא לעגל פינות. הטעות יכולה לבטל את הצוואה כולה.

4. שימוש בשפה לא מובנת למצווה:
יכול לקרות שמישהו חותם על צוואה בערבית בלי שהוא קורא ערבית, סומך על תרגום חלקי. זו עילה להתנגדות עתידית ("הוא לא ידע מה חתם").
גם אם נוטריון הקריא, תמיד יורש ממורמר יכול לטעון שהמצווה לא באמת הבין.
פתרון: לערוך צוואה בשפה שהמצווה שולט בה, או לכל הפחות לכלול תרגום צמוד ולהצהיר שהוא מבין.

5. אי-הכללת נכסים חשובים בצוואה (השארה בוואקום):
אולי למוריש היו גם נכסים בבורסה המקומית, קרן פנסיה באמירויות, או עסק. אם לא איזכר אותם בצוואה, הם יטופלו לפי ברירת דין, ואולי ילכו במסלול אחר.
דוגמה: ישראלי שכיר בדובאי נפטר, בצוואה דיבר על "דירתי בדובאי לבת זוגי". שכח שיש לו מענק סוף שירות בהיקף גדול. זה עלול להתחלק לפי שריעה (המעביד אולי ישאל בית דין שרעי מי היורשים).
פתרון: רשימת נכסים מלאה, כולל פיננסיים וזכויות סוציאליות, להתייעץ איזה כלול ואיך.

6. הותרת צוואה לא עדכנית:
אדם כתב צוואה ב-2019 כשעוד לא הייתה לו דירה בדובאי. ב-2021 קנה נכס, לא עדכן צוואה.
אז בהיעדר עדכון, הנכס לא מוזכר, סביר שמשמעותו שילך בירושה עפ"י דין (שריעה).
פתרון: לעדכן כל אימת שרוכשים נכס משמעותי חדש במדינה אחרת, או לנסח צוואה מראש באופן גורף ("כל נכסיי בכל מקום").

7. התעלמות מהשפעת הירושה על מיסוי:
כבר ציינו: נכס בדובאי אמנם לא יוצר מס שם, אבל היורשים בישראל עלולים לשלם מס כשימכרו.
משקיע שלא ערך התייעצות, עלול לגרום שבנו היורש יהיה חייב מס גדול (שאם היה מתכנן אחרת, אולי היה מופחת).
דוגמה: אם האב זוכה לפטור ממס שבח (ותכנן למכור), אולי עדיף שימכור בחייו ויוריש מזומן, במקום להשאיר לבן ולחייבו ב-25% מס על עליית הערך.
פתרון: לשלב תכנון מס בהכרעות, האם למכור לפני, האם להעביר מתנה (בישראל אין מס מתנה, באמירויות אין לכן אולי כן).
לא לחשוב ש"מורישים כמו שהוא, הם יסתדרו".

8. שכחת לטפל בחובות ותשלומים שוטפים:
יורשים לעיתים מגלים שבגלל שהחשבון קפא, לא שולמו תשלומי חשמל/מיסי עירייה בדובאי, נצבר חוב וקנסות.
המוריש אולי לא השאיר הנחיות/כסף נגיש לזה.
פתרון: ליידע יורשים, ו/או להשאיר קרן מזומנים בנפרד להוצאות 3-6 חודשים.
אם המשפחה ידעה, אולי היו משאירים מספיק כסף בחשבון משותף או בארץ כדי להמשיך הוצאות נכס בחודשים שהתהליך נמשך.

9. תלות מוחלטת בחסדיו של שותף מקומי:
לפעמים, ישראלים משקיעים דרך חבר מקומי (כי פעם היו מגבלות). אולי הנכס רשום על שם אמירתי בנאמנות (על הנייר).
אם לא מסדירים את זה בחוזה/צוואה, אחרי המוות, השותף יכול לטעון שהכול שלו.
גם אם יש הסכם, ללא צוואה המכיר בנאמנות, זו תביעה מסובכת.
פתרון: לעגן נאמנות רשמית וחוזית, או לרשום הנכס כדין על שם המשקיע, ולא לסמוך על "יהיה בסדר, הוא יחזיר למשפחה".
בכלל, מקרה זה פחות נפוץ מאז הסכמי אברהם, כעת ישראלים יכולים רשמית להחזיק.

10. חוסר תיאום בין צוואות מרובות:
דיברנו: עשיית שתי צוואות בלי להחריג, כתיבת "זו מבטלת כל קודמת" וגו', יכול לבטל הלא נכונה.
כבר קרה בעולם: אדם ערך צוואה כללית באוסטרליה, ואח"כ צוואה רק לניו-זילנד, אבל התחיל ב"בזה אני מבטל כל צוואה קודמת", ובלי כוונה ביטל את האוסטרלית לגבי שם, גרם לסכסוכים.
פתרון: ניסוחים נכונים (ע"י עורכי דין).

11. הזנחת האפוטרופסות על הילדים:
משקיע צעיר, אב לילדים קטנים בדובאי, ערך צוואה לרכוש אך לא מינה אפוטרופוס.
בהיעדר הוראה, בית המשפט יחליט. אולי ימנו קרוב משפחה רחוק (נניח, דודם בארץ) שלא כפי שרצה.
פתרון: תמיד לכלול סעיף אפוטרופוס משני הורים, אם יש קטינים.
זה חלק קריטי בתכנון שהרבה מפספסים בגלל התמקדות בכסף.

12. לא לשתף את בת/בן הזוג בתהליך:
יש מקרים בהם הבעל (לעיתים) מנהל השקעות ולא משתף את אשתו בפרטי הצוואה. אם קורה משהו, היא אובדת עצות, אולי לא יודעת איפה הצוואה, מי עו"ד, איזה נכסים יש.
גם אולי הייתה תורמת תובנות (נניח להגן על הילדים).
פתרון: לערב את בן/בת הזוג, לתכנן יחד, או לפחות ליידע איפה הכול שמור ומה העקרונות.

13. הגדרת היורשים בצורה לא מדויקת:
טעות טכנית: למשל, כתיבת שם היורש עם שגיאת כתיב, או בלבול מי הוא בדיוק.
נניח: "אני מוריש לבני דוד לוי", אבל יש גם נכד בשם דוד? או יש שני בנים בשמות דומים.
בישראל אולי יבקשו הבהרה, בדובאי עלול להיווצר בלבול.
פתרון: לכלול מספרי דרכון/ת.ז ושם מלא (ארבעה שמות אם יש). להבהיר יחס ("בני הבכור X, ת.ז Y").

14. שכחה להתאים למקרה של מות יורש לפני המצווה:
לדוגמה, המצווה כתב הכל לאשתו, ואם היא לא תהיה, לא ציין חלופה. קרה אסון, שניהם נהרגו יחד.
בלי חלופה, בישראל יחול חוק (ילדים ירשו). בדובאי, כנ"ל שריעה אולי.
פתרון: לציין יורשים חלופיים.
גם בישראל חשוב, אבל בדובאי הכרחי למנוע חזרה לשריעה (למשל, אם כל הנהנים בצוואה נפטרו או פסולי ירושה, ההורשה תחזור לדין המקורי, שריעה, שייתן למישהו שאולי לא רצו).

15. אי-הפקדת הצוואה במקום נגיש:
לא מעט מקרים שצוואה הייתה קיימת אך לא נמצאה בזמן.
אם אדם שמר את צוואת DIFC במייל שלו שאיש לא ידע סיסמה, לקח זמן לאתר.
או קברו בארון בבית בדובאי שננעל.
פתרון: להפקיד עותק רשמי אצל רשם (DIFC כבר שומר, זה טוב), וגם ליידע מישהו שיש (עו"ד, הרשם בישראל).
לציין בצוואה בישראל שיש אחת בדובאי, כך שיחפשו.

16. התעלמות מהמצב המשפטי המשתנה:
לא לעדכן עצמו שחוק חדש 2022 קיים, או שצריך אולי פחות משנדמה, למשל, לפני החוק, ישראלי עשה מנגנון trust מסובך כי חשב שרק שריעה. עכשיו אפשר כל כך פשוט. אך הוא נשאר עם trust יקר.
או הפוך: לא מבין שסוף סוף יש אפשרות נוספות (כמו נוסח גמיש לנכסים דיגיטליים).
פתרון: להתייעץ מעת לעת ולא לנוח על זרי הדפנה.

ריכזנו טעויות, רובן נמנעות על ידי מקצועיות, תקשורת ותשומת לב לפרטים.

לבסוף, לאחר כל זאת, נסיים עם סיפור מקרה, דוגמה אמיתית או היפותטית שתמחיש מה קרה כשהייתה ירושה בדובאי בלי צוואה, ומהן לקחיה.

סיפור מקרה: ירושה בדובאי ללא צוואה, מה קרה?

כדי להמחיש את ההשלכות של היעדר צוואה מתאימה, נביא סיפור מקרה המבוסס על אירועים מציאותיים (עם שינויי פרטים מזהים):

הרקע:
משפחה ישראלית, משפחת כהן (שם בדוי). ראובן כהן, איש עסקים בן 60 מתל אביב, החל להשקיע בדובאי לאחר הסכמי אברהם. בשנת 2021 הוא רכש דירה יוקרתית במרינת דובאי בשווי כ-2 מיליון דירהם (כ-1.8 מיליון ש"ח) ורשם אותה על שמו. בנוסף, פתח חשבון בנק מקומי להוצאות השוטפות מהנכס (קבלת שכר דירה). ראובן היה נשוי לעדנה ולהם שני ילדים בוגרים, יעקב ורונית.

האירוע:
באמצע 2023, במהלך טיסה לדובאי, ראובן לקה בהתקף לב ונפטר באופן פתאומי. לא הייתה לו צוואה נפרדת לדובאי; הוא הסתמך על צוואה ישנה שערך בישראל 10 שנים קודם לכן, שבה כתב באופן כללי שכל רכושו יעבור לאשתו (עם יורשים חלופיים הילדים). צוואה זו הופקדה בזמנו בישראל, אך מעולם לא תורגמה או הופקדה באמירויות.

ההשלכות המיידיות:
עם קבלת ההודעה המצערת, עדנה וילדיה הגיעו לדובאי לסידורי הלוויה (ראובן נטמן בארץ, אך היה צורך לפנות גופה וכו'). הם גילו מהר שהדירה של ראובן ננעלה במערכת: חברת הניהול בבניין קיבלה דיווח על הפטירה, ומנעולי המפתח האלקטרוניים אופסו מטעמי ביטחון, בני המשפחה לא יכלו להיכנס ללא אישור רשמי כי הבעלות תחת בירור.

במקביל, הבנק המקומי הקפיא את חשבון ראובן אוטומטית, כולל 15 אלף דירהם שהיו בו, כספים שעדנה קיוותה להשתמש בהם מיד לכיסוי ההוצאות.

ניסיון לממש את הצוואה הישראלית:
עדנה הראתה לבנק בדובאי עותק של צוואת ראובן בעברית, חתומה כדין עם עדים. מנהל הסניף הניד בראשו בצער: "זה טוב ויפה בישראל, כאן תצטרכו צו ירושה מקומי". הם הבינו שצוואה ישראלית אינה מספיקה.

עדנה ויעקב, בנה הבכור, פנו למשרד עורכי דין בדובאי. שם הבהירו להם: מאחר שאין צוואה רשומה באמירויות, חל הדין המקומי. כלא-מוסלמים, עומדות בפניהם שתי אפשרויות:

1. לפנות לבית המשפט האזרחי לענייני משפחה לפי חוק הלא-מוסלמים החדש (2022),
2. או, לחלופין, לפנות לבית דין השריעה (שגם הוא מוסמך אם ירצו ללכת לפיו).

העו"ד, לאחר שנודע תוכן הצוואה הישראלית (להעביר הכל לאשה), המליץ לבחור במסלול החוק החדש כדי לכבד זאת ככל הניתן.

ההליך בבית המשפט בדובאי:
עדנה הגישה באמצעות עו"ד בקשה ל"צו ירושה" בבית המשפט לענייני משפחה בדובאי. צרפו תרגום לערבית של תעודת הפטירה, של הצוואה הישראלית (כראיה לכוונת המנוח, אף שאין לה תוקף רשמי), ושל תעודת הנישואין ותמצית רישום (להראות את בני המשפחה).

לאחר כ-3 שבועות, התקיים דיון קצר. לפי החוק החדש, 50% מעיזבון לא-מוסלמי ללא צוואה הולך לבת הזוג, ו-50% מתחלק בין הילדים שווה. השופט שאל האם הילדים מסכימים שהאם תקבל את חלקם (כדי להתאים לרצון המוריש). הבן יעקב, מסכים. הבת רונית, בהיסוס, הסכימה לבסוף ויתרה על חלקה לטובת אמה (היא הבינה שאביה רצה בכך).

השופט אישר לסטות מן החוק במקרה זה בהסכמה: הוא הוציא צו קיום שמורה: הדירה בדובאי תועבר לבעלות עדנה כהן, והכספים בחשבון יועברו לחשבון חדש על שמה.

העיכובים והעלויות:
התהליך ארך כ-4 חודשים. בינתיים, עדנה ומשפחתה נאלצו לממן מכיסם (ומכספי חברים) הוצאות תחזוקה, ארנונה בדובאי, חשבון חשמל (כי הבנק סירב לכבד הוראות קבע ללא אישור), טיסות ועו"ד. סך הכל כ-20 אלף ש"ח הוציאו "מהרגע".

העיכוב הביא גם להפסד: שוכר פוטנציאלי שהיה אמור להיכנס לדירה בספטמבר 2023 ביטל חוזה כי אי אפשר היה לחתום איתו (הבעלות לא מוסדרה). רק בינואר 2024 הצליחה עדנה להשכיר, הפסד של 4 חודשי שכ"ד בערך 60,000 דירהם (כ-55,000 ש"ח).

שכר טרחת עו"ד מקומי עמד על 25,000 דירהם (כ-23,000 ש"ח), כולל טיפול בכל שלבי הבקשה ומספר דיונים. בנוסף, תשלומי תרגום, נוטריון ואגרות כ-5,000 דירהם.

הצד החיובי:
בסופו של דבר, בזכות החוק החדש והסכמת הילדים, התוצאה הסופית תאמה כמעט את רצון ראובן: עדנה קיבלה את הדירה ואת כל הכספים. הילדים לא התנגדו (לשמחתם, אמם תומכת בהם כספית).

אולם, לו הייתה צוואה תקפה ומוכרת בדובאי מראש, היו נחסכים חודשים של טירחה והפסדים כספיים משמעותיים. לדברי עדנה: "לו רק היינו יודעים, היינו משכנעים אותו לרשום את הצוואה פה. הוא חשב שלא צריך…".

מסקנות המקרה:

• צוואה ישראלית בלבד לא נמנעה מהמשפחה את הצורך בהליכים בדובאי, אם כי ייתכן שסייעה לשכנע את בית המשפט בכוונת המוריש (אף שלא הייתה מחייבת).
• בהיעדר צוואה מקומית, נכנס לתוקף החוק המקומי, שלמזלם (עקב עדכניות 2022) היה ידידותי יחסית (50-50 ולא לפי שריעה קלאסית). אם מקרה זה היה קורה ב-2019, לפני הרפורמה, בית דין שרעי היה מחיל שריעה: עדנה הייתה מקבלת רק 1/8, ושאר 7/8 בין הילדים ואולי הורי ראובן אם היו בחיים.
• הסכמה תוך-משפחתית מנעה סכסוך משפטי: רונית למשל יכולה הייתה לדרוש בבית המשפט את חלקה 25% כפי החוק, אך בחרה לוותר כדי לכבד את זכר אביה.
• עלויות ועיכובים "אכלו" נתח מכובד מהעיזבון. יחד, הפסדי שכר דירה, הוצאות משפט וטיסות כיסו אולי כ-100,000 ש"ח, שיכלו להיחסך ברובם בהיערכות מראש (עלות עריכת צוואה DIFC הייתה אולי 10-15 אלף ש"ח).
• עדנה כמעט איבדה את מעמדה בדובאי: כאלמנת עובד, אשרת השהייה שלה בוטלה אוטומטית תוך 30 יום. כיוון שהתהליך נמשך 4 חודשים, נאלצה לעזוב לארץ ביניים ולחזור עם ויזת תייר כמה פעמים כדי לטפל בעניינים (היא לא יכלה חוקית לשהות רצוף). זה היה מטלטל.
  רק אחרי שקיבלה בעלות על הדירה, יכלה להגיש בקשה לוויזת משקיע נדל"ן לעצמה, שאושרה לבסוף. אם הצוואה הייתה מוכנה, ייתכן והייתה מקבלת בעלות מהר יותר ויכולה להישאר כתושבת בלי הפסקה.

אפילוג:
משפחת כהן למדה את הלקח בדרך הקשה. בהנחיית עורך הדין שלהם, מיד לאחר סיום ההליך עדנה ערכה צוואה חדשה ב-DIFC לגבי הדירה (למקרה פטירתה, כדי שילדיה לא יחזרו על החוויה). הילדים יעקב ורונית, שקנו גם הם בהמשך נכסים קטנים בדובאי, מיהרו גם הם להסדיר צוואותיהם שם.

המקרה הדגיש לקהילה הישראלית בדובאי את החשיבות: סיפורה של עדנה התפרסם (בעילום שם) בפורום מקומי של ישראלים, מה שגרר גל של פניות להסדרת צוואות. "אנחנו אוהבים את דובאי, אבל לא את הביורוקרטיה שלה," צוטטה אחת החברות בקהילה, "ולכן אני עושה הכל כדי להקל על ילדיי, שלא יעברו מה שאני עברתי."

לקחי המקרה בקצרה:
צוואה מתאימה יכלה לחסוך כסף, זמן ודאגות למשפחת כהן. בהיעדרה, אמנם מצאו פתרון, אך היו תלויים בחסדי החוק ובהסכמות פנימיות. מקרה זה ממחיש בבהירות מדוע ישראלים עם נכסים בדובאי צריכים צוואה מסודרת בדובאי. גם כשנדמה ש"הכול ילך חלק", המציאות מוכיחה אחרת.